יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
ויכוח אודות הפיגועים ● יסוד עומק הויכוח ● הפחד מעלייה להר הבית הוא איסור תורה" / דעה ● מה אנו צריכים לעשות במצב שלנו ● יסורי ארץ ישראל ● הקב"ה מנסה אם נמשיך בדרך התורה למרות הצרות ● הטוב שיצא מן הפיגועים, מניעת נישואי תערובת ● חיזוק לגירוש הערבים ● רשעות הבג"ץ ● מכתב הרבנים
10:45 (03/11/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

הויכוח אודות הפיגועיםבעקבות גל הפיגועים הנוראים שהתחיל מחוה"מ סוכות תשע"ו, יש ויכוח, האם סיבת הדבר הוא משום שכעת יש שעולים על הר הבית, ויש שקוראים להם התגרות באומות או רודפים. ויש שאומרים שמצוה לעלות, וזה מחזק את הישוב בארץ ישראל.(יש לזכור שטענה זו של התגרות באומות וטענה של רודף נאמר לפני כמה שנים גם על ההתנחלויות, שזה מגרה את האומות וממילא מי שגר בשטחים הוא רודף, אולם כשהוצרכו לדור במודיעין עילית, יש שהפסיקו לטעון זה. ויש שעדיין טוענים זה, רק שמצמצמים טענות אלו רק למקומות חוץ ממודיעין עלית וביתר, עי' בזה בויכוח עם הרב משה גפני. וכן טענו זה גם בהקמת המדינה, עד שראו שאין עצה אחרת).וכדי להבין את הגישה של המאמר הזה, צריך מקודם לעשות בזה הבהרה חשובה, שבזה תלוי כל היסוד איך להבין את המצב שלנו כעת, ובלי הקדמה הזאת, אין כלל אפשרות להבין מה כאן סיבת הויכוח ועל מה מתווכחים. יסוד עומק הויכוחהשאלה היא, מה התפקיד שלנו בזמן הזה בקיום התורה שנתנה למשה מסיני. ויש בזה שתי גישות (מה שנוגע לעניננו).גישה ראשונה: החיוב שלנו בקיום התורה, מצומצמים רק למה שנהגו בכל הדורות, בעיקר בחו"ל, ואם זה בא"י, כולל אך ורק מה שכבר הנהיגו גדולי הדורות כמו מרן הבית יוסף, או כל אחד הרבי שלו זצ"ל כמו אצל חלק גדול של ליטאים החזו"א זצ"ל, ואצל החסידים האדמו"ר הקודם זצ"ל, ואצל התימנים הרי"ץ זצ"ל, ואצל הציבור הדתי זה הראי"ה קוק זצ"ל או בנו הרב צבי יהודה זצ"ל. אבל מצוות שנתחדש או נתברר יותר אפשרות קיומו בדורינו, זה מופקע מהתפקיד שלנו, וזה אנו מניחים למשיח צדקינו שיתגלה במהרה בימינו. ובמילים אחרות, האמונה במשיח צדקינו שהוא אחד מי"ג עקרים שמנה הרמב"ם, פוטר אותנו מלקיים כל חלקי תורה שלא היו נהוגים עד עכשיו, אלא מניחים זה למשיח צדקינו שיתגלה בב"א.גישה שניה: שאנו צריכים לקיים כל חלקי התורה שניתן לקיים על אף שעד עכשיו לא היה אפשרות לקיים, או לא נתברר כל צרכו וכעת נתאפשר או נתברר הענין יותר, כל שנתברר לנו ע"פ כללי בירורי הלכה שכעת ניתן לקיים, ואמונת משיח הוא לא פטור מלקיים מה שניתן לקיים, והוא רק יגמור את העבודה שעדיין לא קיימנו.הנה רוב רובם של גדולי ישראל היום וגם הרבה מי שהיה בדור אחד ויש יותר מקודם, הלכו בשיטה הראשונה, שלא היו מוכנים לחדש מצוות שלא היו נהוגים עד זמנם.וזה נתגלה לנו ממצוות תכלת, שרוב רובם של גדולי ישראל לא הולכים עם תכלת ארגמון קהה קוצים אף שנתגלה בדורינו בראיות חזקות, (עי' בספר "בכנף איש יהודי", ועוד הרבה ספרים). ועיקר הסיבה משום שלא מוכנים לחדש דברים חדשים, ועל אף שטוענים שלא נתברר לנו מה התכלת, אבל זה לא הסיבה האמיתית, אלא הסיבה האמיתית היא משום שמתנגדים לחדש דבר שלא היה עד עכשיו.