יום ו', טז’ בתמוז תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מקור מן הפסוקים ● בענין איסור השתחוויה ● מעיקרי מטרת קיבוץ גלויות ● המאבק על עליה להר הבית ● נאום רה"מ באו"ם ● מצוות השתחויה בהר הבית שייך גם לפני בנין בית המקדש ● כל השתחויה העיקרית היא בפישוט ידים ורגלים ● עליה להר הבית היא תביעה לבנין בית המקדש
16:53 (06/10/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

מקור מן הפסוקים ישעיהו (פרק כז פסוק יג): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם". מכאן יכולים ללמוד שמצווה להשתחוות בהר הבית. ולא רק בעזרה, אלא גם בהר הבית, שהרי לא נאמר כאן "בחצרות בית ה'", אלא "בהר הקודש". וכן נשמע גם מן הפסוק הזה בתהלים (פרק צט ט): "רוֹמְמוּ ה' אֱ- לֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱ-לֹהֵינוּ". ועי' בענין בספר אל הר המור (פרק ו אות יא) שהביא ראיה לזה, אבל נראה שמכאן יש ראיה נוספת. בענין איסור השתחוויה נאמר בפסוק (ויקרא פרק כו פסוק א) "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם", האיסור כאן הוא גם להשתחוות להקב"ה. חז"ל לומדים מן הפסוק הנ"ל (מגילה דף כב עמוד ב): "תניא 'וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ' (ויקרא פרק כו פסוק א) עליה אי אתה משתחוה בארצכם, אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש". מה הדין בהר הבית הנה המנחת חינוך (מצווה שמט אות א) מסתפק בזה, ורוצה לתלות את הספק במחלוקת ראשונים, וז"ל: "והנה נראה הא דבמקדש מותר דוקא מעזרת ישראל בפנים דהוי מחנה שכינה אבל חוץ לעזרה בכל הר הבית אסור ועוברים משום לאו זה ואפשר הכל הוא בכלל בית המקדש וער"מ שם גבי נטיעת אילן בעזרה או בהר הבית ואפשר לפי הטעם שכ' הרב המחבר מותר בהה"ב שגם שם נגל' כשמש שאין עובדים אלא להשי"ת לבדו אבל לדעת רש"י שהוא דוגמת המקדש אסור לעשות בכל מקום אפי' בהר הבית וצע"ק". עכ"ל. אולם עי' בספר אל הר המור מהרב יוסי פלאי והרב יצחק שפירא מישיבת עוד יוסף חי ביצהר, שהוכיחו בראיות חזקות שבהר הבית אין איסור להשתחוות. הנה לשון "בית המקדש" שהוזכר בגמרא מגילה הנ"ל, בוודאי שאין הכוונה שההיתר הוא רק במקום שיש בית, היינו באולם והיכל, שהרי בוודאי בעזרה אין איסור השתחויה, וא"כ לשון "בית" הוא לאו דווקא. והשאלה היא מה הדין בהר הבית. לשון הספרא (בהר פרשה ו): "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים שבמקדש". ע"כ. הנה לשון "מקדש" כאן בוודאי הכוונה למה שאמרו חז"ל לשון "מקדש" בנוגע להשתחוויה. ולענין השתחוויה במקדש, מפורש שגם מחוץ לעזרה השתחוו, כמו דאיתא במשנה מסכת שקלים (פרק ו משנה א): "שלשה עשר שופרות שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחויות היו במקדש של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוין ארבע עשרה והיכן היתה יתרה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז". ע"כ. והנה דיר העצים היה בעזרת נשים, כמו שפירש ר' עובדיה מברטנורא (שם), וז"ל: "כנגד דיר העצים - לשכה ששם היו אוצרים כל עצי המערכה, והיא היתה במקצוע מזרחית צפונית של עזרת נשים. עכ"ל. וא"כ מוכרח שענין של השתחויה שנאמר במקדש כולל גם חוץ לעזרת ישראל. וכן כל שאר השתחויות, הרבה מפרשים מפרשים שהיו מחוץ לסורג בהר הבית, כמו דאיתא במשנה מסכת מידות (פרק ב משנה ג): "לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות". ע"כ. ועי' בפירוש הרמב"ם, ביאורי הגר"א, תפארת ישראל, שכתבו שהשתחוו חוץ לסורג, היינו שהשתחוו בהר הבית. וגם הרא"ש שמפרש שהשתחוו בעזרה, מ"מ מודה שניתן להשתחוות גם בהר הבית כמפורש במשנה בשקלים בדיר העצים. אולם עי' בספר אל הר המור מה שהזהיר שצריך להיות בתוך ת"ק אמות על ת"ק אמות, שזה הר הבית המקודשת, ולא מחוץ לזה. והיום יש חלק שנקרא הר הבית שהוא חוץ לת"ק על ת"ק אמה. מעיקרי מטרת קיבוץ גלויות אחד מעיקרי מטרת קיבוץ גלויות הוא, שעם ישראל - גם הנידחים - יבואו להשתחוות בהר הבית. ולמדים את זה מן הפסוק (ישעיהו פרק כז פסוק יג) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם". המאבק על עליה להר הבית הנה כעת יש מאבק גדול על עליה להר הבית, ויש הרבה רבנים שאוסרים, ישנם מצד איסור טומאה, ויש מצד התגרות באומות. ועי' במאמר "האם באמת