יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מה הקשר בין פרשת נדרים לפרשיות של מלחמה וא"י ● המגלה עמוקות: למה בני גד וראובן לא נכנסו ● הרד"ק על בני גד ● בני ט' מידות לא רוצים להכנס לא"י ● בזה מבואר הקשר בין הפרשיות ● אין לראשי המטות להטיל חומרות בחיי אישות שלא מן הדין ● חז"ל דאגו שאשה לא תתגנה על בעלה ● ביאור הקשר של זבולון לבית המקדש
15:28 (25/07/16) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
תגיות: נדרים, מלחמה, ארץ ישראל, נשים, מדין, בני גד, חומרות, בית המקדש

מה הקשר בין פרשת נדרים לפרשיות של מלחמה וא"י יש שאלה איך נכנס פרשת נדרים באמצע פרשיות של מלחמה וכיבוש וחילוק א"י. ויש לפרש, משום שהמשך פרשת נדרים הוא מלחמת מדין, שהיה להם נסיונות כבדים שלא להכשל בבנות מדין בשעת השבי, שהודו להקב"ה על זה שלא נכשל חייל בבנות מדין, כמו שאמרו ז"ל על הפסוק (במדבר לא מט) "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ", ואיתא בשבת (דף סד עמוד א) "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר להן משה לישראל: שמא חזרתם לקלקולכם הראשון? אמרו לו: לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" ופירש רש"י (שם): "לא נפקד - לא נחסר מדת יהודית". ואפשרות של כבישת היצר הוא ע"י שהוא בשלום עם אשתו, על כן הקדימה התורה פרשת נדרים שעיקרו לעשות שלום בין איש לאשתו, שאם אשתו נדרה דבר שמפריע לו, יכול להפר הנדר, ועל כן יותר קל לו בשעת מלחמה שלא להיכשל בבנות מדין. המגלה עמוקות: למה בני גד וראובן לא נכנסו ועוד אפשר לתרץ ע"פ דברי המגלה עמוקות (פרשת מטות פרק ד, ראה להלן) שהסיבה שבני גד ובני ראובן לא רצו להכנס לארץ ישראל המערבי בגלל שהיה פגם בלידתם. בראובן חשב יעקב על רחל ולמעשה זה היה לאה; בגד לא הכינו את יעקב לזיווג עם זלפה וזה היה בגדר קידושין בלי שידוכין, וזה כביכול מעין פגם של בני ט' מידות; חצי שבט מנשה בגלל שע"פ קבלה היתה אסנת בתו של דינה משכם, ויוצא שהבנים של יוסף מנשה ואפרים היו מצד אמם חצי שלא בקדושה, ומצד אביהם יוסף כולו בקדושה, ויוצא שלש־רבעים בקדושה, ורבע שלא בקדושה, וממילא שלש־רבעים של יוסף קבלו נחלה בצד המערבי ורבע בצד המזרחי, וזה ענין של חצי שבט מנשה שקיבל בצד המזרחי. הרד"ק על בני גד ומעין זה מצאנו ברד"ק על דברי הימים שהביא דרשת חז"ל שזלפה לא נשאת ליעקב ברצונה, ורק בלהה נשאת ברצונה. נאמר בדברי הימים (א, פרק ז פסוק יג) "בְּנֵי נַפְתָּלִי יַחֲצִיאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשַׁלּוּם בְּנֵי בִלְהָה". ופירש הרד"ק (שם) וז"ל: "בְּנֵי נַפְתָּלִי - ולא זכר מיחסו כי אם בניו, ומה שאמר בְּנֵי בִלְהָה כמו שאמר בתורה (בראשית מו כה) 'אֵלֶּה בְּנֵי בִלְהָה', ואף על פי שלא אמר כן באחרים, ויש בו דרש לשבח בלהה, זכרה שברצון נשאת ליעקב, שאין כתיב בה 'וַתִּקַּח' כמו בזלפה אלא 'וַתִּתֶּן'". עכ"ל. ביאור החילוק בין בלהה לזלפה, שבבלהה כתיב (בראשית ל ג) "וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה: (ד) וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב". ובזלפה כתיב (בראשית ל ט) "וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה: (י) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן: (יא) וַתֹּאמֶר לֵאָה (בגד) בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד". והוצרכה לקחת אותה כי לא היה לזלפה רצון להתחתן עם יעקב. וממילא זה גם היה סיבה למעין בני ט' מידות. בני ט' מידות לא רוצים להכנס לא"י וביארנו במאמר השואה ובני ט' מידות, וכן