יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
במה תחילת דינו של אדם? ● קובע עיתים לתורה, ונושא ונותן באמונה ● איך זכה שתהיה מיטתו שלמה ● אדם צריך לעשות השתדלות, ועי"ז בא סיעתא דשמיא ● הזיווג ● החיבור בין מתנגדי המדינה לתומכי המדינה ● לימוד זכות על מי שאינו מקיים את האיזון הנכון ● אבי זכה לחבר את שני הצדדים ● זהירות בדיני ממונות, וארץ ישראל ● מצוות תכלת ● שכל ישר ● הצנע לכת ● ימיו האחרונים
22:06 (08/09/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

במאמר זה נכתב בס"ד חלק מדרכיו של אבי מורי ר' זאב בן אהרן ברנד זצ"ל. נולד י"ח כסלו תר"פ בציריך (שווייץ), נפטר ט' אלול תשע"ה בבני ברק ונטמן בהר המנוחות בירושלים. במה תחילת דינו של אדם? איתא בנביא ישעיהו (פרק לג ו) "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ". ואמרינן בגמרא שבת (דף לא עמוד א): "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת' וגו' - אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד, חסן - זה סדר נשים, ישועות - זה סדר נזיקין, חכמת - זה סדר קדשים, ודעת - זה סדר טהרות. ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו. "אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי: אי יראת ה' היא אוצרו - אין, אי לא - לא. "משל לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך והעלה לו. אמר לו: עירבת לי בהן קב חומטון? אמר לו: לאו. אמר לו: מוטב אם לא העליתה. ע"כ. ופירש רש"י (שם): "סדר זרעים - שעל אמונת האדם סומך להפריש מעשרותיו כראוי. חוסן - לשון יורשין, ועל ידי אשה נולדו יורשין. סדר נזיקין - מושיען, מזהיר לפרוש מהיזק ומהתחייב ממון. דעת - עדיף מחכמה. היא אוצרו - הוא עיקר החשוב בעיניו לאצור ולעשות סגולה לזכרון. קבעת עתים - לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ, שאם אין דרך ארץ אין תורה הוצרך לקבוע עתים לתורה דבר קצוב, שלא ימשך כל היום לדרך ארץ. בפריה ורביה - היינו חוסן. צפית לישועה - לדברי הנביאים. הבנת דבר מתוך דבר - היינו דעת. קב חומטון - ארץ מלחה, ומשמרת את הפירות מהתליע". עכ"ד. והנה מן הגמרא הזו למדים שתחילת דין של האדם הוא אם נשא ונתן באמונה, ואח"כ על דברי תורה. אולם בגמרא סנהדרין (דף ז עמוד א) משמע אחרת, וז"ל הגמ': "והני תנאי, פוטר מים ראשית מדון, מאי דרשי ביה? כדרב המנונא, דאמר רב המנונא: אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה, שנאמר פוטר מים ראשית מדון". ע"כ. וכבר נתקשו בזה תוס' (סנהדרין שם), וז"ל: "אלא על דברי תורה - והא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.) ששואלין לו נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה? התם באדם שעוסק בתורה מיירי אלא שלא קבע עתים, והכא מיירי כשלא עסק כלל. אי נמי שואלים לו תחילה על משא ומתן באמונה, ומ"מ יקבל דינו תחילה על דברי תורה, והכי דריש ליה לקרא תחלת גילוי דינו במה שנטשו מדברי תורה". עכ"ל. וכתב המהרש"א (חידושי אגדות סנהדרין דף ז עמוד א): "ובעיקר קושייתם מההיא דפרק במה מדליקין, נ"ל לומר דלא קשה מידי, דהכא איירי במי שאפשר לו ללמוד ותלמודו מוצלח ואינו למד, ה"ל תחלת דינו על דברי תורה שלא למד כדבעי ליה ללמוד. אבל התם