יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
שורש מצוות ברכת המזון ● למה צריך להזכיר את הארץ ואת ירושלים אחר המזון ● עיקר הברכה הוא על פירות הארץ ● למה מברכים על פירות חו"ל ● כל השפע בעולם - מא"י ● הבדל בברכה בין פירות הארץ לפירות חו"ל ● סיבת ההזכרה של ירושלים ● חביב או שבעת המינים מה עדיף ● מה החשיבות של חביב ● לחם א"י במציאות יותר טוב מלחם חו"ל ● עיקר יישוב א"י כשמתפרנס ממה שבא מא"י ● עוד מקור לחשיבות פירות א"י ● אכילת לחם ופירות א"י מביא לידי בנין ירושלים ובית המקדש ● על הארץ הטובה אשר נתן לך בזמננו ● סיבות לשלטון חילוני ● צריך לכוון על נתינת הארץ ועל בנין ירושלים ● בקשת בנין ירושלים הוא אחד מיסודי הגאולה ● מסקנא ● נספח: דברי ראשונים ואחרונים אם מברכים "על המחיה" או "על מחיתה" כשאוכל פירות א"י
23:48 (25/08/16) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
תגיות: ארץ ישראל, ירושלים, ברכת המזון, פירות הארץ, שפע, חביב, בית המקדש, על המחיה

שורש מצוות ברכת המזון מצוות ברכת המזון מבוארת בפרשת עקב (דברים ח י): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". וחז"ל לומדים מכאן ג' ברכות, אחד ברכת הזן, שנית ברכת הארץ, שלישית ברכת ירושלים, ואילו ברכה הרביעית קיי"ל שהיא דרבנן שתיקנו ביבנה בגלל הרוגי ביתר שנתנו לקבורה ושלא הסריחו. כדאיתא בברכות (דף מח עמוד ב): "תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר: 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ' - זו ברכת הזן; 'אֶת ה' אֱ-לקֶיךָ' - זו ברכת הזמון; 'עַל הָאָרֶץ' - זו ברכת הארץ, 'הַטֹּבָה' - זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר (דברים ג כה) 'הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן'; 'אֲשֶׁר נָתַן לָךְ' - זו הטוב והמטיב. אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין? אמרת קל וחומר, כשהוא שבע מברך - כשהוא רעב לא כל שכן? רבי אומר: [אינו צריך], 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ' - זו ברכת הזן, אבל ברכת הזמון - מ'גַּדְּלוּ לה' אִתִּי' (תהלים לד ד) נפקא, 'עַל הָאָרֶץ' - זו ברכת הארץ; 'הַטֹּבָה' - זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר (דברים ג כה) 'הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן'; הטוב והמטיב - ביבנה תקנוה". ע"כ. ועוד בגמ' (שם): "אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש, הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה. למה צריך להזכיר את הארץ ואת ירושלים אחר המזון יש להקשות, למה אמרה התורה שיש להזכיר דווקא אחר אכילת לחם את ארץ ישראל וגם את ירושלים, והרי עיקר הברכה היא בשביל ההנאה. ועוד, הרי אם אכל בחו"ל לחם של חו"ל גם צריך לברך כל זה, ומה זה קשור דווקא לארץ ישראל. וכן בארץ ישראל, כשאוכל מלחם של חו"ל, הוא גם מזכיר את הארץ, וצ"ב למה מזכיר את א"י. וכן מה הענין להזכיר כאן את ירושלים. עיקר הברכה הוא על פירות הארץ והנה משמעות הפסוקים שעליהם בנויים מצוות ברכת המזון, שהעיקר הוא שמברכים כשנמצאים בא"י ואוכלים מלחם הארץ, אלא שחז"ל קיבלו שגם בחו"ל ועל לחם חו"ל מברכים. כמו שנאמר (דברים ח ז): "כִּי ה' אֱ-לֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: (ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: (ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: (י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱל-ֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". ע"כ. הנה מה שלומדים שרק על לחם מברכים ברכת המזון, זה ממה שברכת המזון בא בהמשך של הפסוק (שם ח) 'תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם'. ויש