ובזה מתיישב לנו קושיה עצומה, איך יתכן שיש גדולי ישראל שמפיהם אנו חיים, והם בקיאים בש"ס ופוסקים, והם גדולי הפוסקים, ורואים מהתשובות שלהם את גדלותן. ומאידך כשמגיע לתכלת כותבים דברים תמוהין ביותר, ואיני רוצה להאריך כאן בענין זה ולא להזכיר שמות בגלל כבודם, רק דוגמא אחת, וכתבנו חלק בספר "בכנף איש יהודי", שיש מגדולי ישראל שכותבים שתכלת לא נוהג אלא רק בזמן בית המקדש, ע"פ מה שמצאו בדברי האר"י ז"ל, שאחרי החורבן אין לנו כח לשים תכלת, אף שיש הרבה גמרות מפורשות שנהגו בפועל ללבוש תכלת הרבה זמן אחרי החורבן, כמו מנחות לט ע"א; מא ע"ב; מב ע"ב; מג ע"א; סנהדרין יב ע"א, ועוד.ועוד דברים תמוהין, כגון שטוענים שהחלזון צריך לבוא מים המלח או מים כנרת בגלל שיש חשבון כזה בזוהר, על אף שכתוב בגמרא מפורש (שבת דף כו ע"א) שתכלת בא מים התיכון, וכמו שזה באמת בחלזון דידן, ובביאור הזוהר כבר כתב הרמ"ק שזה כנרת העליון ולא כפשוטו. וכן מכל שאר הטענות רואים שהם מגמתיים לפסול, וכבר ביארו כל זה בכמה ספרים.ונבאר כעת ההסבר לענין תכלת, ומזה ניתן ללמוד גם לגבי הגישה בענין עליה להר הבית.מי שחידש והכריע ופעל למען התכלת ארגמון קהה קוצים, והקים בפועל את מפעל אגודת פתיל תכלת, הוא הרב אליהו טבגר שליט"א שגר בקרית ספר, והוא ראש ישיבת "תורת חיים" במוסקבא, ואומנם היו גם ת"ח אחרים שפעלו למען זה, וכמו הרב מנחם בורשטיין בספרו "התכלת", אולם לא הגיע לידי מעשה והכרעה עד שהגיע הרב אליהו טבגר והכריע כל הספיקות והקים את המפעל.הרב אליהו טבגר הוא תלמיד של הרב שמואל אויערבך שליט"א, ולאחר שהכריע בראיות חזקות על אמיתות התכלת, ביקש הרב אליהו טבגר מרבו הרב שמואל אויערבך, שיתן לו המלצה שהוא ירא שמים, כדי שיוכל להציע את הראיות שלו על אמיתות החלזון לגדולי ישראל.אמר לו רבי שמואל אויערבך: אין לך מה ללכת לגדולי ישראל, אף אחד לא ירצה כלל לדבר אתך על זה, כולם לא מוכנים כלל לדבר על דברים חדשים, שלא היה נהוג מקדמת דנא, אתה צריך לעבוד מלמטה. (היינו מתלמידי חכמים פשוטים, ולא מאלה שעומדים בראש העדה, כי שם הדבר נמנע וסגור ואין מה לצפות מהם על בירור הענין).וא"כ יש לנו כעת עדות מאחד מגדולי ישראל, שהוא בן של אחד מגדולי ישראל הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שמכיר היטב את גדולי ישראל, והוא מעיד שהתכלת לא יתברר מכח גדולי ישראל.ובמהלך הזה, יש שאומרים מפורש שלא רוצים דברים חדשים, (סברה זו הוזכרה גם בספר פסקי תשובות מהרב שמחה רבינוביץ סי' ח הערה 2). ויש שלא אומרים את זה במפורש, אולם בגלל שלא רוצים דברים חדשים ממילא מחפשים בסברות רחוקות איזה פסול, אף שטענות כאלו מופרכים מעיקרא, מ"מ מספיק כדי שלא לתמוך בתכלת. וא"כ מתברר כאן שיש כאן הנהגה עליונה שהתכלת לא יתגלה דרך גדולי ישראל, וכתוצאה מכך גם לא יכול לבוא ממי שחושב שמוכרח לבוא מגדולי ישראל, ורק מחפש איזה לימוד זכות, למה לא הולכים בתכלת, ויש לנו מקורות בחז"ל שלפעמים הקב"ה מנהיג את העולם דרך זה, עי' גיטין (דף נו ע"ב) הטענה משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.וכן הובא בספר "לולאות תכלת" מאמר מהמקובל הגדול רבי שמשון אוסטרופולי זצ"ל (נהרג בגזירות ת"ח ות"ט), שכתב שלפני ביאת המשיח יבוא יהודי אחד שיגלה את התכלת, אבל גדולי ישראל שבדורו לא יסכימו איתו במהרה, ועל זה נאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", הזהירו הכתוב שלא תשמעו להם (עיניכם היינו עיני העדה).מכל זה רואים בחוש, שגדולי ישראל הולכים לפי הגישה הראשונה שכתבנו לעיל, שכל דבר חדש שייך רק למשיח צדקינו ואין לנו עסק בזה.