אסור לעלות על הר הבית", שביארנו שאין איסור בדבר, רק שיזהרו ללכת במקום שאין בו חשש של חיל או עזרה ועזרת נשים. ושיש היום בירורים על זה, בין מצד מסורת רצופה ובין מצד בירור הטופוגרפיה של ההר שמקום היכל וקדשי קדשים הם תחת כיפת הסלע, עי' בספר חצרות בית ה' של הרב זלמן קרן שליט"א. ועי"ש שדחינו טענות שאם אלו ילכו במקום המותר ילכו אחרים במקום האסור או בלי מקוה, שאין לחוש לזה, עי' תוס' (שבועות דף טז ע"א ד"ה אלא בבני גולה). וכאן לא נאריך בזה כי עיקר המאמר הזה לענין השתחוויה. התגרות באומות ומה שיש חוששין מצד התגרות באומות, עי' במאמר "עליה להר הבית • פיגוע, זה סיבה לעזוב, או לחזק את המקום", שאין לטעון שמשום פיגועים לא לעלות על הר הבית. ואלו שטענים שזה התגרות באומות, הם כבר טענו את זה בהקמת המדינה עד שכבר ראו שאין עצה אחרת, ושוב טענו את זה על כיבוש של מלחמת ששת הימים וההתנחלויות, עד שראו שעכ"פ מודיעין עילית וביתר צריך להשאיר, אולם שאר מקומות יש שעדיין חושבים להחריב, ואין לדבר סוף בטענה זו. עי' בויכוח עם הרב משה גפני על זה, על כן אין לחוש גם על עליה להר הבית. והתקפלות שלא לעלות לא מביא ישועה אלא צרות יותר, כי הגוים יאמרו הצלחנו במשימתינו. ועיקר הטענה של התגרות באומות, שמתנהגים כמו בחו"ל, ששם אילו עם ישראל היה כובש חלק של חו"ל בוודאי היה טענה של התגרות באומות, אולם כאן בא"י שיש מצוות כיבוש לא שייך זה. והרי מצות כיבוש שייך על אף שהגוים מתנגדים לזה, כמבואר ברש"י ראשון של התורה (בראשית פרק א פסוק א) וז"ל: "בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות יב ב) מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". עכ"ל. וע"ע במאמר ביטול ג' שבועות. נאום רה"מ באו"ם יש כעת איזה הערה מן השמים, שראש ממשלת ישראל הכריז (חול המועד סוכות תשע"ו) בפומבי לעיני כל העולם באו"ם, ששם יושבים נציגים של כל המדינות, ואמר בפניהם, שיהודים יכולים לעלות להר הבית. ועל אף שעדיין לא מדובר על השתחוויה אלא על עליה, מכל מקום זה התחלה למה שנאמר (ישעיהו פרק כז פסוק יג) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם", ועליה להר הבית היא הקדמה להשתחויה, וכל דבר של תהליכי הגאולה הולך שלב אחר שלב. ונצטט בזה קטע מן הנאום בנוגע להר הבית, (פורסם בערוץ 7, יח בתשרי תשעו): "בנוגע להר הבית הצהיר ראש הממשלה: "הנה הזדמנות טובה עבור יושב ראש הרשות. אני קורא לך להפסיק להפיץ שקרים באשר לכוונות של ישראל בהר הבית. ישראל מחוייבת לסטטוס קוו בהר, וכדאי שאבו מאזן ידבר על הקיצוניים שמבריחים חומרי נפץ להר הבית ומנסים למנוע מיהודים ונוצרים מלהגיע להר". עכ"ד. אולם ידוע שאת הדיבורים של ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך לקחת בעירבון מוגבל, וההמשך "ימים ידברו" על אמיתת דיבורו כעת. מצוות השתחויה בהר הבית שייך גם לפני בנין בית המקדש ועי' באריכות בספר אל הר המור ראיות לזה, וגם בזמננו יש מצוה בזה, מכיון שעיקר התפילה הוא בהר הבית כמבואר בספר מלכים (א, פרק ח), וממילא שייך גם השתחויה בהר הבית. וכן המקום הוא מקודש בכל הדורות, דקיי"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתו וקדשה לעתיד לבוא, כך פסקו כמעט כל הפוסקים, עי' בליקוטי הלכות של החפץ חיים (פרק יג של זבחים עמוד סו - סז), שאילו היה רק בעיה זו היו יכולים להקריב קרבנות בלי בית המקדש רק במזבח, ולכן להלכה גם בזמננו חייב כרת העולה בעזרה, וכן בהר הבית יש בו לאו דאורייתא למי שעולה בטומאה היוצאת מגופו ולא טבל כדין, והיינו שעדיין הקדושה על המקום, וממילא אין בו איסור "אבן משכית", כי איסור אבן משכית הוא רק "בארצכם", וזה נתמעט מארצכם. ויש בו מצוות תפילה והשתחויה, ואף שאין בו חיוב, מ"מ מצוה איכא. וגם למ"ד שבטלה הקדושה, לא בטלה לענין חשיבות תפילה שם, עי' בשו"ת חתם סופר (חלק ב יורה דעה סימן רלג) וז"ל: "עיניו הבדלוחים יביטו בהעתק תשובתי לגאון ישראל מהר"ז מרגליות בהא דהכל מעלין לירושלים ומשם יבין דכל מ"ש דקדושת מקום המקדש לא בטיל והחונים סביב מקרוב מקודשי' טפי וקרובים אל אלקינו לא כוונתי לענין קיום המצות התלוי' בארץ או במקדש דאדרבא כל מגמות כוונתי להראב"ד פ"ו מהל' בית הבחירה דהכל בטל בזה"ז בעו"ה דלאותה דיעה יותר יש חיוב לעלות בזה"ז דליכא תירוצא דרבינו חיים