את דעת רבן גמליאל שגם על שבעת המינים חייבים בברכת המזון, ואנן קיי"ל שמברכים רק מעין שלש, ופליגי הראשונים אם שאר פירות משבעת המינים הם מדאורייתא או מדרבנן, (עיין משנה ברורה סימן רט ס"ק י). כדאיתא בברכות (דף מד ע"א בגמרא): "מאי טעמא דרבן גמליאל? - דכתיב (דברים ח-י) 'אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וגו', וכתיב אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם וגו', וכתיב וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱל-ֹקֶיךָ'. ורבנן? - אֶרֶץ הפסיק הענין. למה מברכים על פירות חו"ל ויש לשאול הרי הפסוק מדבר כאן על שבח ארץ ישראל שמוציא את הלחם, וא"כ מה שמפורש בפסוק הוא שצריך לברך על הארץ שהוציא את החיטים שממנו עושים את הלחם, וזה לחם שבא מא"י וממילא צריך לברך על הארץ ג"כ, שהרי זה בא משבח הארץ. וכן בשבעת המינים שבאו מארץ ישראל, צריך ג"כ להזכיר את א"י, שהרי כאן מדובר בפירות של א"י. אולם לא הוזכר מפורש בפסוק שגם על לחם ופירות של חו"ל צריך לברך. ויותר קשה למה מזכירים בפירות חו"ל את א"י, הרי הם לא צמחו שם. חז"ל קיבלו שגם אם הפירות באים מחו"ל מברכים אותם ברכות, על הארץ ועל ירושלים, וזה צריך ביאור מה הסיבה לכך. כל השפע בעולם - מא"י ונראה לומר שבאמת כל השפע של כל העולם בא מכח א"י, וממילא גם מה שצומח בחו"ל בא משפע של א"י. כמו שמצינו בפרשת עקב (דברים פרק יא פסוק יב) "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". ופירש רש"י (שם): "אשר ה' א-לקיך דורש אותה - והלא אף כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח כו) 'לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ', אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה". עכ"ל. הבדל בברכה בין פירות הארץ לפירות חו"ל ועם כל זה שמברכים גם על פירות חו"ל, תיקנו חז"ל שיש הבדל בין פירות הארץ לבין פירות חו"ל, שעל פירות הארץ מסיימים "עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ" ואילו על פירות חו"ל מסיימים "עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת". אולם לכאורה היה צריך לסיים גם בברכת המזון כשאכלו ממיני דגן על הארץ ועל מזונותיה, וכן בברכת על המחיה היה צריך לסיים על הארץ ועל מחיתה. ובאמת יש נוהגים שיש לסיים על הארץ ועל מחיתה בברכה מעין שלש, וי"א שגם בברכת המזון מסיימים בברכה שניה על הארץ ועל מזונותיה, ואילו אלו שלא עושים כך אלא אומרים על המחיה, צריכים לתת טעם לדבריהם למה לא עושים כך. ועיין בנספח דברי ראשונים והאחרונים שדברו על זה בהסבר החילוק בין פירות ומחיה, וי"א משום שחמשת מיני דגן כולל גם כוסמין שיבולת שועל ושיפון שאינם בכלל שבעת המינים [כלל זה לא מוסכם], וממילא לא חילקו חז"ל, וי"א משום שנשתנו עי"ש עוד טעמים. ועכ"פ בשורש הענין יש יותר חשיבות של הברכה בפירות הארץ מבפירות חו"ל [למי שבמעין שלש אומר על מחיתה ואילו בברכת המזון מסיים על הארץ ועל המזון ולא על מזונותיה, לא נתבאר כל צרכו החילוק, רק כתבו שכך נהגו]. וכן מכך שמברכים מעין שלש רק משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, רואים שעיקר הברכה בא מכח א"י, וממילא מובן שצריך להזכיר את א"י בברכת המזון ובברכה מעין שלש, רק שחז"ל אמרו שגם בפירות חו"ל מזכירים את ברכת הארץ. סיבת ההזכרה של ירושלים בברכת המזון מזכירים גם את ירושלים. כשהיה בית המקדש קיים ברכו בנוסח של הווה, ואחרי החורבן מברכים נוסח של עתיד, ובקשה על בנין ירושלים ובית המקדש. וצריך להבין איך נכנס כאן ירושלים, למה כשאוכלים כזית לחם או ענבים וכו' צריך להזכיר את ירושלים ובית המקדש. הנה חז"ל לומדים חיוב הזכרת ירושלים ממה שנאמר בתורה בברכת המזון לשון "הטובה" וזה לשון ירושלים, עיין ברכות (דף מח ע"ב) "הַטֹּבָה (דברים ח י) זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר (דברים, ג כה) 'הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן'". במקור שם כתוב "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן". ופירש רש"י (שם): "ההר הטוב הזה – זו ירושלים: והלבנון - זה בית המקדש". ועדיין יש להקשות, הרי בפסוק שם יש שני פעמים לשון טוב, אחד 'הָאָרֶץ הַטּוֹבָה' ושנית 'הָהָר הַטּוֹב', וא"כ בפעם ראשון משמע שזה הארץ ולא ירושלים שהרי אח"כ הוזכר ירושלים, וא"כ איך אמרו חז"ל שמה שנאמר בפסוק בברכת הארץ לשון הטובה שנאמר לכאורה על הארץ, שזה כולל גם ירושלים. אלא נראה שחז"ל הבינו שמה שהארץ היא טובה זה בגלל שיש בתוכה ירושלים ובית המקדש, וזה כוונת משה רבינו בתפילה שלו להכנס לא"י, משום שזה ארץ טובה שיש בתוכה ירושלים ובית המקדש וזה נותן טובה לכל א"י, וממילא כשהתורה אומרת בברכת המזון שיש לברך על הארץ הטובה, יש להזכיר גם מה הסיבה שהארץ היא טובה משום שיש בתוכה ירושלים ובית המקדש, ומכח זה כל הארץ היא טובה. ועכ"פ כשמברכים גם בחו"ל על פירות משבעת המינים או לחם, יש להזכיר שכל השפע של כל העולם בא מכח א"י, ומה שא"י היא טובה משום שיש בתוכה ירושלים ובית המקדש, ועל כן מתפללים שיבנה בית המקדש אחר אכילת לחם וז' מינים. מה עדיף חביב או שבעת המינים הנה פליגי תנאים (ברכות דף מ עמוד ב) אם יש לאדם שני סוגי פירות, אחד משבעת המינים שנשתבחה א"י, ואחד יותר חביב, מה עדיף: "היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה - עליו הוא מברך; וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה". ולהלכה פליגי הראשונים איך ההלכה, ולמעשה פסק השו"ע (או"ח סי' ריא סעיף א) שהעיקר הוא שהדרגא הראשונה של דיני קדימה היא שבעת המינים והדרגא השניה היא חביב, וז"ל השו"ע: "היו לפניו מיני פירות הרבה, אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה, מקדים מין ז' אעפ"י שאינו חביב כמו המין האחר; ואם אין ביניהם ממין שבעה, מקדים החביב". מה החשיבות של חביב יש לעיין מה הענין שיש להקדים חביב לברכה. ונראה משום שכל מה שהאדם נהנה יותר מן הפרי, הברכה להקב"ה מתעורר אצלו יותר, מפני שמרגיש יותר קירבה להקב"ה שנותן לו פרי חביב, וממילא יש להקדים לברך על זה. אלא שגם שבעת המינים שמתקשר עם א"י, שזה יסוד החיבור כל ישראל עם הקב"ה, יש בזה חביבות ודין קדימה, ובזה פליגי מה עדיף חביב או מפרות א"י. ומכל זה לומדים שאם זה פרי מז' מינים או מלחם הארץ וגם יותר חביב, בוודאי יש להקדים זה, מפני שזה מקשר אותו יותר להקב"ה, והברכה יותר חשוב. לחם א"י במציאות יותר טוב מלחם חו"ל הנה מי שאוכל היום לחם מא"י מרגיש שזה הרבה יותר טוב מלחם חו"ל. ולכן עיקר הלחם שמוכרים היום בא"י בא מחו"ל, משום שלחם הארץ הוא כ"כ טוב שהמדינה מקבלת מזה הרבה כסף ע"י שמייצאים לחו"ל, ומביאים לחם לא כ"כ טוב מחו"ל, וכך מרויחים הרבה כסף. אולם למעשה מי שזוכה לאכול לחם מא"י, רואה את ההבדל, וכתוצאה מכך, מכיון שההתעוררות של ברכת המזון שמביא לידי קרבת להקב"ה בא יותר מאכילת לחם הארץ וכן ממה שזה יותר חביב, וא"כ כ"ש כשזה גם חביב וגם מא"י, ממילא יש הידור גדול לאכול מלחם שבא מא"י וכן מפירות שבאים מא"י [לדוגמא, ביצהר מוכרים קמח מא"י]. (כמובן חוץ משנת השביעית כשיש איסור ספיחים על מה שצמח בא"י, שאין לסמוך על ההיתר שאין בו ממש המכונה "היתר מכירה", ואם אין קמח משנת השישית צריך לייבא מחו"ל). ובזה יש טענה כבדה על הנהגת המדינה שהופכים את הסדר, ומוציאים את הלחם החשוב של א"י שנותן קירבה מעם ישראל להקב"ה, לחו"ל, ומביאים כאן לחם מחו"ל, שהדרגא של קירבה להקב"ה הוא הרבה פחות, בין מהבחינה שזה לא מא"י, ובין שזה לא כ"כ טוב. (ואומנם להם אין ענין להתקרב להקב"ה, אולם כשאי"ה