מיירי במי שאי אפשר ללמוד, שאינו מוצלח, כדאמרינן אדם אחד מאלף מצאתי אלף נכנסין למקרא וכו' אין מצליח רק אחד מהם להוראה, ועל כן עיקר מעשיו במשא ומתן, ובשעה אחת קבוע לו חייב ללמוד, ועל כן תחלת דינו על משא ומתן שהם עיקר מעשיו, ואח"כ שואלים לו אם קבעת עתים וכו' וק"ל". עכ"ל. קובע עיתים לתורה, ונושא ונותן באמונה אבי מורי זצ"ל למד בצעירותו בישיבה במונטרה בשווייץ, ואחר שלא היה לו אפשרות להמשיך ללמוד בישיבה בעקבות כאב ראש חזק, עסק במסחר. היה תמיד משא ומתן באמונה, וזה היה ידוע ומפורסם בציריך על נאמנותו במסחר. ואחרי עבודה במסחר במפעל היה מביא תלמיד חכם לביתו שילמוד אתו גמרא, ואחר שכבר הזקין ולא היה עוסק עוד בפרנסה, למד הרבה יותר, וכמה חברותות היה לו בכל יום ללימוד גמרא. וכשהגיע לא"י בכסליו תשס"ג, הלך לבית המדרש לשמוע שיעורי גמרא בין בבוקר, וכן בערב דף היומי. וכשלא היה לו עוד כח ללכת ברגל לקח מונית לנסוע לשיעור דף היומי, וכשגם זה כבר לא היה יכול, הזמין אצלו אברך בבית שילמוד אתו גמרא. ואחד מן הדברים החשובים היה, שלא שיקר ולא רימה מעולם, והיה מתנגד לכל מיני תרמית ורמאות, וזה דבר שבכלל לא פשוט בעולם המסחר. איך זכה שתהיה מיטתו שלמה? אף שהיה נראה בעיני בני אדם כמו אדם פשוט, זכה להקים בלעה"ר משפחה גדולה לשם ולתפארת, בהרבה תלמידי חכמים ואנשי מעשה, ומיטתו שלימה, שלא יצא שום אחד מצאצאיו לתרבות רעה. ורבים שאלו אותי איך זכה לזה. והשבתי, האמת לאמיתו יודע רק הקב"ה. אולם מה שמבחינתי אוכל לומר, זה האמת שלו, שלא שיקר ולא רימה ולא גנב, לא ישיר ולא בעקיפין. ולא היה סובל שום בדיחה או הגזמה, כיון שזה לא אמת ממש. והיה מקפיד מאוד בדיני ממונות, גם כשהיה ספק, התנהג בהנהגת ספק ממון לחומרא, וזה בין כלפי יהודי ובין כלפי גוי. והיה נותן צדקה לישיבות ולעניים ולחולים ולכל מי שבא אצלו. וגם למי שלא הסכים עם דרכו, בכ"ז נתן לו, מעל ומעבר ממה שחייבים. ונראה לבאר חשיבות ענין זה של משא ומתן באמונה כלפי הצאצאים, שאדם יכול לרמות את השני ואת עצמו, וכן יכול לחשוב שיכול לרמות את הקב"ה. אבל את הילדים שלו לא יכול לרמות, ואם נוהג ברמאות, הילדים מרגישים את זה, ואז כל היהדות יכולה להיתפס אצלם בצורה לא אמיתית. מאמרים נגד הערמות ואני חושב, שמה שזכיתי בעהי"ת לכתוב הרבה מאמרים וספרים נגד כל מיני ערמות ותחבולות תמוהים שנעשו במשך הדורות בהלכה, איך לעקוף ולעקור דיני תורה, כמו מכירת חמץ, היתר מכירה, פאה נכרית ברחוב, מכשירי גרמא וכו', זה בעקבות שנתחנכתי שלא לעשות ערמות ותחבולות בדיני ממונות, שזה היה אחד מבסיסי החינוך שקבלנו בבית. היה מכבד תלמידי חכמים, גם ת"ח שהיה מתנגד להשקפה שלהם. אדם צריך לעשות השתדלות, ועי"ז בא סיעתא דשמיא הוא היה אדם רציונלי, בין בחיי הפרט ובין בחיי הכלל. בחיי הפרט תמך בדרך שנאמר בגמרא (קידושין כט ע"א) "כל שאינו מלמד את בנו אומנות - מלמדו ליסטות", והסיעתא דשמיא יבוא בצירוף של ההשתדלות. ובכל זאת נתן הרבה כסף לישיבות, גם לאלו שלא חושבים בדרך הזה. ובחיי הכלל תמך מאוד בהקמת המדינה, כבר לפני הקמתה, כי סבר שצריך השתדלות מצידנו לכבוש את ארץ ישראל, ולתת מקום לעם ישראל, והקב"ה יעזור בצורה כזו. ולא לסמוך על ביאת משיח מופתי בלי השתדלות מצידנו, ולא לסמוך על הנס. וזה כדעת האור