שבתוס' כתובות ק"י ע"ב ד"ה הוא אמר וכו' דמ"מ עכ"פ קדושת בית אלקי' וזה שער (המים) [השמים] לא בטל ולא יתבטל כי אין אנו עוסקים אם חייב כרת הנכנס להר הבית בזה"ז או לא כי מאי איכפת לן בזה אך עיקור הוא במה שבמקום הר המוריה הוא שער השמים אשר לזה נתכוון מהרי"ק בתשובה שאביא למטה וטרם נתקדש הארץ ע"י יהושע ועזרא כבר הקריב שם אדם הראשון ונח ונעקד יצחק וחלם יעקב סולם ושוב נעלם עד שהאיר ה' עיניהם בימי דוד המלך ע"ה". עכ"ל. ואף דלענין איסור אבן משכית צריך לעיין לדעה זו, אבל עכ"פ אנו קיי"ל להלכה שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, וגדולי הפוסקים סמכו על זה למעשה להקריב קרבנות במזבח בלי בית המקדש, כמו שפסק החפץ חיים בליקוטי הלכות הנ"ל, ובתשו' חת"ס (יו"ד סי' רלו), ובחזו"א (אה"ע סי' ב ס"ק ז), וא"כ אפשר לסמוך על זה לגבי איסור אבן משכית. הכל בזכות השתחויה וכן נשמע קצת מן המדרש (בראשית רבה וילנא פרשת וירא פרשה נו סימן ב) שלפני בנין בית המדקש ישתחוו עם ישראל בהר הבית, וז"ל: "א"ר יצחק: הכל בזכות השתחויה, ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה "וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית פרק כב פסוק ה). "ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות פרק ד פסוק לא) "וַיַּאֲמֵן הָעָם וגו' [וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת ענְיָם] וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ". "התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות פרק כד פסוק א) "[וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל] וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק". "חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמואל א, פרק א פסוק כח) "וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לה'". "הגליות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר (ישעיהו פרק כז פסוק יג) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וגו' [וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם] וְהִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ‍ִם". "בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה שנאמר (תהילים פרק צט פסוק ט) "רוֹמְמוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ". "המתים אינן חיין אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים פרק צה פסוק ו) "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ". עכ"ל. כל השתחויה העיקרית היא בפישוט ידים ורגלים כמו דאיתא במסכת מגילה (דף כב עמוד ב): "תנו רבנן: קידה - על אפים, שנאמר (מלכים א, א לא) 'ותקד בת שבע אפים ארץ'. כריעה - על ברכים, וכן הוא אומר (מלכים א, ח נד) 'מכרוע על ברכיו'. השתחואה - זו פישוט ידים ורגלים, שנאמר (בראשית לז, י) 'הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה'". ע"כ. וכתוצאה מכך, אם נברר מקום שבוודאי אין בו חשש חיל או עזרת נשים, וכן הוא בוודאי בתוך ת"ק אמה על ת"ק אמה של הר הבית, וגם המשטרה לא מעכבת זאת, מצווה להשתחוות בפישוט ידיים ורגליים. עליה להר הבית היא תביעה לבנין בית המקדש מדרש שמואל (בובר פרשה לא): "וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד [בַּיּוֹם הַהוּא] וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם [לה'] מִזְבֵּחַ וגו' [בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי]", (שמואל ב, פרק כד פסוק יח). למה דוד דומה באותה שעה, לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע בשל מה הוא מכהו, באחרונה אמר לו דע על נקמת פלוני הכיתך, כך כל אותן האוכלוסין שנפלו לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בבנין בית המקדש, והרי דברים קל וחומר, ומה אלו [שלא] ראו בבנין בית המקדש כך, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו הנביאים הראשונים שיה' ישראל מתפללין שלשה פעמים בכל יום, ואומרים השב שכינתך לציון וסדר עבודתך לירושלם עירך". ע"כ. והנה אף שכל יהודי מתפלל שלשה פעמים ביום בתפילה וכן בברכת המזון ועוד הרבה פעמים על בנין בית המקדש, אולם הרבה פעמים נעשה זה בגדר מצוות אנשים מלומדה, ומאידך, ידוע שאין תביעה יותר גדולה מזה כמו עליה להר הבית.