יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
הקדמה ● לצאת מנ' שערי טומאה ● מצוות תכלת כולל מצב של שפלות רוחנית ● התנגדות לתכלת ● ניסיון הפריצות בדורנו ● יש נסיונות כבדים בהתיישבות בארץ ישראל ● בדורנו עיקר המינות הוא ענין השוויון ● גר תושב וישמעאלים ● מצבים שא"א לקיים את המצוה ● חיוב הרחקה מהרפורמים ● בפרשת ציצית כתוב ארבע פעמים שהקב"ה הוא א-לוקי ישראל ● בין ישראל לעמים ● מצוות תכלת הביא התנגדות מצד מתנגדי הבדלים ● בזמננו מתגבר טענת גזענות שלא במקומו ● אין מקום לאשה בצבא ● התרחקות מנשים ● והיה מחנך קדוש ● אין דרכה של אשה לעשות מלחמה ● מצוות ציצית ותכלת מדבר בזמן שחלק מעם ישראל נפלו בכפירה ומינות ועריות ● הדגל מראה שצריך לשים תכלת ● המתנגדים לדגל ● צריך להכריז בפומבי שמטרת המדינה להגיע לחיבור עם הקב"ה ● החיוב העיקרי של תכלת הוא ללכת בזה בפרהסיא ● מה הטענה על חילונים שמנהג אבותיהם בידיהם ● שקולה כנגד כל המצוות ● גם גוים מתבטלים להקב"ה ע"י ראיית מצוות ציצית עם תכלת ● כל ההולך בתכלת בפרהסיא יכול להוציא עם ישראל מן הקליפות
21:17 (30/05/16) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
תגיות: תכלת, נ' שערי טומאה, דגל, פריצות, ארץ ישראל, מינות, המדינה, גיוס נשים

הקדמה כעת שאנו בתקופת ימי הספירה, שמרמזים על תקופת יציאת מצרים שיצאו ממ"ט שערי טומאה לדרגה של קבלת התורה, יש כעת מצב שחלק מעם ישראל נמצאים בנ' שערי טומאה וצריך לצאת ולהתעלות לדרגא יותר עליונה. לצאת מנ' שערי טומאה עי' אור החיים הקדוש (שמות פרק ג פסוק ח) וז"ל: "הנה למה שקדם לנו כי עיקר הגלות הוא לברר הניצוצות שנטמעו בנ' שערי טומאה וכמו שציינתי דבר זה כמה פעמים, בזה ינוח דעת בב' השאלות כי אם היה מוציאם קודם זה היו מפסידים בירור החלק ההוא, ותדע שעם ה' השיגו בבחינת כללותם הכלול במשה שנתיחס בשם עמו השגת מ"ט שערי בינה, וטעם שלא השיג שער החמישים הוא לצד שאין המושג אלא בהשתדלות המשיג ולצד שישראל לא נכנסו בנ' שערי טומאה לברר אותו לא השיגו בחינת הקודש שכנגדו, והובטחנו כי לעתיד לבוא ישפיע בנו א-ל עליון תורת חיים שבשער החמשים והשגתו הוא באמצעות הגליות ובפרט גלות האחרון אנו משיגים הדבר. וטעם שנסתכנו ישראל במצרים בבירור שער הנ', לצד שלא היו בני תורה מה שאין כן דורות האחרונים באמצעות תורתם ישיגו ליכנס לשער הנ' ולהוציא בולעו מפיו, ואז ספו תמו בחינת הטומאה. ומעתה כל שהיה ה' מוציא ישראל קודם זמן כל שהוא היו ממעטים הבירור והיו מתמעטים במושג ולזה הוציאם בנקודה האחרונה של מ"ט וקודם שיכנסו לשער הנ', והוא אומרם ז"ל וגאלם מיד (פסחים פ"י מ"ה לגי' הרמב"ם)". עכ"ל האור החיים הקדוש. הנה יסוד של נפילה בתוך נ' שערי טומאה מרומז בפסוק (במדבר טו לט) "אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" שהוא דעת מינות, עריות וע"ז, בגדר "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱ-לֹקִים" (תהלים יד א), ורדיפה אחרי עריות שכלול הנ' שערי טומאה של האינטרנט הפרוץ, שהוא כעת המצב של חלק מכלל ישראל ובתוכם חלק ממנהיגים העומדים בראש. כל אלה מצפים למצב של גאולה מתוך הקליפה הנוראה [אם במודע או בתת מודע], וגילה לנו הקב"ה שזה נעשה ע"י גילוי של מצוות תכלת שיכול להוציא מתוך נ' שערי טומאה למצב של "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" שזה כביכול השכינה וכסא הכבוד, ולהתחבר שם, ולהגיע למצב של "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם". ע"כ ההקדמה. מצוות תכלת כולל מצב של שפלות רוחנית במדבר (פרק טו לט): "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". התורה מדברת כאן כשהמצב של כלל ישראל הוא במצב של ירידה נוראה, כמו שפירשו חז"ל שהענין של "וְלֹא תָתוּרוּ" שלא ילך אחרי מינות. כדאיתא במסכת ברכות (דף יב עמוד ב): "אלא דעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה מנלן? - דתניא: אַחֲרֵי לְבַבְכֶם - זו מינות, וכן הוא אומר (תהלים יד א) אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱ-לֹקִים; אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם - זה הרהור עבירה, שנאמר (שופטים יד ג) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי; אַתֶּם זֹנִים - זה הרהור עבודה זרה, וכן הוא אומר (שופטים ח לג) וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים [וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים]". הנה אף שחז"ל מפרשים הפסוק "אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים" כדבר שלישי נוסף על דעת מינים והרהורי עבירה, אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שזה מדובר באותו ענין שמדובר מקודם ולא בנושא אחר, והיינו שמדבר בענין מינות והרהורי עבירה, אלא שרישא של הפסוק וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם מדבר באיסור, וסיפא אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים, מדבר על המציאות שעוברים על האיסור אבל מדובר באותו חטא, שעם ישראל הולכים אחר זה בצורה קיצונית. ועל זה באה התורה לומר שע"י לבישת ציצית שכולל בתוכו מצוות תכלת, יכולים להנצל מעבירות אלו, וכן להגיע לכל קיום מצוות התורה, שאילו פשט הפסוק היה שמדובר בדבר שלישי היה צריך להיות כתוב ואחרי אשר אתם זונים אחריהם. ונראה שגם כוונת חז"ל הוא ע"פ הפשט שמדובר בחטא שמדובר מקודם, רק מכיוון שהתורה משתמש בלשון אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים, כולל בזה עוד חטא של ע"ז, אבל אחרי שכוללים גם חטא של ע"ז, ממילא כל הפסוק מדבר בג' חטאים, מינות הרהור עריות והרהור ע"ז, מקודם על האיסור של ג' הדברים ואח"כ על המציאות שנמצאים ושמזה צריך להבדל. וענין וּרְאִיתֶם אֹתוֹ היינו בעיקרו על תכלת, כמבואר ברמב"ן. וזה נחשב גם כאילו רואה פני שכינה, שלשון "אֹתוֹ" בדרך רמז מרומז על הקב"ה. כמו דאיתא בספרי (במדבר פרשת שלח פיסקא קטו): "ר' מאיר אומר: 'וּרְאִיתֶם אוֹתָם' לא נאמר כאן, אלא 'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ'. מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית, מעלים עליו כאלו הקביל פני שכינה. שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד, כענין שנא' (יחזקאל א כו) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא". ע"כ. התנגדות לתכלת וזה דלא כמי שטוען שמצוות תכלת נאמר רק כשעם ישראל נמצא במדרגה גדולה, וכהיום אין אנו במדרגה גדולה ועל כן לא נוהג מצוות תכלת. כי מלבד שסברה זו אין לו שום בסיס בשום מקום, אלא אדרבה, התורה מדברת כאן על מצב שעם ישראל נמצא במצב של שפלות רוחנית. ומי שמתנגד למצוות תכלת הוא זה שגורם שעם ישראל קשה לו לצאת מן המצב של שיפלות רוחנית למצב של עליה. עצם הראיות על תכלת ארגמן קהה קוצים, עי' בזה בהרבה מאמרים, כמו מאמר התכלת של הרב אליהו טבגר (הנמצא בסוף ספר כליל תכלת), ספר התכלת של הרב מנחם בורשטיין, לולאות תכלת של הרב שלמה טייטלבוים, התכלת וחידושה מהרב שמואל אריאל, וכן המאמר שכתבנו בכנף איש יהודי. ומה שיש מתנגדים, כבר השיבו עליהם בטוב טעם ודעת בספר חותם של זהב של הרב בנימין זאב הורביץ [ועוד הרבה ספרים, (נמצאים כמה מהם באוצר החכמה)] וכל מה שטוען הרב ישראל טופורוביץ במאמר "בין תכלת וארגמן", כבר השיב עליהם הרב שלמה טייטלבוים במאמר "להבדיל בין תכלת לארגמן" בטוב טעם ודעת, וכן במאמר "חותם של זהב". וכן עיקר טענתו הוא ע"פ דברי החת"ס "חדש אסור מן התורה בכל מקום", וזה נגד דברי החת"ס עצמו שצידד בתשובה שלו (יו"ד סי' רלו) להקריב קרבן פסח בזמנינו, ולא חשש כלל לאיסור חדש. ודברי החת"ס נאמרו רק כשמדובר ברפורמים שרצונם לעקור את הדת, ולא במי שרוצה לקיים מצוות התורה. וע"ע בזה במאמר "החרימו עולים להר הבית