שמח וכן הרבה מגדולי ישראל בכנסיה הגדולה במרינבד שהסכימו להקמת המדינה. ודלא כשיטת האדמו"ר מסטמר והרב אלחנן וסרמן והרב מבריסק ועוד, שהתנגדו להקמת המדינה. (עי' בזה במאמר ביטול ג' שבועות), אולם הוא הבין את זה מעצמו, ולמד ענין זה בעמקות. ולכן גם לא היה מאמין בדרך כלל בסיפורי מופתים על צדיקים, כל זמן שלא היו מבוססים ממש. ובכל זאת נתן הרבה כסף למוסדות, גם לאלו שלא היה בכיוון הזה. הוא נתן צדקה והחזקת תורה מעל ומעבר מה שצריך, ולא קיים מאמר חז"ל (כתובת דף סז ע"ב) שלא יתנו יותר מחומש. (יש הרבה התרים על איסור זה, עי' מש"כ החפץ חיים בספרו אהבת חסד). וכן בזמן השואה שהגיעו הרבה פליטים מחוץ לשווייץ לשווייץ, היה עוזר הרבה לפליטים אלו, כי הבית של ההורים שלו היה פתוח להרבה פליטים, והוא היה בעצמו עוזר הרבה. וכשהגיע לארץ ישראל וראה כאן את ההתנכלות של השלטון והבג"ץ נגד מתנחלים וחרדים, הוא כעס מאוד עליהם ואמר שזה מצב בלתי נסבל, אולם לא שינה את הדעה שלו על עצם המדינה. הזיווג כדי להבין את הזיווג של ההורים שאינו מובן על פי פשט, עי' לקמן. ונביא כאן מאמר, ובזה ניתן להבין הנהגת הקב"ה איך תכנן להוציא כאן דור ישרים יבורך. חלק של השידוך הזה מצד האימא שתחי', עי' בקונטרס היסטוריה של רחל ברנד, איך ניצלה מן השואה. ומהצד של אבא, שמעתי כעת, שהגיע בסוף המלחמה רב אחד, ודרש, שהגיעו לשווייץ נערות פליטות יתומות שאין להן כלום, ויש להן היתר שהייה בשווייץ רק למשך תשעה חדשים, ומי שלא מוצאת שידוך זורקים אותה משווייץ, וממילא יש מצוה גדולה להתחתן עם אחת מהן. וזה גרם לו להיפגש איתה, ואמר שזה היתה הנערה הראשונה שפגש. החיבור בין מתנגדי המדינה לתומכי המדינה נולדתי מתוך זיווג שמעורבים בו תומכי המדינה ומתנגדי המדינה. הנה בתוך מתנגדי המדינה היו בעקרון שני סוגי התנגדות, אחד בגלל ג' שבועות, שאסור להקים מדינה לפני ביאת המשיח וזה שיטת סטמר, וזה כולל גם אילו ראשי המדינה היו כולם קדושים וטהורים. שנית, מצד שראשי המדינה חילונים ולחמו נגד התורה, ואחד מגישה זו הוא החזו"א זצ"ל. חיוב מתנגדים לציונות וכעת נביא קטע של מאמר שבתוכו מאמר של הראי"ה קוק זצ"ל שמסביר למה כדי לקיים את ארץ ישראל בשלימות מחויב להיות שני כיוונים, צד אחד בעד הציונות וצד אחד נגד הציונות. והסיבה היא בעקבות שהשלטון חילוני, יש צורך גם להתנגדות לשלטון, שבלי זה יכולים לעקור את התורה. וז"ל (אגרות הראי"ה, כרך ג דף קנו): "אותם החרדים תמימי הלב, אשר מעומק טהרת רוחם התנגדו אל הציונות, הם הם אשר צרפוה והסירו חלק גדול מסיגיה, עד אשר הביאוה בפעולתם השלילית אל המדריגה הזאת שתהיה ראויה להתלבש בלבוש מלכות מעשית, ולא תזרה כולה מרוח בית ישראל. הצד החיצונה שבבנין האומה, כמו הצד החיצון שבבנין יצירת האדם, וכל חי, בא בהתגלות כחות כאלה, אשר עליו יתיצב כשתופיע כל סגולתו, וכשיחשבו הפועלים החיצונים הללו, שהם הנם הבונים את נשמת החיים, יוצאה ע"י זה כמין מחאה מכאב לב של החשים את האור הגדול של הנשמה, ואת זוהר תפארתה, ובכל זאת אותם הכחות בעצמם [=של החילונים] יהיו לבסיסים חזקים להעמיד עליהם את הבנין של החיים המגמתיים, החיים הפנימים [=של החרדים] שכל נפש טהורה אליהם שוקקת". ועוד כתב (שם עמוד קנז ד"ה הציונות בא"ד): "הציונות בתור תנועה, מרקלמת [=מפרסמת] את היסוד הלאומי של ישראל, היא טובה ונכונה, ויש לה אחרית ותקוה, אבל בתור משגב של האומה כולה, לעולם לא תקום ולא תהיה, מפני שביסודה אינה משגת את אור הקודש של חיי העולם אשר לנשמת האומה, את רוח א-ל אמת אשר בקרבה, על כן תעסוק יפה בהשטחים החיצונים של בנין האומה, ומעולם לא תגיע עד החיים הפנימים, שבנינם עומד הוא הכן בעד עובדים אחרים, שהם לגמרי מסוג אחר, והם יצמחו דוקא מתוך אותה "ארץ ציה" של החרדים אשר התנגדו להציונות באמת ואמונה, מפני חרדתם על רוח ה' על עמו על יסוד חייו". עכ"ל. לימוד זכות על מי שאינו מקיים את האיזון הנכון מכיון שלמדנו שקשה מאוד לקיים את האיזון הנכון, צריך ללמד זכות למי שנוטה או לצד זה או לצד זה, אף שצריך לתת ביקורת על מה שאינו נכון, אבל מ"מ יש לימוד זכות מכיון שקשה להיות בדיוק על הצד הנכון. וכן מי שטוען על אחר שנטה לצד אחד יותר מדאי, יבדוק את עצמו מקודם, אולי הוא נטה לצד השני יותר מדאי. ע"כ הקטע של המאמר. ומדברי הראי"ה קוק זצ"ל למדים, שיש חיוב מציאות לחבר תומכי ציונות עם מתנגדי הציונות, היינו אלו שמתנגדים מצד קלקול היהודות לציונות, מכיון שמכח כל הבעיות החמורות שיש בציונות לא יכול להגיע לתכליתה אלא ע"י מתנגדי הציונות. אבי זכה לחבר את שני הצדדים הסבא ר' מרדכי הופמן זצ"ל שהיה תלמיד הקדושת יו"ט, ואח"כ נחשב מחסידי סטמר, אף שהקדושת יו"ט היה מראשי מתנגדי הציונות, וגם ממתנגדי העליה, מ"מ בנושא עליה לארץ ישראל הסבא תמיד רצה לעלות לארץ ישראל, רק הקדושת יו"ט עיכב אותו ואמר לו שרק כשיחתן את הבן האחרון שלו יעלה לארץ. וכך היה, כשהבן האחרון התחתן קיבל סרטיפיקאט ועלה לארץ בשנת תש"ז. (עי' בזה במאמר סיפורו של הסבא הרב מרדכי הופמן). ומ"מ אמא שלי שנתגדלה בדרך הזה, היתה מתנגדת למדינה, ע"פ הגישה שאין אנו זוכין כעת להקים מדינה וצריך לחכות למשיח. ולמעשה הויכוח הזה היה לאורך כל הדרך, כולל בבית ספר היהודי בציריך שלמדתי שם, שההנהלה והמלמדים וההורים והילדים היו חלוקים בנושא זה, וכנראה שזה היה איזון מסוים שלא להיגרר אחר צד אחד במוחלט, שזה היה מסוכן, מכיון שאלו שתמכו במוחלט במדינה חלקם היה להם בעיות חמורות בנושא צניעות ועוד דברים אחרים, והאיזון הזה הציל את המצב. הנה אבי זצ"ל שהיה מאוד נזהר בדיני ממונות, זכה שדוקא ע"י השואה הקב"ה יחבר בין תומכי הציונות למתנגדי הציונות. שעי"ז יכולים להביא את תיקון הברית של הקב"ה לתת לנו את ארץ ישראל, שהיא ארץ ישראל מכח התורה ושמירת התורה, לידי תיקונה. וזה היה על ידי הזיווג עם אמא שלי שתחי' שהגיעה מהונגריה לשווייץ בסוף המלחמה דרך רכבת קסטנר, ושם נעשה השידוך, שידוך שעל פי דרך הטבע בלתי ניתן להבין, שני בני אדם משני עולמות, וחיו יחד במשך כשבעים שנה, וזה כדי להוציא מזה דורות ישרים יבורך, (עי' בזה בקונטרס היסטוריה של רחל ברנד, איך ניצלה מן השואה). זהירות בדיני ממונות, וארץ ישראל יסוד זה שע"י זהירות בדיני ממונות זוכים להכיר שהקב"ה נתן לנו את הארץ בגלל הבטחת האבות, דבר זה אנו למדים מן התורה בסוף פרשת כי תצא עד פרשת כי תבוא. שבסוף פרשת כי תצא כתוב פרשת משקולות (דברים פרק כה יג) "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: (יד) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: (טו) אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (טז) כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל: (יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". ופירש רש"י (דברים פרק כה פסוק יז): "זכור את אשר עשה לך - אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר (משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון". עכ"ל. ומרש"י זה למדנו שאחד מסיבות השואה היתה הבעיות החמורות שהיה בתוך כלל ישראל בענין הנהגה ממונית, שהרי "ויבא עמלק" מתייחס בוודאי גם על השואה, שהיטלר ימ"ש היה משורש עמלק, ושורש המן שאמר (מגילת אסתר פרק ח פסוק יא) "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים" ואותו דבר בדיוק אמר היטלר ימ"ש. הכרת הטובה ואחר שהגיע עמלק אז נאמר (דברים פרק כו א): "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: (ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". ופירש רש"י (שם פסוק ג): "אשר יהיה בימים ההם - אין לך אלא כהן שבימיך, כמו שהוא: ואמרת אליו - שאינך כפוי טובה". ע"כ. וכאן כתוב מצוות ביכורים שהוא הכרה שהקב"ה נתן לנו את הארץ. והנה הדבר פשוט, שעל אף שהיום אינו נוהג מצוות ביכורים בגלל שאין לנו בית המקדש, מ"מ חיוב הכרת הטוב שהקב"ה נתן לנו את הארץ בדורינו כפי שיעור שנתן בכמות ובאיכות אף שלא בשלימות, יש גם עכשיו. (עי' במאמר כל הכופר בטובתו של חבירו, סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה). וכעת רבים לא זכו להכיר טובה להקב"ה. או מצד שלא מאמינים כלל בהקב"ה. או שמאמינים בהקב"ה ותורתו, אבל לא מאמינים שהקב"ה נתן בדורינו את הארץ הזאת לעם ישראל בגלל השבועה שנשבע הקב"ה לתת לנו את הארץ. אלא חושבים שהציונים בכוחות עצמם כבשו את זה, ואין לזה שייכות עם ברית אבותינו. (עי' בזה במאמר יחוד ה' שנתגלה במלחמת ששת הימים, ובמאמר ביטול ג' שבועות). ובהמשך כתוב בתורה מצוות התלויות בארץ, שהיא פרשת וידוי מעשר, ואח"כ כל התוכחה שהיא קיום כללות התורה והעונשים לעוברים על התורה. וקיום ענין זה של הכרה שהקב"ה נתן לנו את הארץ בדורינו, כדי לקיים בריתו עם אבותינו, יכול להתקיים רק ע"י מי שתומך בא"י וציונות, יחד עם מתנגדי הציונות, ואם חסר אחד מן המרכיבים האלה לא יכול להתקיים. ואחד מן הדברים הוא זהירות בדיני ממונות כמו שלמדנו מפרשת משקלות שזוכים לאריכות ימים בארץ ישראל, וכן היא הקדמה לפרשת ביכורים שהיא הודאה של ארץ ישראל. אולם יותר מזה זכה אבי לקיים המקרא כפשוטו (דברים פרק כה פסוק טו) "אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ, לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". שהוא זכה שבסוף ימיו היה לו אריכות ימים בארץ ישראל, וכל הילדים הנכדים והנינים שלו הגיעו לבקר אותו. מצוות תכלת אבי זצ"ל שהיה מהדר במצוות, כשהלכתי בתכלת, עדיין זה לא שיכנע אותו שזה התכלת האמיתי, אולם כשראה שגם אחי הרב יחיאל שליט"א לבש תכלת לאחר שבירר שזה התכלת האמיתי, נתן לי כסף בשביל חמישה סטים של תכלת, שנים לטלית גדול לחול ולשבת, ושלושה בשביל טליתות קטנות, ומאז לבש תמיד טליתות עם תכלת. וכעת בעהי"ת יש כבר חלק מהמשפחה שיש בו ארבע דורות שהולכים עם תכלת. שכל ישר המגידי שיעור של הדף היומי העידו עליו שהיה לו שכל