נזכה שהשלטון יבוא לידי שומרי תורה ומצוות, ממילא מתוך הרבה מאוד דברים שצריך לתקן, צריך לתקן גם זה). עיקר יישוב א"י כשמתפרנס ממה שבא מא"י וע"ע בשו"ת אבני נזר (יורה דעה, סימן תנד) שכתב שעיקר המצווה של יישוב א"י הוא אם מתפרנס ממה שבא מא"י ולא מחו"ל, וז"ל: "ומ"מ נשאר הדין דהיושבים בא"י ומתפרנסים מחו"ל נמי מקיימים מצות ישיבת א"י. אבל זה ברור דעיקר המצוה בתכלית השלימות הוא להיושבים בא"י ומתפרנסים מהשפע שמא"י. "כא) מעתה נבוא לנ"ד כמה גדולה מצוה לקנות שדות בא"י ויוכלו להתפרנס מריוח שירויח בא"י בזה יתקיים המצוה בשלימות". עכ"ל האבני נזר. מצאנו עוד מקור לחשיבות פירות א"י בראשית (פרק כד פסוק נג): "וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ". ופירש רש"י (שם) "ומגדנות - לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל". אכילת לחם ופירות א"י מביא לידי בנין ירושלים ובית המקדש אחרי שראינו ממה שיש להזכיר את בנין ירושלים ובית המקדש בברכת הארץ, ואחרי שראינו שהדרגא הכי גדולה שאדם יכול להשיג ע"י ברכה ראשונה וברכת המזון הוא ע"י אכילת מפירות הארץ ומפירות חביבים, ממילא נלמד מזה, שמי שאוכל מפירות הארץ מלחם הארץ, מתעורר אצלו יותר הצפיה והתפילה וההשתדלות לבנין ירושלים ובית המקדש. על הארץ הטובה אשר נתן לך בזמננו אחד מתנאי כוונת ברכת המזון הוא שצריך להאמין שהקב"ה נתן לנו את הארץ, ולא רק בזמן יהושע בן נון אלא גם בזמננו, ואף שנוסח הברכה היא על ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו, וזה בזמן יהושע בן נון, ונוסח זה אמרו גם בחו"ל, מ"מ גם היום הקב"ה נתן לנו את הארץ, על אף שהכיבוש נעשה ע"י חילונים, ועיין בזה באריכות בהרבה מאמרים, ביטול ג' שבועות וכו'. ומי שאינו מאמין בזה חסר לו בכוונת ברכת המזון, שאומר כאילו כעת זה לא הקב"ה נתן לנו את הארץ, ומי שחושב כך הוא גם רחוק יותר מבנין ירושלים ובית המקדש. סיבות לשלטון חילוני למה המדינה נבניתה המדינה ע"י חילונים, יש בזה כמה סיבות, ונציין שלשה מהם, אחד מה שנאמר בנביא יחזקאל, ואחד סברה ע"פ טבע, ואחד ע"פ סוד. סיבה ראשונה, מה שנאמר ביחזקאל (סוף פרק טז) ששם מבואר שראשי קיבוץ גלויות נעשה ע"י אנשים שנקראים אנשי סדום. ולמה לא ע"י שומרי תורה, כתוב שם הטעם לזה, משום שבתוך שומרי תורה ומצוות יש ג"כ חטאים, וכדי שלא יאמרו שומרי תורה ומצוות בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת (ע"פ דברים ט ד), הקב"ה הביא דרך החילונים. ועיין במאמר מהות המדינה ע"פ נביא יחזקאל. סיבה שניה ע"פ טבע, משום שציבור שומרי תורה לא היו מוכנים להקים מדינה, שבשביל להקים מדינה צריך צבא ואוניברסיטאות, ועוד הרבה דברים, ולא היו מוכנים לזה. וגם היה התנגדות מצד חלק משומרי התורה עד שהיו שהחרימו כל מי שמתעסק בדברים מעין אלו ע"פ דרך התורה. עיין במאמר על רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל. סיבה שלישית ע"פ סוד, מאותו סיבה למה לא תוקעים בשופר בערב ראש השנה, ע"פ הטעם המובא במג"א (סי' תקפא ס"ק יד) בשם המנהגים, וזה בבחינת פרשת אורו של משיח בפרשת וישב, ומעשה לוט ובנותיו, ועי' מלבי"ם (סוף רות), ואכמ"ל. (יש הרבה סיבות למה הקב"ה גלגל דרך חילונים, אולם עכ"פ זה פשוט שאסור להגרר אחריהם לעבור על דברי תורה ואכמ"ל) צריך לכוון על נתינת הארץ ועל בנין ירושלים אולם כמובן שצריך לכוון בברכת המזון, על המזון ועל הארץ ועל בנין ירושלים ובית המקדש, ולא רק ענין של כוונת המילים, אלא הודאה בפנימיות הלב שנתן לנו את הארץ, ובאמת אנו מבקשים על בנין ירושלים ועל בנין בית המקדש. וזה מן העבודות הקשות בעבודת ה', וצריך הרבה סייעתא דשמיא לקיים זה בשלימות. והמקום היחידי שמצאנו שמדאורייתא צריך לבקש על בנין ירושלים ובית המקדש הוא בברכת המזון, אף שגם