קיבלנו רפורמים". ובמאמר זה מתבאר ג"כ שעיקר הסיבה שגדולי ישראל לא הולכים עם תכלת משום שלא רוצים דברים חדשים. ניסיון הפריצות בדורנו הנה אחד מן הניסיונות הכי קשים בדורנו, הוא הפריצות השולט בכל הרחובות וכן במכשירים הטכנולוגים, שיש מי שיכול שלא להשתמש בזה כלל, ויש שצריך להשתמש אבל מחויב לעשות סינון טוב, ויש בזה הרבה ניסיונות, ואחד מן הדברים שיכול לעזור הוא מצוות תכלת, אבל המתנגדים לתכלת מסירים אפשרות שמירה זו. אף שבוודאי אין כאן הבטחה שלימה להינצל, אבל אפשרות יש, כמו שאמרו חז"ל במעשה של מי שנצל מחטא נורא בעקבות ציצית (מנחות דף מד ע"א). יש נסיונות כבדים בהתיישבות בארץ ישראל התורה מזהירה שבעקבות א"י יכולים לבוא לידי נפילה, כמו שנאמר (דברים פרק ו י): "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ: (יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: (יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (יא) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱל-ֹקֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם". (דברים פרק ח י) "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: (טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם". (דברים פרק יא טו) "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱ-לוֹקַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ".(דברים פרק לב טו) בכל זאת התורה ציותה לכבוש את א"י ולהתיישב בה, כי היא יסוד הבריאה ויסוד של עם ישראל, כמו שנאמר (בראשית פרק טו ז) "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ", ועוד הרבה מקורות ואכמ"ל. אולם במקביל צוותה על מצוות ציצית שעיקרו תכלת, כדי שהטיפול בא"י לא יגיע לידי עזיבת הדת. בדורנו עיקר המינות הוא ענין השוויון אחד מיסודי עם ישראל הוא שהקב"ה מבדיל יהודי מגוי, וכן אומרים (הבדלה) "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה". גר תושב וישמעאלים וזה מחייב גם לגרש כל גוי מא"י בזמן שזה אפשרי, כל מי שלא נכנס בגדר גר־תושב. ויש בזה מחלוקת ראשונים אם לענין חיוב גירוש יש גר תושב בזמן הזה, לדעת הרמב"ם אין לנו גר תושב בזה"ז ולדעת הראב"ד יש לנו גר תושב בזמן הזה, לענין שמותר להושיבו בא"י. וז"ל הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק י): "ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד". השגת הראב"ד: "אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. א"א איני משוה לו בישיבת הארץ". ע"כ. אולם גם לדעת הראב"ד, כתב החזון איש (שביעית סי' כד ס"ק ג) בענין איסור לא תחנם, וז"ל: "אף לדעת הראב"ד [ששייך גר תושב בזמן הזה לענין שאין חייוב לגרשו], דוקא שהוא שלם באמונת ישראל שישראל נתחייב בתרי"ג מצות ובן נח בז', אבל אם יש לו דעות כוזבות והוא משועבד לדעותיו, אף שאין בהן ע"ז ממש, וגם הוא שומר ז' מצות מצד היושר, שאינו ראוי לקבלו לגר תושב [כמש"כ הרמב"ם ספ"ח מהל' מלכים], הרי הוא באיסור לא תחנם ובאיסור ישיבה וקרינן בהו פן יחטיאו בכפירותם, ואע"ג דלענין יין בעובד ע"ז תלוי, וכמש"כ הר"מ פי"ג מהל' מאכלות אסורות הי"א, והט"ז יו"ד סי' קכ"ד ס"ק ד', הכא לענין לא תחנם אין חילוק". עכ"ל החזו"א. וכוונת החזו"א דישמעאלים הם בכלל איסור לא תחנם ואיסור לא ישבו בארצכם, משום שאינן מאמינים שעם ישראל הוא העם הנבחר שמחויבים בתרי"ג מצוות, וממילא הישמעאלים בכלל פן יחטיאו בכפירתם. והכוונה בהרחבה, שכל גוי צריך להאמין בא-לוקי ישראל, שהקב"ה בחר בעם ישראל ומייחד שמו על ישראל, ומי שחושב שאין הבדל בין יהודי לגוי וכ"ש כשחושב שהדת האמיתי הוא האיסלאם או הנצרות, לא שייך להיות גר תושב. מצבים שא"א לקיים את המצוה אולם אף שמעיקר הדין צריך לגרשם, אבל יש מצבים שאין לנו אפשרות לזה, ויש פרשה שלמה של נמכר לעכו"ם, בזמן שכל ישראל על אדמתן ומבחינה מסוימת