וכל זה אפילו במצוות תכלת שאין שם בעיה של התגרות באומות ולא של כרת, מ"מ עושים הכל כדי שלא לקים מצווה זו.וכעת נחזור לענין העליה להר הבית. מי שהולך בגישה הראשונה, הרי הרבה שנים כלל לא היה אפשר לקיים, בגלל שהגוים לא נתנו, ומה שכעת נתאפשר לקיים זה בגדר "חדש". וממילא מי שהולך בגישה הראשונה ימצא כל מיני פסולים, לדוגמא, הטענה שהעולה להר הבית חייב כרת, על אף שכרת שייך רק בעזרה ולא בהר הבית, כמבואר במשנה (פ"א של כלים מ"ח), וטמא מת מותר לעלות להר הבית (פסחים דף סז ע"א). ועל אף שאנחנו יודעים שמקום קודש הקדשים וההיכל הוא תחת "כיפת הסלע", בין מצד מסורת רצופה ע"פ הרדב"ז (ח"ב סי' תרצא), ובין מצד הכרע מהטופוגרפיה של ההר, כמבואר בספר חצרות בית ה' של הרב זלמן קורן שליט"א, וממילא מי שאינו עולה על הרמה שהיא גבוהה כשלשה מטר מהר הבית לא שייך כלל שיעבור על כרת, (למעשה צריך להזהר מדרבנן גם מעזרת נשים ומחיל, וכן להטהר מטומאת קרי ע"י מקוה, וכן לא לנעול נעלי עור, אבל עכ"פ חשש כרת לא שייך למי שאינו עולה על הרמה).וכן טוענים בענין כל מיני חששות: אע"פ שאתה עולה כדין, מ"מ יש לחשוש שמא אחרים יעלו במקום שאסור, או בלי טבילה. ועי' במה שכתבנו במאמר "האם באמת אסור לעלות להר הבית", שאין לחוש לזה, והבאנו ראיה ברורה מתוס' (שבועות טז ע"א, ד"ה אלא בבני גולה). וגם נתבאר שם בענין מה שיש טוענים שרבנים צעקו על השר משה מונטיפיורי שעלה להר הבית, ומוכיחים שזה הוראה שלא לעלות על הר הבית.אולם אין זה כלל טענה, ששם הצעקות עליו היה בגלל שעלה למקום העזרה, ולא בגלל שעלה להר הבית.ויש שטוענים שיש בזה התגרות באומות, ויש אומרים שזה נקרא רודף וכו' וכו', שהפיגועים כעת הם בעקבות העליה להר הבית. על אף שכבר מזמן עלו להר הבית. וכן לפני מלחמת ששת הימים שכל העיר העתיקה היתה ביד הירדנים, ושום יהודי לא עלה להר הבית, ובכ"ז כל השכנים רצו להשמיד אותנו. וזה משום שעצם אחיזתינו בארץ ישראל מרגיז אותם, ולא משנה איפה. ובכל זאת יש שתולים כל הצרות בעליה להר הבית.ומאידך מצווה של תפילה בהר הבית, וכן מצוות כיבוש ארץ ישראל במקום הזה לא נכנס לדבריהם בתוך מסגרת של חלקי התורה שצריך כעת לקיים. ויש בזה שני שיטות, י"א שבכלל לא שייך היום מצוות כיבוש ארץ ישראל, וכל כיבוש א"י במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים היה באיסור. וי"א שעכ"פ את הר הבית אין מצווה לכבוש, שלפי גישה זו הענין שייך רק למשיח צדקינו שיתגלה בב"א.וא"כ אם רוצים לדעת מה שהתורה אומרת בנושא זה, תלוי את מי אתה שואל, אם אתה שואל לרבנים שהולכים לפי הגישה הראשונה, ישיבו לך שאסור לעלות על הר הבית ואין שום מצוה בזה, כי כל זה שייך למשיח צדקינו שיתגלה בב"א.אבל אם תשאל לרבנים מן הגישה השניה, צריך רק לבדוק אם הסברות והראיות נכונות לפי גישה השניה, וזה יכול להיות גם מתלמיד חכם שאינו מוכר כגדול בישראל בשאר חלקי התורה, העיקר שמדבר בנושא זה בצורה נכונה בראיות וסברות הגונות, ואין נפקא מינה לאיזה חוג הוא שייך, העיקר שמדבר נכון בנושא זה, בגדר קבל את האמת ממי שאמרו, ומכל מלמדי השכלתי (תהלים פרק קיט פסוק צט), וזה כמו לענין תכלת, שהמצווה לא בא מלמעלה אלא מלמטה, היינו מתלמידי חכמים שאינם עומדים בראש העדה.