בתפילה מתפללים על זה, אבל שם זה מדרבנן, ובברכת המזון זה מדאורייתא. בקשת בנין ירושלים הוא אחד מיסודי הגאולה איתא במדרש (ילקוט שמעוני שמואל א, רמז קו): "בשלשה דברים עתידים למאוס: "במלכות שמים", "ובמלכות בית דוד", "ובבנין בית המקדש". אימתי מאסו שלשתם בימי ירבעם, הדא הוא דכתיב 'ויען איש ישראל ויאמרו אין לנו חלק בדוד' זו מלכות שמים; 'ולא נחלה בבן ישי' זו מלכות בית דוד; 'איש לאהליו ישראל' ולא לבית המקדש, אל תקרי לאהליו אלא לא-להיו. "אמר רבי סימון בר מנסיא: אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב (הושע ג ה) 'אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם' זו מלכות שמים; 'וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם' זו מלכות בית דוד; 'וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ' זה בית המקדש". ע"כ. מסקנא אחד מן הדברים הגדולים שאדם יכול להשיג הודאה שלימה על הארץ שהקב"ה נתן כעת ובקשה אמיתית לבנין ירושלים ובית המקדש, הוא ע"י אכילת פירות ולחם של א"י וכוונה נכונה בברכת המזון. נספח:דברי ראשונים ואחרוניםאם מברכים "על המחיה" או "על מחיתה"כשאוכל פירות א"יאכל אחד מחמשת מיני פירות האמורים בתורה, שהם, ענבים תאנים רמונים זית ותמרים, אומר על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה וכו', וחותם על הארץ ועל הפירות. ואם בארץ ישראל ועל פירותיה, ועל מחיתה, ועל מזונותיה. ספר כפתור ופרח (פרק י) שאלה מה שמסיימים בא"י על הארץ ועל מחייתה (ועל כלכלתה) וכן על הארץ ועל פרי גפנה אי שפיר עבדי: תשובה צריך לראות שבברכת מזון מסיימין על הארץ ועל המזון ולמה א"א ועל מזונה. והיה נראה ששבח א"י בשבעה מינין אלו לפי שהם מזון ואור ומשמחין את העולם לפי שברוב מקומות אין נמצאין כולם ביחד יש איקלי' שאינו מוציא חטים ויש שאין בו תמרים ויש שאין בו גפנים וזתים ומכלל שבחי א"י דמלבד כל שאר פירות שידועים בעולם אלו השבעה שהם ראשים וטובים מן הכל נמצאים יחד ולכן יש לשבח על הארץ ועל כל פירותיה יחד אבל גפנה או על מחיתה שהם דברים פרטים אין בהם שבח כל כך ולפי זה על היין יותר טוב שיחתום ועל פירותיה כמו שפסק בש"ע סי' ר"ח ולענין על מחייתה אין לשנות מנהג ראשונים (עי' יד אפרים שם) דאע"ג דאם בדיעבד סיים על הפירות במקום על המחיה נראה דאפשר דיצא מ"מ לכתחילה לא ידענא. שו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן נה) ואם אוכל מיני מזונות שגדלו בא"י עצמה חותם על הארץ ועל מחיתה ועל כלכלתה. בן איש חי (שנה ראשונה פרשת מסעי) אם היה בארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה. לפי שעקר הברכה נתקן על הפרי שלא נשתנה וניכרת גידולו, אבל מזון ומחי' דאשתנו, דכוסס חיטה מברך בורא פרי האדמה (ברכות לז, א), לא אמרי ועל מחייתה, או על מזונותיה, אפילו אוכל בארץ ישראל, ופשוט, ועיין פאת השלחן. אור שמח (הלכות ברכות פרק ח הלכה יד) הר צבי: רמב"ם הלכות ברכות פ"ח הי"ד: ואם היה בא"י חותם על הארץ ועל פירותיה. מלשון הרמב"ם שכתב ואם היה בא"י ולא כתב ואם היה בא"י ואכל פירות א"י, לכאורה משמע שהעיקר תלוי במקום האכילה, ואם אכל בא"י פירות חמשת המינים שגדלו בחו"ל נמי חותם על פירותיה, וכן אם היה בחו"ל אף שאוכל פירות א"י אינו חותם על הארץ ועל פירותיה. אבל בשו"ע (סימן רח סעיף י) פסק כדעת הרשב"א, שאם אוכל בחו"ל מפירות הארץ חותם ג"כ על פירותיה. ולענין פירות חו"ל שבאו לארץ לא הוזכר בשו"ע. אולם בספר אליה רבה העלה שאם בודאי באו מחו"ל לא"י חותם על הפירות, ולעומת זאת העלה בספר מור וקציעה, שלדעת הרשב"א שסובר שהאוכל בחו"ל פירות הבאים מן הארץ מברך על פירותיה, ק"ו לפירות חו"ל שבאו לארץ, דהא בבא דרישא פלוגתא היא לענין חלה ובבא דסיפא דידן לכו"ע חייבין כדתנן רפ"ב דחלה, עיין