ישראל שולט, ומ"מ הגוי מתאחז כאן. וזה בעקבות החטאים, ובעיקר מצד חטא שמיטה. כמו שמצינו במסכת קידושין (דף כ עמוד א): "לא באת לידו עד שמוכר את עצמו, שנאמר: וכי ימוך אחיך ונמכר לך, לא לך אלא לגר שנאמר: לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר: גר תושב; משפחת גר - זה עובד כוכבים, כשהוא אומר לעקר - זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה! ע"כ. וזה מדובר שהעובד עבודה זרה קונה העבד העברי, דהנה איתא בגמרא על הפסוק (ויקרא כה מז): "וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר". וז"ל הגמרא קידושין (דף טו עמוד ב): "לכדתניא: 'וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל' - בעובד כוכבים שישנו תחת ידך, או אינו אלא בעובד כוכבים שאינו תחת ידך? אמרת? וכי מה אפשר לעשות לו? הא אין הכתוב מדבר - אלא בעובד כוכבים שישנו תחת ידך". ע"כ. ואף שנמצאים במצב שא"א לגרש את הגוי, צריך להיבדל ממנו, ולדעת שאיסור "לא תחנם" שלא לתת לו חניה בקרקע עדיין קיים. חיוב הרחקה מהרפורמים וכן האיסור החמור והנורא הוא נישואי תערובת שהוא הקלקול הכי גדול של התערבות יהודים עם גוים, בא מן השורש הזה שלא מבדילים בין ישראל לגוי. וכדי שלא יכשל באיסור זה גזרו חז"ל הרבה גזירות כמו בישול עכו"ם, יין נסך, סתם יין, ואיסור להשתתף בסעודת נישואין של גוי אף אם אוכל כשר וכו', כמו שפסק בשו"ע (יו"ד סי' קנב סע' א) "עובד כוכבים העושה משתה לחופת בנו או בתו, אסור לישראל לאכול שם אפילו אוכל משלו ושמש שלו עומד עליו ומשמש". ומכאן מובן ההרחק הנורא שכל חכמי ישראל נידו והחרימו את כת הרפורמים אשר אחד מן הפשיעות הגדולות הוא שמתירים נישואי תערובת, ועד לפני חצי שנה היו מרוחקים בתכלית ההרחק, והרבאים שלהם הם פסולים לכל דבר. ולצערינו כעת יש מי שרוצה לצרף אותם ולקרבם, וזה ח"ו מביא לידי חורבן של כלל ישראל. בפרשת ציצית כתוב ארבע פעמים שהקב"ה הוא א-לוקי ישראל בזה שכתבנו שעיקר המינות כיום הוא להכחיש, שהקב"ה הוא א-לוקי ישראל, וע"י ציצית יכולים לצאת מכפירה זו, מובן גם מה שבפרשת ציצית כתוב ארבע פעמים שהקב"ה הוא א-לקי ישראל: במדבר (פרק טו מ): "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם: (מא) אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם". בין ישראל לעמים ונלמד מזה שגם מי שחושב שיש לו איזה שיתוף פעולה עם כומרי דת הישמעאלים, משום שטוענים שמאמינים בא-ל אחד, צריך לדעת שכל הזמן שלא מאמינים בא-לוקי ישראל, זה כפירה גמורה, וזה יסוד של שנאת הישמעאלים לעם ישראל, שכולל בעיקר אנשי הדת שלהם, משום שהם כופרים בא-לוקי ישראל. וזה גם כל המיסיונרים הנוצרים, שבאים לפתות יהודים לנצרות ר"ל, כאילו שהם מאמינים בהקב"ה, אולם מלבד שהם מאמינים באותו האיש ימש"ו, הם גם כופרים בא-לקי ישראל. וז"ל האורחות חיים לרא"ש (יום הראשון אות כו): "לבטוח בה' בכל לבבך ולהאמין בהשגחתו הפרטית ובזה תקיים בלבבך היחוד השלם בהאמין בו כי עיניו משוטטות בכל הארץ ועיניו על כל דרכי איש ובוחן לב וחוקר כליות כי מי שאינו מאמין אשר הוצאתיך מארץ מצרים אף באנכי ה' אלקיך אינו מאמין ואין זה יחוד שלם כי זה הוא סגולת ישראל על כל העמים וזה יסוד כל התורה כולה". עכ"ל. וע"ע בזה במאמר "אורחות חיים להרא"ש". אולם לא רק הבדל בין ישראל לגוי, אלא גם בתוך כלל ישראל יש הבדלים, בין איש לאשה, בין כהן ללוי, בין לוי לישראל, בין ישראל לפסולי קהל כמו נתין וממזר וכו', בין חלל לכהן, ומי שלא מאמין בהבדלים אלו, כופר ביסוד התורה. מצוות תכלת הביא התנגדות מצד מתנגדי הבדלים אחרי שהקב"ה ציוה על מצוות ציצית שכולל בתוכו מצוות תכלת, באו קרח ועדתו וערערו על מצווה זו, ומתוך כך ערערו על הכהונה, ואמרו (במדבר פרק טז ג): "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". ופירש רש"י: (שם פסוק א): "מה עשה, עמד וכנס מאתים