במאמר המשל והנמשל של שיר השירים, שיסוד זה של חסרון אהבה בין איש לאשתו מביא בני ט' מידות, ומי שיש לו הפגם הזה אין לו חשק להכנס לא"י, כי הפגם מביא לידי חסרון אהבה לא"י, שהוא יסוד של אהבה בין הקב"ה לכלל ישראל. בזה מבואר הקשר בין הפרשיות ומצאנו חשיבות בפרשת הפרת נדרים שעיקרו שלום בין איש לאשתו כמבואר בכל הפרשה, וזה שגורם אהבה לא"י שהוא יסוד של אהבה להקב"ה, ולכן נסמך פרשת נדרים לכל הפרשיות של א"י, היינו אחרי פנחס שמדבר על חלוקת הארץ, וכן קרבנות ציבור שמקשר עוד יותר את עם ישראל להקב"ה בבית המקדש, וכן נמצא פרשת נדרים לפני פרשת מטות מסעי שכולו מלחמות וכיבוש א"י וחלוקת הארץ. ולכן נסמך גם פרשת בני גד ובני ראובן, שלא רצו להכנס לא"י המערבי, כדי ללמוד מה התוצאה של חסרון אהבת איש לאשתו. וכן מצאנו לענין התרת נדרים שעיקר החשיבות שלו הוא להתיר נדרים שפוגעים בין איש לאשתו. וגם הגאונים שתיקנו שלא להתיר נדרים בחרטה וכן שלא להתיר כלל שבועות, אבל כשזה מגיע לפירוד בין איש לאשתו, מתירים נדרים, כמש"כ הר"ן (נדרים דף כב ע"ב): "אבל רבינו האי גאון ז"ל החמיר בנדרים שלא לפתוח בחרטה ואמר דאנן השתא אי עבדינן קרוב לדרב אסי עבדינן דאמר אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים כלומר בפתח אבל בחרטה לא, והחמיר עוד בשבועות ואמר דלא מזדקקינן בהו כלל אלא כד מתרמיא מילתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשיית שלום בין איש לאשתו וכגון שלמא דצבורא דכנישתא וכדומין לאלו מזדקקינן במילי דמוכחן וברירן קרוב לדרב אסי". עכ"ל. אין לראשי המטות להטיל חומרות בחיי אישות שלא מן הדין ומזה גם לומדים, שאין לחכמי ישראל להטיל חומרות על חיי איש ואשתו באופן שיעשה פירוד בין איש לאשתו, ועי' מה שכתבנו במאמר 'פאה נכרית בשביל הרחוב או בשביל הבית', מה שנוגע לחומרא שהנהיגו שאשה מחויבת לכסות כל השערות בבית, והצ"ע בהנהגה זו, ומה שיצא קלקול כפול מזה. וכן עי' במאמר 'שלום בית'. והרי כאן נאמר (במדבר ל ב) 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת', שמטרת ראשי המטות לדאוג שלא יהיו איסורים בהנהגת איש לאשתו מעבר למה שאסור מצד הדין, ואם אשה עשתה נדר שמפריע לשלום בית, יש מצווה על ראשי המטות לדאוג שיתירו את הנדר, וכ"ש שראשי המטות לא יטילו איסורים וחומרות שמבדילים ומפריעים בין איש לאשתו, וזה יכול לגרום ח"ו לבני ט' מידות. ובפרט בדור הזה שהפריצות ברחוב ובכל מקום מתגברת בצורה איומה, יש לדאוג שישמר השלום בן איש לאשתו, ושיתחבר אדם אם אשתו ולא לאחרות, ואשתו עם בעלה ולא לאחרים. חז"ל דאגו שאשה לא תתגנה על בעלה כדאיתא במסכת שבת (דף סד עמוד ב) "בכבול ובפאה נכרית לחצר. אמר רב: כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים - אסור לצאת בו לחצר, חוץ מכבול ופאה נכרית. רבי ענני בר ששון משמיה דרבי ישמעאל אמר: הכל ככבול. תנן: בכבול ובפאה נכרית לחצר. בשלמא לרב - ניחא, אלא לרבי ענני בר ששון קשיא! - רבי ענני בר ששון משמיה דמאן קאמר ליה - משמיה דרבי ישמעאל בר יוסי, רבי ישמעאל בר יוסי תנא הוא ופליג. ורב, מאי שנא הני? - אמר עולא: כדי שלא תתגנה על בעלה. כדתניא: 'וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ' (ויקרא טו לג), זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה. אלא מה תלמוד לומר 'וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ'? - בנדתה תהא עד שתבא במים". ע"כ. וא"כ רואים מכאן שדאגו חז"ל שאשה לא תתגנה על בעלה, והתירו לאשה להתאפר בימי נידתה, אף שהיה ראוי להתרחק באותו זמן; וכן התירו להתקשט בשבת