ויסוד כיבוש כל ארץ ישראל הוא היסוד של עם ישראל שניתן לאבותינו הקדושים, ובגלל זה הוציא הקב"ה את אברהם אבינו מאור כשדים, ובלי זה לא קיים כלל עם ישראל כמו שנאמר פרשת לך לך (בראשית פרק טו פסוק ז) "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ".בנושא זה כבר כתבנו כמה מאמרים, עי' במאמר "האם באמת אסור לעלות להר הבית", שהארכנו למה אין לחוש שאחרים יעלו במקום שאסור לעלות או בלי מקוה. ובמאמר "פיגועים, זה סיבה לעזוב את המקום או לחזק את המקום", שכתבנו למה אין כאן חשש התגרות באומות. וע"ע במאמר "והשתחוו לה' בהר הקודש" בענין מצוות ההשתחויה בהר הבית, ואומנם למעשה בפועל כעת לא מניחים לקיימו, אבל העליה היא הכנה לזה.יש להבהיר כאן שלא כל יהודי שהולך עם תכלת כבר עולה להר הבית, שבכל זאת יש מקום לחלק, וכן יש אזהרות מהרבה רבנים שאסור לעלות על הר הבית, מה שאין כן בתכלת אין אזהרה מפורשת שאסור ללבוש תכלת, רק שכותבים שאין חיוב ואינו נוהג היום. אבל בדרך כלל הרבנים שכותבים מפורש שאסור לעלות להר הבית, לא הולכים עם תכלת, ויש מאלה אשר כותבים מפורש בצורה חזקה שלא נוהג היום תכלת.מכח זה אני מביא כאן מאמר מתלמיד חכם אחד, שתומך בעליה להר הבית, ומזהיר שלא זה מביא הצרות, אלא הפוך, המניעה מביאה לכך רח"ל. ולא מצד שאני מכיר אותו בתור תלמיד חכם בשאר חלקי התורה, כי זה הפעם הראשונה שראיתי מאמר שלו. אלא מצד שבנושא הזה מדבר נכון, וכותב סברות ישרות. ואמנם אנו כתבנו ג"כ סברות אלו בכמה מאמרים, אבל אין בית המדרש בלא חידוש, וגם יש בתוך המאמר מידע בטחוני חשוב, וזה מאמר יפה ואקטואלי, לכן הבאנו את מה שכתב. בקיצור, לא חשוב כעת מי כתב את המאמר אלא מה כתב במאמר.ובנוגע למלחמת ששת הימים שבה נכבש הר הבית, עי' במאמר "גלוי יחוד ה' במלחמת ששת הימים" בחשיבות שנתן המשגיח הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל על הנסים שהקב"ה עשה לנו בכיבוש של מלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים בלי זכות מצידנו. הפחד מעלייה להר הבית הוא איסור תורה" / דעההרב אלישע וולפסון, 12.10.15 18:37 כ"ט בתשרי תשע"ואנו רואים כי דווקא בכך שאנו נוטשים את מקום מקדשנו ומאפשרים לאויבינו לעשות בו כרצונם, בכך אנו מסכנים את חיינו שאנו נותנים להם בעלות בתוככי ירושלים. והלכה פסוקה היא בשו"עאקדים ואומר כי צעיר אנוכי ואיני ראוי להשיב לגדולים וחשובים, אך לבי אומר לי כי על דברים כגון אלו שנאמרו לאחרונה ע"י רבנים גדולים אמרו חז"ל, "במקום שיש חילול ה'- אין חולקין כבוד לרב" (ברכות דף יט ע"ב). כאשר רבנים גדולים וחשובים אומרים דברים מתוך קטנות גדולה, דברים אשר הם היפך התורה והיפך האמונה ואשר כלולים באיסורי תורה וחילול ה' גדול, איני יכול לדום.האמירה כי אסור לעלות להר הבית מחמת שזה מתסיס את אויבינו נגדנו, ולא זו בלבד אלא עוד לומר כי לעולים להר הבית יש דין "רודף", הינה אמירה שטחית חיצונית הנובעת מפחד, ויש בה מן הכפירה בצור ישראל וגואלו. אמירה זו מזכירה לכולנו את חטאם החמור של המרגלים אשר אמרו "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". נבאר.ראשית, מי שמסתכל על המציאות בימינו ומשווה אותה למציאות של הרמב"ן ושל גדולי ישראל שחיו בתוך עומק כבשן הגלות, הרי הוא כופר בטובתו של הקב"ה, מחלל את ה', ואוטם את לבו לראות את הניסים והנפלאות שעושה עמנו ה' בעת הזאת. מי שחי ומתווה את דרכו על פי הגויים, הרי שמראה בעצמו כי לא מאמין הוא בה' א-לוהי מערכות ישראל אשר השיב את עמו לתחיה והקים את עמו בעוז ותעצומות ונותן לנו כוח לעשות חייל לפני כל אויבינו.