שם. ומדקדוק לשון הרמב"ם יוצא שלענין חתימת על פירותיה הוי בשני הצדדים כמו לענין חלה. והנה מבואר עוד באליה רבה שם, שבספק לעולם יברך על הפירות. ואני דנתי זה מכבר לענין ברכת על המחיה דהיום, שעל פי רוב הקמחים הם מחו"ל, דאין לחתום על מחייתה. ובפרט שגם בקמח שהוא בודאי מא"י לא נזכר ברמב"ם ולא בשו"ע שבכלל יש לחתום על מחייתה בא"י אלא שבספר ברכי יוסף (סימן רח סעיף י) כתב וז"ל: נשאל הלכות קטנות (ח"ב, סימן נה), אמאי דנהגינן בא"י לחתום על המחייתה ועל כלכלתה מעין דוגמא דעל פירותיה, ולא מצא הרב סמך למנהג ומ"מ כתב דאין לשנות מנהג הראשונים, עכ"ד. וימצא כתוב בספר כפתור ופרח דף לו ע"ב כתב בהדיא בא"י חותם על המחייתה כמו ברכת הפירות, ומיהו שם כתב דחותם ג"כ על הארץ ומזונה, וגם באגודה פרק כיצד מברכין כתב בשם ר"י דבא"י יברך על הארץ ועל מזונותיה. (כלומר, בברכת המזון בחתימת הברכה על הארץ ועל המזון) ולא נהגו כן, עכ"ל הברכ"י. ועיין בספר פאת השלחן (סימן ב סעיף יד). והנה חכם אחד הביא בשם הברכ"י שלא נהגו לחתום בא"י על מחייתה. וטעות טעה החכם הנ"ל, שהברכ"י שכתב ולא נהגו כן קאי רק על סוף דבריו, היינו על דברי האגודה שבברכת המזון יחתום בא"י בסוף הברכה השניה על הארץ ועל מזונותיה במקום על הארץ ועל המזון, אבל לא לענין על המחייתה. אבל מ"מ יש לעיין בזה שלא הוזכר ברמב"ם ושו"ע שבא"י יחתום על מחייתה. והגאון מוהרא"י קוק שליט"א (זצ"ל) העיר מרבי יוחנן בן נורי דס"ל דגם על האורז מברך על המחיה, ש"מ דא"צ לחתום בא"י על מחייתה דאין זה פירות שנשתבחה א"י. ולכאורה הערה זו אפשר להעיר גם להלכה דקיימ"ל דלא כרבי יוחנן בן נורי אבל לא מאורז לרבי יוחנן בן נורי שאין הלכה כמותו, אלא מכוסמין, שבולת שועל ושיפון שלדברי הכל מברך עליהם על המחיה ואינם בכלל ז' מינים שנשתבחה בהם א"י. ויש להרחיב קצת בהסבר הדברים, דאפשר שלכן לא תקנו לומר בארץ ישראל על מחייתה כמו שתקנו על פירותיה בחמשת מיני פירות, משום שעיקר הדבר שתקנו בפירות של חמשת המינים לחתום בא"י על פירותיה הוא משום שבח א"י שבפירות אלו נשתבחה א"י, וזה שייך רק בברכת על הארץ ועל הפירות שנתקנה רק בחמשת מיני פירות אלו האמורים בשבח הארץ. משא"כ לענין ברכת על המחיה שלא נתקנה רק במעשה קדרה של חטה ושעורה האמורים בשבח הארץ, אלא על כל ה' מיני דגן הכולל גם כוסמין, שבולת שועל ושיפון שלא נאמרו בשבח הארץ, ולכן לא תקנו בברכה זו לומר בא"י על מחייתה. אולם בעיקר הנחה זו, שכוסמין, שבולת - שועל ושיפון אינם בכלל ז' מינים שנשתבחה בהם א"י, אם כי משמע כן מדברי הגהות מיימוניות בפ"ח שהובא בב"י (סימן ריא) ובשו"ע שם (סעיף ו) שכתב: היו לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון, וגפן ותאנה ורימון, כיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות, ברכתו קודמת אף על גב דהנך ממין ז' ואיהו לאו ממין שבעה. אולם בט"ז שם (ס"ק ו) כתב וז"ל: קשה דהא כתב בסימן רח דכוסמין ושבולת שועל הויין בכלל הדברים שנשתבחה א"י וכו' יעו"ש ובמג"א (ס"ק יג) ובבאור הגר"א (אות טז) ובשו"ע (סימן קסח סעיף ד). ולכשתמצי לומר, יש לתלות דבר זה במחלוקת המהרש"א והפני יהושע בפסחים (דף לו) לענין בכורים, שאין מביאין בכורים אלא משבעת המינים האמורים בשבח הארץ (לשון הרמב"ם בכורים פ"ב ה"ב). ולפי פירושו של המהרש"א בתוס' פסחים (דף לו ע"ב, ד"ה אוציא), אף הכוסמין, שבולת שועל והשיפון מין חטים או מין שעורים הם ונחשבים בכלל ז' מינים האמורים בשבח הארץ וחייבים בבכורים. ולדעת הפני יהושע שם, אינם בכלל חטים ושעורים לענין בכורים דילפינן לה במנחות מגז"ש דארץ ארץ חטה ושעורה, ולא אמרו כוסמין מין חטים ושבולת שועל מין שעורים אלא לענין תרומה וכלאים עיין שם. ויעויין תוס' רעק"א בכורים (פ"א מ"ג) ובחדושי הרש"ש פסחים שם. ואני