חמישים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד, ולהלן הוא אומר (במדבר א, טז) אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה. אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה". ע"כ. וכתבו המפרשים, שטענת קורח היתה, שלפי טענתו טלית שכולו תכלת אין צורך בחוטי תכלת, ממילא גם כלל ישראל אין צורך במנהיג, וכן אין ענין של כהן, כי כל העדה כולם קדושים. ומשה רבינו אמר, שבכל זאת צריך מנהיג, וכן כהן, ולכן גם טלית שכולו תכלת צריך חוט של תכלת. ולמעשה רואים שעל אף שבא בטענה שאין צורך במנהיג הוא רצה להיות כהן גדול, והמנהיג. בזמננו מתגבר טענת גזענות שלא במקומו יש כעת רוח רעה בתוך מנהיגי הצבא והתקשורת ובג"ץ, שלא רוצים להכיר בהבדל בין יהודי לגוי, וכל מי שבא להבדיל נחשד בגזענות, ולא רוצים להבדיל בין מחבל ובין הנחבל. [כשיש שני פצעים מחבל פצוע קשה ונחבל פצוע יותר קל ע"פ כללי מגן דוד אדום צריך לטפל מקודם במחבל, והנהגה זו היא לא אנושית, וכן כפירה בא-לקי ישראל]. כל זה בא מיסודי הכפירה שכופרים שהקב"ה ברא את העולם, והוא בחר בעם ישראל, וזה כולל גם שהקב"ה נתן את א"י לעם ישראל ולא לגוים, ומי שאינו מבדיל בין ישראל לגוי כופר בהקב"ה. אין מקום לאשה בצבא וכן אין רוצים להכיר הבדל בין איש לאשה, וכל מי שטוען שאין לאשה מקום בצבא, נחשד בגזענות. התרחקות מנשים אולם התורה הזהירה שצריך להתרחק מנשים, ואף שאסור לבזות נשים אבל צריך להתרחק, ואם יש הכרח לדבר עם אשה שאינו שלו צריך לקצר ורק מה שמוכרח, ולא בשחוק וקלות ראש. וכמו שפסק השולחן ערוך (אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף א) וז"ל: "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף [פי' ערוה] שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין". עכ"ל. והיה מחנך קדוש וכ"ש בצבא שהתורה כתבה יותר בענין הרחקה מעריות (דברים פרק כג טו) "כִּי ה' אֱ-לֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". אין דרכה של אשה לעשות מלחמה בראשית (פרק א פסוק כח) "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ". ופירש רש"י (שם): "וְכִבְשֻׁהָ - חסר וי"ו, ללמדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית, ועוד ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פריה ורביה ולא האשה". ע"כ. ומקורו מקידושין (דף ב ע"ב) "התם דבמלחמה קאי, דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה". וכן מצינו בפרשת במדבר (פרק א פסוק כ): "וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא. ויסוד זה חוזר על עצמו באותו פרשה הרבה פעמים שרק זכרים יוצאים למלחמה. וכן בפרשת פנחס, ספרו רק יוצאי צבא, ואלו קבלו חלק בא"י, ואילו גם נקבות היו בכלל יוצאי צבא היו גם נקבות מקבלות חלק בא"י ומה טענות בנות צלפחד, אלא ודאי שלא היו בכלל הספירה וממילא אינו בכלל ירושת הארץ, וזה היה טענת בנות צלפחד. וכן מצינו בנזיר (דף נט עמוד א): "רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת"ל (דברים כב ה) 'לֹא יִֽהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹֽא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה' - שלא יתקן איש בתיקוני אשה". וזה ידוע שכל התערובת בצבא היא לעשות כור היתוך ולקלקל את החיילים, וע"ע במאמר נשים בפרשת זכור. מצוות ציצית ותכלת מדבר בזמן שחלק מעם ישראל נפלו בכפירה ומינות ועריות משמעות הפסוק (במדבר טו לט) "וְלֹֽא תָתוּרוּ אַֽחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַֽחֲרֵי עֵֽינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַֽחֲרֵיהֶֽם", מדבר שחלק גדול של כלל ישראל נפלו בעוה"ר לכפירה וע"ז ועריות, שהרי לשון אשר אתם משמע שמדבר על חלק גדול של העם, שבלי זה לא שייך לומר לשון אשר אתם, וזה מתאים עכ"פ לדורנו שחלק גדול מכלל ישראל נפלו למינות וכפירה