וכי נכון להתייחס למציאות של ימינו כאילו אנחנו חיים בצלו של פריץ מאיים? וכי אנו כבולים וחלושים ואין לאל ידינו לעשות דבר אל מול אויבינו הרשעים והאכזריים? וכי הקב"ה לא נתן לנו צבא חזק ואיתן שיש בכוחו למחוץ את אויבינו?? וכי הקב"ה לא עושה עמנו בעשרות השנים האחרונות ניסים ונפלאות עצומים נגד כל אויבינו?ברוך ה' יש לנו את כל צורכנו ובשפע, מה שאנו צריכים להתחזק בו, זה רק אמונה. אמונה בכך שה' גואל אותנו, אמונה בכך שה' אוהב אותנו, אמונה בכך שבאמת הגיע זמן גאולתנו, ואין הדבר תלוי אלא בנו, כי הוא יתברך נותן לנו כוח לעשות חייל. וכדברי המדרש, "אם אין אתם מאמינים - ראו באורי שזורח עליכם". אוי לו למי שמתכחש לאור ה' וכופר בטובתו של הקב"ה.שנית, ברור כי גם הרבנים שטוענים כי אסור להתגרות בגויים, אינם חיים כך כלל ועיקר. הרי כל קיומנו בארצנו והמלחמות שנקראו לפנינו, הינם נגד מיליונים של מוסלמים ועוד שונאי ישראל בכול העולם. מי שלא רוצה להתגרות בגויים צריך מהר לברוח לאוגנדה, אולי שם ימצא מקלט בטוח.פשוט הדבר שלו היינו הולכים בדרך זו של פחד מהתגרות באומות העולם במאה השנים האחרונות, ולא היינו נלחמים בכל הכוח על זכויותינו בארץ קודשינו, הרי שהיינו כולנו מוצאים את עצמינו חלילה תחת המשרפות באושוויץ.גם היום מי שחפץ ללכת יד ביד עם אומות העולם, ימצא את עצמו מהר מאוד עם מדינה פלסטינית בתוככי ארץ ישראל, ואת ירושלים עיר הקודש נתונה במקרה הטוב בידי האו"ם. ואין לך חילול ה' גדול מזה, ואין לך סכנת נפשות גדולה מזו. ה' ישמרנו ויצילנו.האמת שאנו צריכים לשים לנגד עיננו, זה לא שאסור להתגרות בגויים, אלא בדיוק להיפך, יש איסור תורה לפחד מן הגויים כפי שהתורה מזהירה אותנו כמה וכמה פעמים: "לֹא תִירָא מֵהֶם, זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹוהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם…לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱ-לֹוהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵ-ל גָּדוֹל ונוֹרָא" (דברים פרק ז, יז').כאשר לא נאמר שהניסים שייכים לפעם, אלא נדע ונאמין באמת "כי ה' אֱ-לֹוהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ", אז אכן אויבינו ינוסו מלפנינו כפי שהתורה מבטיחה לנו, וכפי שזכינו לראות בעיננו למשל במלחמות בתש"ח ובתשכ"ז.מלבד זאת, עצם הטענה שהעלייה להר הבית היא הגורמת שפיכות דמים, הינה הבל. ראשית, לצערנו הרב לא השתנה בהר הבית שום דבר מאז מלחמת ששת הימים, וגם כעת יהודים אפילו לא יכולים ללחוש בשפתם תפילה לפני בוראם.שנית, אויבינו מכריזים יום יום כי רצונם להשמיד את מדינת ישראל ואת העם היהודי, ואין הדבר תלוי בהר הבית. הערבים בתפלתם מפנים את גבם למקום קודשנו ואין הוא חשוב להם באמת. הסיבה שבמאה השנים האחרונות הם מתרעמים וזועקים על המקום הזה, היא שהם מבינים את מה שאנו קצת מתקשים להבין, שהכול תלוי אך ורק במקום הזה.ייתכן מאוד כי כל רצונם להילחם בנו נובע רק מחמת שאנו עוזבים בידם את מקום בית חיינו. אין ספק כי כאשר אויבינו רואים שאנו מוותרים על המקום היקר לנו מכול, זה מחזק את עמידתם ומלחמתם בנו בכל מקום בארץ. רק כאשר הם יראו שאנו עומדים בתוקף ועוז ונלחמים על הר הבית מקום בית חיינו – הם ייחלשו ויראו כי אין הם יכולים להילחם בנו. וכדברי המשורר, 'השולט בהר- שולט בארץ'.