ברכתי לפניו (בח' סיון תרע"ד) על המחיה ועל פרי גפנה, מפני שהמזונות לא ברורים לי אם הם מאה"ק. וע"ז השיב לי שלדעתו זה הוי כמו חותם בשתים דהוו כמו שני ענינים, על המחיה סתם דאינו מזכיר שבח הארץ, ועל פירותיה דמזכיר שבח הארץ. (ולא דמי לכל אוכל מזונות ואוכל פירות בחו"ל שמברך על המחיה ועל הפירות ולא הוי כמו חותם בשתים כמבואר בתוס' ברכות (דף מד ע"א, ד"ה על העץ) משום דהארץ היא המוציאה המחיה והפירות. משא"כ בנ"ד בזה שחותם על המחיה סתם דאינו מזכיר שבח הארץ ובעל פירותיה מזכיר שבח הארץ). ואני אמרתי שלדעתי אין זה חותם בשתים. ואעתיק כאן לשון לבוש התכלת (הלכות ברכות סימן רח סעיף י): וכ"ת כיון דעל הארץ ר"ל א"י ופירות סתם שאנו אומרים כוונתנו על פירות חו"ל, א"כ אנו חותמים בשתים, דבשלמא בא"י שחותמים פירותיה הוי חדא מילתא על הארץ המוציאה פירותיה, אבל לדידן משמע דשתים נינהו א"י ופירות של חו"ל, ואין שייך לומר הארץ המוציאה הפירות - אין זה קושיא, דאעפ"י דמלת הארץ פרטי היא על א"י ועל שם הפסוק דכתיב וברכת את ד' אלקיך על הארץ הטובה וגו', מ"מ מלת הפירות היא כללית וכוללת פירות א"י וכל פירות חו"ל עמהן והוי נמי חדא מילתא הארץ המוציאה פירותיה ואגבה מברך אכל פירות שבעולם, א"נ מלת הארץ אף על גב שנתקנה על א"י, מ"מ היא כוללת גם על כל העולם וכשאומר על הארץ ועל הפירות כוונתו על א"י ואגבה ארץ דחו"ל ועל ארץ דחו"ל יהי' פירושו הארץ המוציאה הפירות הללו שאכלתי וכו', עיין שם, ועיין ספר בנין עולם (ח"א סימן כט). שו"ת הר צבי (אורח חיים א סימן קח סיון תרע"ד בענין חתימת על מחיתה בא"י) ד' הזכרת על מחיתה בברכה מעין שלש לענין ברכת מעין שלש במיני מזונות בא"י אם יש לשנות ולומר על הארץ ועל מחיתה כמו שמשנים במעין שלש על הפירות לומר על הארץ ועל פירותיה וכן בברכת המזון לשנות על פת מתבואת א"י בברכה שניה על הארץ ועל מזונותיה, בודאי אין בידנו לשנות בנוסח הברכות כלום וממילא אין לשנות, ואף שראית בספר פאת השלחן דהר"י בעל התוס' פסק כן כיון דבתוס' ורא"ש לא מצינו זה אין לסמוך ע"ז וכן על האגודה וכפתור ופרח כיון שהפוסקים המפורסמים לא כתבו זה אין לשנות הברכה בא"י, וכמדומה לי שהמנהג גם בא"י שלא לשנות. שו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג סימן קכט) ולפני כן מסביר הנצי"ב ז"ל גם בנימוק מדידיה לחלק בזה בין על פירותיה, לבין על המחיה ועל המזון, והוא, משום דעל הפירות אין מברכין אלא על שבח הארץ ולא על מינים שאינם משבח הארץ, משא"כ על המזון מברכין על לחם הבא מחמשת המינים, היינו גם כוסמין שפון ושבלת שאינם בכלל שבח הארץ וכדתניא בתוספתא הובא ברא"ש פ' כ"מ סי' כ"א וכו' וזה פשוט דא"א לברך אותה ברכה בא"י עצמו בשני נוסחאות עיין שם, ושנה לבאר כן גם בספרו מרומי שדה ברכות מ"ד, דדוקא בפירות שנשתבחה בהן א"י יש לומר הכי (על פירותיה) משא"כ במזון ומחיה, ונימוקו הנ"ז עמו עיין שם. שו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן יב) כן בקודש חזיתי להגאון האדר"ת ז"ל בהגהותיו על הפאת השלחן (שבסוה"ס הוצאת לונץ) שמעיד נמי שלא נהגו כהפאה"ש, ובראשונה כותב להסביר דאולי זה מפני שלא נודע בבירור אם הם מא"י משא"כ בפירות שנוח יותר להכיר ולהודע, אבל לאחר מיכן כותב נימוק יסודי לחלק בזה מדינא, והוא, דמדנקיט הגמ' בברכות מ"ד מחתם במאי חתים על הארץ ועל הפירות או ועל פירותיה, ולא נקיט על הארץ ועל מחיתה הקודמים בתורה וקודמים לברכה, ש"מ דעיקר קפידת ההכרה בברכות הוא דוקא על הפירות דנאכלים עפ"ר כמו שהם ויש בהם היכר יותר שהם מא"י עיין שם. (ז) עוד מרגניתא דלית ביה טימא מצאתי בזה בספר זרע יעקב על או"ח (להרה"ג מוהר"ז זלזניק שליט"א) שמביא שכמדומה ששמע בשם הגה"ק מבריסק זצללה"ה שאמר נימוק על שלא חתמינן על מחייתה כשם שחתמינן על