ועריות. ובמצב הזה באה התורה לומר שע"י מצוות ציצית שכולל בתוכו תכלת, ניתן לצאת מן הנפילה הזו, ולהתעלות למצב גדול של (במדבר פרק טו מ) "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם". הדגל מראה שצריך לשים תכלת הנה דגל המדינה היא בצבע לבן תכלת, וזה בנוי על פי טלית עם תכלת, וזה בא לרמז שמן השמים מגלגלים שכדי לצאת מן הכפירה והמינות והעריות מצפים לגילוי מצוות תכלת, שמכיוון שמן השמים רצו שהמדינה תיבנה ע"י אנשים שמכונים אנשי סדום כמבואר ביחזקאל ט"ז, והארכנו בזה בכמה מאמרים, לכן גלגלו מן השמים את האפשרות לצאת מן הכפירה הזו ע"י מצוות תכלת שהתגלתה במשך הזמן, וכבר נעוץ בהתחלה הדגל כחול לבן, שבא לרמז שכשיגיע הזמן שיתגלה התכלת ישימו זה על בגדיהם [ועי' בזה במאמר ארבע כנפות]. וכן כל ענין של קיבוץ גלויות קשור למצוות ציצית, שבשניהם נאמר ארבע כנפות. בציצית כתוב (דברים פרק כב יב) "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ". ובקיבוץ גלויות כתוב (ישעיהו פרק יא יב) "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ". ולפי סדר ברכות שמונה עשרה, שניתקן לפי סדר הגאולה כמבואר במגילה (יז ע"ב) יהא קיבוץ גלויות לפני ביאת המשיח. וכן מבואר בפוסקים שבשעה שאומרים בברכת קריאת שמע "הַבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ", שיתפסו הציצית ביד. וא"כ אחרי שבעוה"ר חלק גדול מעם ישראל ירדו למדרגה של שיפלות של כפירה ומינות ועריות, צריך להעלות אותם למדריגה עליונה, וזה אך ורק ע"י מצוות ציצית בפרהסיא שכולל בתוכו תכלת, ומי שחושב שניתן לצאת מזה בלי תכלת אינו אלא טועה. יש מתנגדים לדגל יש יהודים שומרי תורה ומצוות שמתנגדים לדגל, מטעם שהממשלה חילונית. אולם לא מובן, מה רוצים, האם רוצים שיהא כאן דגל של אש"ף, או שלא יהא כלל דגל כאן? משמעות דגל אש"ף היינו שהפלסטינאים ישלטו כאן, אז כבר א"א אפשר ליהודי לדור כאן, והם בודאי לא יכנסו למקום שיש שלטון ערבי. ואם טוענים שאין צורך כלל בדגל, היינו שניתן לדור כאן בלי שלטון, והרי על זה נאמר (אבות ג ב) "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ". ואם יאמרו שצריך דגל של אנגליה או ארה"ב, הרי האנגלים החזירו ספינות מעפילים של יהודים שהגיעו לחופי א"י. וארה"ב תמך בחורבן חלקי א"י, וכן לא היו מחזיקים כלל מוסדות התורה. וא"כ אין עצה רק הדגל התכלת לבן, ומי שרוצה לראות פנימיות הדגל מבין שזה מראה על חיבור להקב"ה ע"י שמלמד שכעת שנתגלה התכלת צריך לשים תכלת על בגדו. אולם בדרך כלל אלו לא רוצים כלל תכלת משום שלא נהגו עד עכשיו, ולכל דבר חדש צריך להתנגד, או עכ"פ לחפש איזה פסול. וצע"ג. ויש שטוענים שאם תולים דגל ניתן להתקרב לאנשים שלא מדקדקים במצוות, אולם חשש זה הוא לכל הכיונים, שהרי גם להתנגד להדגל מביא לידי עבירות חמורות ביותר, כמו לתמוך בחורבן ישובים ע"י שכופרים בזה שהקב"ה נתן לנו את הארץ לקיים ברית האבות, ועי' בזה במאמר הויכוח עם ח"כ משה גפני בנושא חורבן יישובים. ואין סוף לעבירות שבמהלך הזה: לא תחנם, גזל, שבירת משפחות, הריסת בתי כנסיות ובתי מדרשות, איסור מוסר, להכניס לסכנה את כל א"י וכו' וכו'. והכל בגלל שלא מסכימים שהקב"ה נתן לנו את הארץ הזאת לרשתה. וע"ע במאמר "הכופר בטובותו של חבירו סופו לכפור בטובתו של הקב"ה". צריך להכריז בפומבי שמטרת המדינה להגיע לחיבור עם הקב"ה כדי להכריז בפומבי שמטרת מדינה זו להגיע למצב של "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם" צריך להיות שיהודי שהולך עם תכלת בפרהסיא יסביר לכולם שמטרת המדינה להאמין בהקב"ה, ולהיבדל ממינות וכפירה ועריות, וזה ע"י שהוא בעצמו לובש בפרהסיא ציצית עם תכלת, ויצביע על הדגל של כחול לבן ועל הציצית שלו שזה היה מטרת מייצרי הדגל שזה הסמל של המדינה להגיע למצב של תכלת שיש בציצית, ומזה ניתן לפרוש מכפירה ומינות ועריות, לידי שמירת כל המצוות. ואם