ישר בגמרא, ושאל לענין וענה לענין והעמיק בסוגיה. ואני מספר סיפור אחד בנושא זה, שפעם כשביקרתי אותו, שאל אותי, איזה מאמר כתבת כעת, ואמרתי לו שכתבתי שאסור בשבת להזיז את שעון שבת כשדולק כדי שלא יתכבה בזמן פלוני אלא יותר מאוחר, וזה כמו מוסיף שמן שבנר. טען עלי אבי, למה אתה צריך לכתוב דבר כזה, פשיטא שזה אסור, ואין שום חידוש בדבר. אמרתי לו, אין הכי נמי שזה פשיטא, אבל מכיון שאחד מגדולי ישראל התיר, יש כבר סיבה לכתוב שזה אסור. שאל אותי, על מה הוא מבסס להתיר דבר כזה? אמרתי לו, שהוא מבסס על הדין שאם יש נר בבית והחלון פתוח והרוח עומד לכבות את הנר, מותר לסגור את החלון כדי שהנר לא יתכבה (סימן רעז סעי' א), על אף שהנר ידלוק יותר זמן, מכיון שהוא רק מסיר את מה שעומד לכבות, וממילא טוען שהו"ה כאן שיש שעון שבת שעומד לכבות את המנורה והוא מסיר רק את האפשרות הזה שלא יתכבה. אמר לי, מה הקשר בין זה לזה? שם הנר והרוח הם דברים שלא קשורים זה לזה, ואין זה פעולה בנר. אבל כאן בשעון שבת הכל באותו דבר, וזה מאריך ההדלקה. והוסיף, אני לא למדתי את ההלכות אלו אבל החילוק הוא פשוט. אמרתי לו, בודאי שהחילוק הוא פשוט, ובתוך המאמר הבאתי ראיה חזקה שמוכרחים לומר חילוק זה בין דבר צדדי לבין דבר באותו מערכת. אבל מכיון שהוא לא חילק, אני צריך לכתוב את החילוק הזה (עי' במאמר הזזת שעון שבת). ואז הבנתי ששכל ישר של בעל הבית הוא חשוב אף בלי ללמוד את הסוגיה. (כנראה שגם אותו ת"ח מגדולי ישראל חזר בו מן ההיתר הזה, כמו שחזר בו מכל התירי מכשירי גרמא, עי' בזה במאמר "סוויטש וקלנועית-שבת - עקירת השבת"). הצנע לכת מיכה (פרק ו ח): "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ". היה מנסה מאוד להסתיר מעשיו, ולא גילה כמה צדקה הוא נותן ולמי הוא נותן, ולא סיפר מה שעשה בשואה איך שעזר לאנשים, והדברים נתגלו ע"י אנשים שקיבלו ממנו שסיפרו, או באיזה דרך אחרת. ימיו האחרונים בליל חמישי האחרון, בין שתים לארבע בבוקר התחיל לדבר עם הקב"ה, ואמר לאט לאט, כשמונים עד מאה פעמים. רבש"ע תעזור לי, רבש"ע אני מודה לך, רבש"ע תמחול לי עוונות שלי, רבש"ע איני יכול לעשות שום דבר. וכך חוזר עוד הפעם במשך שעתיים. ובלילה האחרונה, אמר כל אשרי יושבי ביתך עד הסוף, ועוד קצת מפרקי הללויה, וכמה פעמים קריאת שמע, וכן אמר רבש"ע, יש לי יסורים גדולים, אבל אני יודע שזה מעלה את האדם למדריגה גדולה, רבש"ע אני מודה לך. שמח זבולון בצאתך בנושא משא ומתן באמונה, יש ספר חשוב "שמח זבולון בצאתך", שראוי להתבונן בו, והוא נחוץ מאוד לדורנו. (ופשוט שאין בזה הסכמה על כל פרט ופרט שנכתב שם). [אולם מה שכתב בסוף בנושא צניעות בענין שוק באשה ערווה, עיין במאמר שכתבנו בענין, ששוק הוא עד העקב, ודלא כהמשנה ברורה, ואכמ"ל].

 
 

11:41 (26/08/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
בצער רב וביגון אנו מודיעים על פטירתו בשיבה טובה של הר"ר זאב ברנד ז"ל, אביו של יבדל"א מורנו הרב יצחק ברנד שליט"א, אשר היה תומך תורה ובעל צדקה, משאו ומתנו באמונה ● הלוויה התקיימה ביום שני ט' אלול ● יושבים שבעה ברח' רבי עקיבא 158 בני ברק, עד יום ראשון ט"ו אלול (ביום שישי יישב מורנו הרב שליט"א בעמנואל ת"ו) ● השעות לניחום אבלים: בוקר: 9:30 - 14:00 צהריים 17:00 - 22:00