בפאה נכרית בחצר, על אף שהיה ראוי לאסור בשבת משום חשש הוצאה, [פאה נכרית היינו בשביל אשה שיש לה שערות לבנות או שחסר לה שערות, עי' במאמר פאה נכרית בשביל הבית או בשביל הרחוב]. ורואים שהקפידו לא לעשות הרחקות בימי טהרתה, בדבר שהוא לא מן הדין. ואף אם משום סיבה מיוחדת כן הטילו חומרות בדור מן הדורות, כשרואים שזה בא לידי קלקול, יש לבטלן, וזה סיבת רבי עקיבא שביטל חומרות זקנים הראשונים. וכן טבילת עזרא היה חיוב מצד הדין, ולבסוף ביטלו זה, ונשאר רק בגדר הידור מצווה. ביאור הקשר של זבולון לבית המקדש שמות רבה (פרשת שמות, פרשה א, ד): "זְבוּלֻן, עַל שֵׁם שֶׁהִשְׁכִּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ בְּקִרְבָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה ח) 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם', וְאֵין זְבוּלֻן אֶלָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א, ח יג) 'בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים'". ע"כ. ונבאר הדבר יותר בעומק. נאמר בתורה (פרשת ויצא, ל כ) "וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱ-לֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן". מי שמתבונן בפרשת ויצא רואה, שהאהבה בין יעקב ללאה התחיל במצב נמוך מאוד, ולידת ראובן היתה בקרוב לבני ט' מידות, שחשב על רחל, ועי' מה שכתבנו לעיל בשם המגלה עמוקות, ואח"כ לאט לאט ע"י לידה של כל ילד נתחזק האהבה, ולאה הדגישה זה בכל פעם, ועיקר השתדלות לידת הבנים היה אצלה להשיג אהבת יעקב, וכן היה מטרה של הקב"ה בנתינת בנים כדי שלאה תשיג אהבה של יעקב, כמו שנא' (בראשית כט לא) 'וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ', עד שנשלם האהבה בלידת זבולון. ויסוד של בנין בית המקדש הוא חיבור של הקב"ה עם כלל ישראל שדומה לחיבור איש ואשתו, שזה כתוב בכל ספר שיר השירים, ועי' באריכות במאמר "המשל והנמשל של שיר השירים", וכן מבואר בברכת שבע ברכות, ועוד הרבה מקורות. ויסוד של בית המקדש הוא כהמשך לבנין הבית הפרטי של כל יהודי, כמו שמצאנו בבית ראשן ושני: בבית ראשון נאמר (שמואל ב, ז ב) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה". בבית שני נאמר (חגי א ב) "כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת: (ג) וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: (ד) הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב". וענין בית מרומז גם על האשה כמבואר בכל מקום בחז"ל (ראה לדוגמא שבת דף קיח ע"ב), ועכ"פ כדי לזכות לבנין בית המקדש צריך הקדמה של בנין בית הפרטי שהוא האהבה בין איש לאשתו. וממילא מובן, שביסוד שלאה אמנו אמרה (בראשית ל כ) 'הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי' וכל ההשתדלות להשיג זה, וממילא נשלם האהבה בין יעקב ללאה, בזה זכו בני ישראל למה שאמר שלמה המלך (מלכים א, ח יג) 'בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים', שרק אחרי שנשלם האהבה בין יעקב ללאה, נשלם הענין של בית המקדש. ויסוד של חיבור איש לאשתו הוא התרחקות של האשה מאנשים זרים והתקרבות לבעלה. ועי' במאמר זכריה הנביא - בית המקדש יבנה בידי אדם, שתהליך בנין בית המקדש, אם זה על דרך הטבע מצד השתדלות שלנו, קודם הקרבת קרבנות, אח"כ בנין בית המקדש בצורה של בית שני, אח"כ ביאת משיח, ואח"כ בנין בית המקדש ע"פ יחזקאל. נכתב בעזהי"ת ע"י מורנו הרב שליט"א יח תמוז תשע"ו

 
הרינו מעתיקים דברי המגלה עמוקות בסיבת חסרון כניסת בני גד וראובן וחצי שבט מנשה לא"י המערבי:בין איש לאשתו ונקמת מדין