אחד בא לומר שמטרת המדינה היא לא כדי להגיע לשמירת התורה אלא לעקירת התורה, הוא יוכיח מן הדגל שזה הוא מטרת המדינה לשמור התורה. [והיינו שהקב"ה גלגל זה בצורה כזו על אף שכוונת חלק ממקימי המדינה לעקור את הדת]. וכן המנורה שהוא ג"כ סמל המדינה, בא לרמוז על בנין בית המקדש, ושזה בא לומר שאנו צריכים לעשות השתדלות לבנין בית המקדש [עי' בזה במאמרים שכתבנו על מצוות עליה להר הבית]. והסיבה שמן השמים גלגלו בצורה כזו, שזה המנורה ולא הארון, נראה משום שבבית ראשון הכלי הכי חשוב היה הארון, ואילו בבית שני שלא היה ארון, הכלי העיקרי היה המנורה, וזה מרומז בנבואת זכריה. ועי' במאמר "בית המקדש בידי אדם", ליישב הסתירות בין מאמרי חז"ל שבית המקדש יבנה לפני משיח ובין המקורות שמשיח יבנה בית המקדש, שהתפקיד שלנו כעת לבנות בית המקדש כדוגמת בית שני, ורק אח"כ כשיגיע משיח הוא יבנה כדוגמת בית שלשי שנאמר ביחזקאל. [כעת ראיתי זה במאמר של הגאון הרב חיים שרגא פייבל פרנק זצ"ל על בית המקדש לפני ביאת המשיח]. החיוב העיקרי של תכלת הוא ללכת בזה בפרהסיא יש יהודים שהולכים בציצית רק בצינעה, ויש שכן הולכים בתכלת אבל רק בצנעה, מחמת פחד מרדיפות. אולם אין זה עיקר המצווה, כי עיקר המצווה לגלות הציצית. כדאיתא במסכת שבת (דף כז עמוד ב) "ההוא לאתויי כסות סומא הוא דאתא, דתניא: 'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ' (במדבר טו לט) - פרט לכסות לילה. אתה אומר פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא? כשהוא אומר (דברים כב יב) 'אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּֽהּ' - הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים 'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ'? - פרט לכסות לילה. ומה ראית לרבות סומא ולהוציא כסות לילה? מרבה אני כסות סומא - שישנה בראייה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה - שאינה בראייה אצל אחרים". ע"כ. ונפסק בשולחן ערוך (או"ח הלכות ציצית סימן ח סעיף יא) וז"ל: "עיקר מצות טלית קטן, ללובשו (כה) על בגדיו, כדי שתמיד (כו) יראהו ויזכור המצות". וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק כה): על בגדיו - ובכתבים איתא דט"ק תחת בגדיו וכתב המ"א דעכ"פ צריך שיהיו הציצית מבחוץ ולא כאינך שתוחבין אותן בהכנפות. אך האנשים שהולכים בין העכו"ם יוצאין בזה ומ"מ בשעת הברכה יהיו מגולין ד"א: (כו) יראהו - כמה דכתיב (במדבר טו לט) וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם וגו', ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם וגו' עוד מבזין הן את מצות הש"י ועתידין הן ליתן את הדין ע"ז, ומה שאומרין שהולכים בין הנכרים לזה היה די שישימו הציצית בתוך הכנף ואלו היה להם איזה דורון ממלך ב"ו שחקוק עליו שם המלך כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד וק"ו בציצית שמרמז על שם ממ"ה הקדוש ברוך הוא וכדלקמן בסימן כ"ד ס"ה כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו ואמרו חז"ל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה ומשמע מן הכתובים דהיהודים שישארו לעת קץ יהיו מצויינים במצוה זו כמה דכתיב ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' ואמרו חז"ל ע"ז כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו'". עכ"ל. ואף שהמ"ב לא מדבר בציצית עם תכלת, משום שלא היה בזמנו, אבל פשוט שכל מה שכתב הוא גם בטלית עם תכלת כשזה נתגלה כמו בזמננו (ע"ע במאמר ויגבה לבו בדרכי ה'). מה הטענה על חילונים שמנהג אבותיהם בידיהם וא"כ אין לתמוה למה עדיין ראשי המדינה וחלק גדול מהציבור כופרים בתורה וביחודו של עם ישראל, בזמן שמה שיוכל להביא לידי תיקון שהוא טלית עם תכלת לא מקיימים גם אלו שבאופן עקרוני שומרים תורה ומצות. וא"כ מה באים לטעון על החילונים שלא מקיימים את התורה, האם מי שכן