פירותיה, מפני שעל המחיתה משמעה מחית הארץ, משא"כ פירותיה משתמע שפיר שמוציאה הפירות. ועפי"ז מסביר שם הספר שפיר שזהו איפוא גם הטעם שלא חתמינן על מזונותיה משום דעל מזונותיה יוכל להשתמע על מזונות שמזינה את הארץ ולא על מה שמוציאה עיין שם. (ח) הראנו לדעת דזה מנהג ישראל מימים ימימה לחתום תמיד במטבע הקבועה על הארץ ועל המזון אפילו על לחם מקמחי א"י, וזה לבד אומר לנו כבר שלא לבוא ולשנות מזה, אפילו לו ההכרעה בזה היתה כדברי היחיד וכדברי ההלק"ט הידועים בח"א סי' ט', דזה כלל גדול שהיה מוסב בידנו אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מה עמא דבר כי פשוט הוא אשר באהבת ד' את עמו ישראל יסיר מכשול מדבריהם ולא יטו כל העולם אחר היחיד אילו סברתו דחויה ע"ש, ולא עוד אלא דבנידוננו גאוני - הדורות גם אחרי שראו דעת כמה מהראשונים והפאה"ש הסוברים לחתום על מזונותיה (עיין רמ"א חו"מ סי' כ"ה סעיף ב') הכריעו בכל זאת דאולם דעת רוב הראשונים והפוסקים אינו כן וסמכו ידיהם על מנהגן של ישראל ועוד נימקו טעמו של דבר בטוטו"ד כאו"א לפי דעתו הגדולה, וא"כ ברור הדבר להלכה שאין לשנות ממטבע חתימת ברכת הארץ אשר יהושע בן נון תיקנה, וגם כשידוע שהלחם נעשה מקמח של א"י בכל זאת יש לחתום רק: על הארץ ועל המזון. ואחתום בכל חותמי ברכות שבמקדש בידידות ובאה"ר ונאמנה אליעזר יהודא וולדינברג. שו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן יב (ו) אם הדבר ברור שהדגן בא מארץ ישראל צריך לומר בחתימת ברכת מעין שלש "ונודה לך על הארץ ועל מחיתה, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מחיתה". וכן על היין שנעשה בארץ ישראל מן הענבים שבכרמים של ארץ ישראל, צריך לחתום ועל פרי גפנה, בין כששותים אותו בארץ ישראל, ובין כששותים אותו בחוץ לארץ. וכן בפירות העץ אם גדלו בארץ ישראל אומר ועל פירותיה, ואם גדלו בחוץ לארץ אומר ועל הפירות. אבל בברכת המזון החתימה על הארץ ועל המזון אין לשנותה כלל. ילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן רח - יט) המנהג בארץ ישראל לחתום גם על יין מענבי ארץ ישראל "על הארץ ועל פרי גפנה", והספרדים נוהגים 118 גם במיני מזונות של ה' מיני דגן שגדלו בארץ ישראל לחתום "על הארץ ועל מחייתה" וכמו כן נוהגין לומר סמוך לחתימה ונודה לך על הארץ ועל מחייתה, ועל פירותיה, ועל פרי גפנה. פסקי תשובות (אורח חיים סימן רח) עפ"י שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' נ"ה, ובברכ"י סק"י שכן הוא בהדיא בס' כפתור ופרח (דף ל"ו ב), ובס' עמק שאלה (להנצי"ב זצ"ל) שאילתה נ"א ושו"ת הר צבי ח"א סי' ק"ח מיישבים האשכנזים שלא קיבלו מנהג זה כי ברכת על המחיה כוללת גם ג' מיני דגן שאינם מז' המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ומשום לא פלוג אין משנים הנוסח גם במיני חטה ושעורה, ועיין שם עוד טעמים ליישב המנהג וכן באור שמח בפ"ח מהל' ברכות הי"ד, ומש"כ על דבריהם בשו"ת יבי"א ח"ז סי' ל', ובס' ארץ ישראל להגרי"מ טיקוצינסקי זצ"ל סי' ג' סעי' א' העלה שהעיקר לומר 'על מחיתה' על דגן הגדל בארץ ישראל. פסקי תשובות (שם הערה 118) נכתב בעזהי"ת ע"י מורנו הרב שליט"א יג מנחם אב תשע"ו

 
 

15:44 (15/07/13) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
יסוד ברכת המזון ● לפני כיבוש ירושלים ובנין בית המקדש ● מה הסיבה שבשעת ברכת המזון צריך להזכיר את ירושלים ובית המקדש ● עיקר טובת ארץ ישראל היא ירושלים ● דרישת בית המקדש ● מצאנו עונשים חמורים על מה שאין תובעים בנין בית המקדש ● אופן דרישת בית המקדש ● בזמן הזה ● למה דוד המלך לא זכה לבנות את בית המקדש ● בענין עליה להר הבית ● תפילה בהר הבית ● בבנין בית המקדש צריך לעשות התחלה אף שאין אפשרות לגמור ● תביעת בנין בית המקדש לא כפוף למנהיגי ישראל