בנוסף לכך, עצם הטענה כי הסכנה היא בכך שנעלה להר, הרי שממקורות ביטחוניים מוסמכים עולה דווקא ההפך. כך כותב בתשובה הרב דוד חי הכהן שליט"א, ראש ישיבת 'נתיבות ישראל 'בבת-ים: "האיסור הברור והחותך של הרבנים על כניסת יהודים להר הבית מביא לסכנת מסירת המקום לידי שונאינו, שכידוע הם שופכי דמים, ואם המקום יימסר לערבים, וישראל ייעדרו מן המקום יש בזה סכנת נפשות ברורה לכל יושבי ירושלים. וכבר היום אנו עדים לכל הרציחות האכזריות שנעשות ע"י אויבינו בשם הדאגה להר הבית. וכבר מקודם ניסו הגויים לנשלנו אפילו מן הכותל המערבי ובזמנו לא התירו אפילו לשים ספסל לזקנים לנוח עליו ביום הכיפורים ליד הכותל המערבי, וכבר ראינו שכל מסירה של חלק מארצנו ביד הגויים תביא לשפיכות דמים נוראה בכל הארץ".ושמעתי באוזניי מפי גורמי ביטחון מוסמכים שאמרו לי, אתם הרבנים האוסרים את העלייה להר הבית מסכנים את יהודי ירושלים ועל אחריותכם יהיו כל המעשים הרעים שייעשו ע"י שונאינו, ואם לדברינו תשמעו (כך אמרו לי) עליכם לכל הפחות מסיבות ביטחון לא לאסור את העלייה ליהודים כדי לא לתת חרב ביד שונאינו". עכ"ל.אנו רואים כי דווקא בכך שאנו נוטשים את מקום מקדשנו ומאפשרים לאויבינו לעשות בו כרצונם, בכך אנו מסכנים את חיינו שאנו נותנים להם בעלות בתוככי ירושלים. והלכה פסוקה היא בשו"ע (הלכות שבת שכט,ו) כי חובה לצאת למלחמה על גויים הבאים עלינו, וזה לשונו:"עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה לסְפר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא, שעל כפר הסמוך לספר מחללים את השבת ללא דיחוי". על אחת כמה וכמה שחייבים אנו להילחם על הר הבית השוכן בקרבנו - שיהיה בידינו.נחתום בדברים שכתב מרן הרב אליהו זצוק"ל ב"קריאה לרבני ישראל" בשנת תש"ס וזה לשונו: "רבנים נכבדים. הר הבית ששוחרר בישועת ה' במלחמת ששת הימים עומד עדיין בשיממונו כאילו שדבר לא קרה. ידועים דברי הרמב"ן בפירושו לתורה, שהקצף שהיה על ישראל בימי דוד המלך, משום שהעם לא התעורר לבניין בית המקדש. מי יודע אם הצרות המתרגשות ובאות על עם ישראל בדורנו לא נובעות מזה שאנו אדישים לנושא הר הבית. לכן מן הראוי שרבני ישראל יתאגדו אגודה אחת לעורר הציבור לפעילות בנושא הר הבית והכנת הלבבות לבנין בית המקדש. כולנו מתפללים ונושאים עינינו שייבנה עוד בזמננו אנו. ובזכות התעוררות זו תבוא סייעתא דשמיא להחשת גאולתנו ופדות נפשנו בקרוב בימינו".(הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר צפת ומחבר החוברת "לשכנו תדרשו ובאת שמה" העוסקת בבירור הלכתי מקיף בנושא העלייה להר הבית).ע"כ המאמר של הרב אלישע וולפסון. מה אנו צריכים לעשות במצב שלנו קודם כל כל אחד צריך לעשות חשבון הנפש על מה שהוא צריך לתקן.אולם מעבר לכך, ואולי בעיקר, הקב"ה הכניס אותנו לניסיון, אם אנו ממשיכים ללכת בדרכים ולכותל מערבי או שנמנעים מכך ומבטלים שגרת חיים, וזה ביטול יישוב א"י.והיינו שלפעמים הצרות באים לתקן מעשינו ולחזור בתשובה, היינו לשנות את דרכינו. ולפעמים זה בדיוק הפוך, שהקב"ה מנסה אותנו אם אנו ממשיכים הדרך שהיה נכון עד עכשיו, או עוזבים אותו.ולדעת מה הכוונה כאן, צריך לבדוק במקורות עוד הפעם מה דרך התורה ומה לא.אם ח"ו נמנעים מללכת ברחובותינו, זה הסכנה הכי גדולה, שהערבים יאמרו הצלחנו במשימתינו לשבש את שגרת החיים של היהודים בא"י, וח"ו זה יוסיף צרות על צרות.