שומר תורה ומצוות, האם התורה עצמו מחייב אותו, או מה שמחייב אותו הוא רק מנהג אבותינו? ואם בא לטעון שהתורה עצמו מחייב אותנו גם בלי מנהג אבותינו א"כ למה לא לובש תכלת שהתגלה, ואם אומר שבאמת התורה עצמו לא מחייב אותנו רק מנהג אבותינו, א"כ מה הטענה על חילונים שנתגדלו בלי תורה ומצוות וכבר אבות אבותם לא קיימו מצוות? שקולה כנגד כל המצוות וציצית שכולל בתוכו תכלת הוא כנגד כל מצוות התורה וחשוב כמו שבת ואיסור ע"ז, כמש"כ רש"י (במדבר פרק טו פסוק מא) "ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה, לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה ככל המצות, וכן הוא אומר בעזרא (ע"פ נחמי' ט, יג - טו) ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות ואת שבת קדשך הודעת להם, ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר (במדבר טו מ) וַֽעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי". עכ"ל. וכתב הרמב"ן (במדבר פרק טו): "אבל הזכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל, ולכן אמר (במדבר טו לט) 'וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל' - שהיא מצות השם. וזהו שאמרו (סוטה דף יז ע"א) מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו', והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות, כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת". עכ"ל. גם גוים מתבטלים להקב"ה ע"י ראיית מצוות ציצית עם תכלת זכריה (פרק ח פסוק כג): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱ-לֹקִים עִמָּכֶם". ואמרו חז"ל (מסכת שבת דף לב עמוד ב): "אמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים, שנאמר 'כֹּה אָמַר ה' [צְבָאוֹת] בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם [וְהֶחֱזִיקוּ] בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם' וגו'". ע"כ. וע'י בזה במלבי"ם שעיקר הכוונה על מצוות תכלת שדומה לכסא הכבוד. ולומדים מזה, שאם כל אומות העולם משתעבדים להקב"ה בעקבות שרואים יהודי הולך עם תכלת, א"כ כ"ש שיכול להשפיע על היהודים להשתעבד להקב"ה. וכל זמן שלא מקיימים מצווה זו, אין לנו לטעון על מה שיש כאן שלטון של כפירה ומינות ועריות, מכיון שהקב"ה נתן לנו את האפשרות לשנות את זה ע"י מצוות תכלת ולא עושים, אנו יכולים לבוא רק בטענות על עצמינו. והרבה צועקים שיש כאן מדינה שהמנהיגים כופרים ומחללי שבת וכו' ופריצות ועריות, ולא הבינו כלל שהתורה בעצמו מדבר על המקרה הזה שצריך לתקנו ע"י מצוות תכלת, ולזה באנו לעולם לתקן המצב הזה, ואם לא מקיימים אנו מה שהקב"ה אומר לנו, אין לנו להתלונן על אחרים. כל ההולך בתכלת בפרהסיא יכול להוציא עם ישראל מן הקליפות ויוצא מכל מה שנאמר בזה, שכל מי שמשתדל להפיץ מצות תכלת, זה לא רק שמקיים בזה מצוות תכלת, אלא הוא מוציא מן הקליפות כל עניני כפירה ומינות ועריות שנמצא בכל העולם בכלל וכאן בא"י בפרט, ומתקן את הנהגת המדינה שכעת נמצא תחת שלטון חילוני וכפירה ועריות, לשלטון שומרי תורה ומצוות, והבדלת עם ישראל מכל אומות העולם. וח"ו להיפוך, מי שמחפש מתחת הקרקע לבטל יהודים ממצות התכלת, זה לא רק שמבטל עם ישראל ממצוה זו אלא הוא גם אחראי שח"ו נשאר חלק גדול של כלל ישראל בתוך קליפה של כפירה ומינות ועריות וע"ז, ונשאר ח"ו במצב של אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַֽחֲרֵיהֶֽם (במדבר טו לט), וכל השלטון נשאר במצב של כפירה ומינות ועריות וע"ז. ותכלית כלל ישראל ובפרט בא"י להגיע למצב של וִֽהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵֽא-לֹקֵיכֶֽם, וזה ע"י הפצת מצוות תכלת שנתגלה בעה"י בדורינו. נכתב בעזהי"ת ע"י מורנו הרב שליט"א ט"ז אייר תשע"ו

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
חזור לדף הקודםהדפס כתבה שלח כתבההוסף הודעה/תגובה
 שיתוף