וכל אחד יעשה חשבון משלו, שאם הוא חושש רק לעצמו שלא יפגע ומונע עצמו מללכת ברחובות, הוא גורם לכך לצרות יותר להכלל, וזה החלשות הכיבוש והאחיזה בא"י, ולכן אין למנוע מללכת במקומות שהיו הולכים מקודם (כמובן מדובר במקומות כשרים), ועי' בזה במאמר "התשובה לטענת האחיכם יבואו למלחמה", שביארנו ענין זה, וכתוב שם גם הנהגת הגאון הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל שהלך דרך שער שכם גם במצב של טרור ערבי, כדי שלא יהא נחשב מסירת המקום לערבים. יסורי ארץ ישראלברכות (דף ה עמוד א): "תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על - ידי יסורין. אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא. תורה מנין - שנאמר "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו". ארץ ישראל - דכתיב "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-להיך מיסרך", וכתיב בתריה: "כי ה' א-להיך מביאך אל ארץ טובה". העולם הבא - דכתיב "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר". ע"כ.הפיגועים האלו הם בכלל ייסורי ארץ ישראל, וצא ולמד מה שעברו תלמידי הגר"א והבעש"ט כשהגיעו לא"י ובאיזה מסירות נפש בנו את א"י על אף הפיגועים ושאר צרות לא יאומן כי יסופר, ולא נתייאשו. הקב"ה מנסה אם נמשיך בדרך התורה למרות הצרותדברים (פרק ח פסוק ב): "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' א-ֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא".ופירש רש"י: (שם): התשמור מצותיו - שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו. עכ"ל.וביאר השפתי חכמים (שם אות מ): דק"ל וכי בשביל שעינה אותם ישמרו מצות, ומפרש דהכי פירושו דלכך עינה אותם לדעת וגומר התשמור מצותיו, כלומר שלא תנסו וכו', והוי כאלו אמר לדעת התהרהר אחריו אחר שיענה אותך ותאמר מה לי ולמצותיו. עכ"ל.מבואר כאן שזה הניסיון אם תמשיך לדרך התורה על אף הצרות, וכן בענין זה, הקב"ה מנסה אותנו אם אנו מוכנים להמשיך למסור נפש למען א"י על אף הפיגועים. הטוב שיצא מן הפיגועים, מניעת נישואי תערובתעוד יש לדעת הטוב שיצא מן הצרות האלו, שאחד מן הדברים הקשים מאוד שהיו בזמן האחרון, התגברות פיתוי ערבים לבנות ישראל ר"ל, והרבה בנות נפלו בפח, וכבר הזהיר הארגון "יד לאחים" על הצרות האלו, ונקווה שתופעה זו, בעקבות הפיגועים הולכת ויתמעטת, וכבר יש סיפור אחד כזה. חיזוק לגירוש הערביםיש לדעת, שכל הצרות האלו שהגיעו, יקדם אותנו להבין את הפסוק (במדבר פרק לג, נה) "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ".וכתב האור החיים (שם) וז"ל: "ואם לא תורישו וגו' והיה וגו'. לדבריהם ז"ל (מגילה י ב) שאמרו כל מקום שנאמר "והיה" הוא לשון שמחה, כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצורכיהם הוא מבשרם שיהיו לשיכים וגו'."וצררו אתכם על הארץ וגו'. פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו, ופירוש תיבת "על" כדרך אומרו (כ' כ"ד) על אשר מריתם פי על אשר לא קדשתם (דברים לב נא)". עכ"ל.וכל זה נתקיים כאן במילואו, וצריך להקים ממשלה שתגרש את הערבים מכאן, וכנראה שלאט לאט יותר ויותר אנשים מבינים שיש צורך לקיים מצוות גירוש הגוים מכאן. רשעות הבג"ץאחד מן הצרות הגדולות שיש כאן, הוא מערכת המשפט. בראשית הבג"ץ מונע לטפל ברצינות ברשעות הערבים, כל חוק שרוצים להעביר לטפל בערבים הם מנסים לעכב את החוק או לצמצם אותו, וכן לענין המסתננים, והם דואגים יותר לערבים מליהודים. ולפני כמה ימים פסקו שצריך להרוס בית כנסת בגבעת זאב, בטענה שזה שייך לערבי. והם מכחישים שהקב"ה נתן לנו את הארץ, ויותר מזה שזה בתוך תקופת הפיגועים, וזה אחד מיני אלף גילוים שהמערכת הזאת היא בשפלות הרשע וצריך לבטל אותם.אולם צריך לדעת, שאם מחליפים את הבג"ץ לשופטים שומרי תורה ומצוות, מוכרח להיות אלו אשר מוכנים לקבל כל חלקי התורה, וזה כולל גם חלקי התורה שלא היו נהוגים מקדמת דנא. שאם יקחו רבנים, אף שהם שומרי תורה ומצוות באופן עקרוני, אבל רק בחלקי התורה שהיו נהוגים מקדות דנא, אז קודם כל יזרקו את היהודים מהר הבית, ואולי גם כשיהא ניסיון של שלום תמורת שטחים, יפסקו להחריב ישובים שלמים, ואז לא יהא רק חורבן של בית כנסת אחד אלא של מאות ואלפים בתי כנסיות, וגירוש של כמאה אלף יהודים ח"ו. והם יסתמכו על הנהגת רבי יוחנן בן זכאי (גטין דף נו ע"ב), ולא יבדקו במקורות שאנו בתקופת בנין וגאולה ולא בתקופת חורבן כמו בימי ריב"ז, עי' יומא (דף לט עמוד ב) "ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך". עי' במאמר "האם אנו באתחלתא דגאולה", שהבאנו ראיה חזקה מן הגמרא (ראש השנה דף לב ע"ב) ומן הפסוקים (יחזקאל פרק כ, פסוקים לב - מ) שאחרי השואה באה תקופת הגאולה, והיינו לפי המסלול של חז"ל (מגילה דף יז ע"ב) ע"פ סדר הברכות שקיבוץ גלויות לפני ביעור שופטים הרעים, ולפני ביעור המינים. וע"פ יחזקאל (פרק טז פסוק נג ואילך) שבתקופת גאולת בעתה, יהיו בראש יהודים שהם בגדר אנשי סדום. וכן אין סוף לנפקא מינות בין רבנים שפוסקים רק לפי המציאות שהיה פעם ולא לפי המציאות של עכשיו, ובין רבנים שפוסקים לפי המציאות של עכשיו. וזה מה שקראו חז"ל אין לך אלא שופט שבימיך, היינו ששופט על פי המציאות שבימיך, ולא רק שחי בימיך, אלא ששופט גם חלקי תורה שנתגלה כעת שלא היו יכולים לקיים פעם, ולא לפי המשכה והעתקה של הפסק שנעשה במצב אחר שהיה מקודם. מכתב הרבניםכעת (חשון תשע"ו) נתפרסם מכתב כמאה רבנים, חלקם גדולי הפוסקים, לאסור כניסה להר הבית. הוא נכתב באלול תשכ"ז, כשלשה חדשים אחרי מלחמת ששת הימים.בכל המכתב הזה לא הוזכר מילה מאיסור התגרות באומות, וגם לא מצד שעצם הכניסה להר הבית אסורה. אלא מצד חשש שאין אנו יודעים מקום העזרה, ויש חשש שיכנסו לעזרה.וכל זה נכתב בזמן שעדיין לא נתברר כל צורכו תשובת הרדב"ז שקודש הקודשים תחת כיפת הסלע, וחשבו שיש מקום לנטות מדבריו, או שיכנסו במקום העזרה שלא בכוונה.אולם אחרי המאמר של הרב זלמן קורן שמוכיח שלא שייך כלל לנטות מן הקביעה שתחת כיפת הסלע הוא קודש הקודשים מהרבה ראיות, ומקום העזרה הוא רק על הרמה שהיא גבוהה כשלש מטרים, כבר אין עוד טענה זו, רק שצריך להזהר מעזרת נשים וחיל (ע"ע באריכות תשובת הרב זלמן קורן בחוברת "מעלין בקודש" גליון ל', אלול תשע"ה).בשנת חשון תשע"ה הוסיפו הרבה רבנים חתימתן כל המכתב, אולם כתבו שאנן שליחותייהו דקמאי קעבדינן, וא"כ לא התחשבו כלום עם הבירורים שנתוספו. וכנראה שס"ל שזה שייך רק למשיח שיתגלה בב"א. ועכ"פ הם לא עשו בירורים נוספים. מי שרוצה לצרף טענת התגרות באומות על שם רבנים אלו (שזה לא מתייחס דווקא להר הבית, אלא לכל א"י למי שחושש לזה), מוציא לעז על גדולי ישראל לדבר שלא עלה בדעתם כלל. ב' מרחשון תשע"ו