יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בנוגע למחלוקת ראשונים בענין תכלת כמה חוטי תכלת צריך לקחת, חוט אחד מתוך שמונה [רמב"ם], או שנים מתוך שמונה [ראב"ד], או ארבע מתוך שמונה [תוס'] ● בענין תכלת, אם שינה מספר חוטי תכלת ממה שצריך ● מאידך מי שאינו עושה כלל תכלת יש בו חשש של בל תגרע ● לדעת הרמב"ם, אם עשה כהראב"ד יוצא גם מצוות שני מינים ● קושיה גדולה מסתימת הש"ס וראייה שגם לדעת הרמב"ם אם עשה כהראב"ד יוצא
22:42 (17/08/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

פסק השולחן ערוך (או"ח הלכות לולב סימן תרנא סעיף א): "מצות ד' מינים שיטול כל אחד לולב אחד וב' ערבות וג' הדסים (ובמקום הדחק דליכא הדס כשר, סגי ליה בחד דלא קטום) (ב"י סי' תרמ"ו בשם א"ח)". עכ"ל.הנהגת השו"ע בענין הדסים בנוי על המחלוקת ראשונים האם צריך ג' הדסים, או סגי בהדס אחד. ופסק שלכתחילה צריך ג' הדסים, ואם אין לו סגי בהדס אחד.ופליגי האחרונים כשיש לו רק הדס אחד, אם יברך או לא יברך, עי' במ"ב (סימן תרנא ס"ק ו) וז"ל: "סגי ליה בחד דלא קטום - ועיין בשע"ת בשם תשובת דבר שמואל שמצדד דצריך ליטלו בלא ברכה, אכן מפמ"ג ומישועת יעקב משמע דיוכל לברך". עכ"ל.ויש להקשות לשיטה שצריך ג' הדסים, והוא לוקח רק הדס אחד, למה אין כאן בעיה של בל תגרע?וכן לשיטה שסגי בהדס אחד, אם לוקח ג', למה אין כאן בעיה של בל תוסיף? ולא הוזכר כאן בשום פוסק שצריך לכוון שיצא רק אם הלכה כשיטה זו. ונבאר הלכה זו.הקשה בטורי אבן (ר"ה דף כח ע"ב), למה כתוב בגמרא (סוכה דף לא ע"א) שאם אין לו אתרוג לא יקח פרוש [חבוש] ורימון משום שמא בפעם אחרת ישתמשו בזה [וז"ל הגמ' (שם ע"ב): "אמר מר לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר, פשיטא, מהו דתימא לייתי כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג, קמ"ל זימנין דנפיק חורבא מיניה דאתי למסרך"], הרי יש כאן איסור יותר חמור שהוא עובר משום בל תגרע. ומנסה לתרץ משום שהיה אפשרות לכוון שלא לצאת, ואז אינו עובר משום בל תגרע. אולם שואל א"כ שאם כן מכוון לצאת היה עובר, א"כ למה ליה לגמרא לומר גזירה משום פעם הבא דאתו למסרך, לגזור משום גזירה של עכשיו שמא כן יכוון לשם מצוה.ומנסה לתרץ שבל תגרע שייך רק אם מקיים המצוה גם בהמעט שעושה, כמו לענין מתן דמים ד' ועושה א' (זבחים דף פ ע"ב, ראש השנה דף כח ע"ב), אבל במקום שלא מקיים כלל המצוה, כגון בג' מינים שבלולב, אינו עובר משום בל תגרע.ושוב הקשה מן הספרי (ראה) שכתוב שם שאם לוקח ה' מינים בלולב עובר משום בל תוסיף, ואם מגרע עובר משום בל תגרע, וא"כ יוצא שאף כשאינו מקיים שום מצוה בג' מינים עובר משום בל תגרע. ובגלל זה הורס היסוד שבנה ונכנע לספרי שאף שאינו מקיים שום מצוה בג' מינים עובר משום בל תגרע. אולם לא מתרץ כלל הקושיה ששאל למה הזכירו שלא יקח פריש משום גזירה, ולא הזכירו משום בל תגרע.וכל דבריו אלו הובאו במנחת חינוך (מצוה תנה).אולם הרי לא תירץ הקושיה מן הגמרא סוכה שמשמע שאינו עובר משום בל תגרע כשלוקח רק ג מינים.ונראה לומר, שלא שייך בל תגרע אלא אם אדם יש לו את האפשרות לקיים הכל בשלימות והוא אינו רוצה לקיים רק חלקית, כגון מי שיש לו ד' מינים לפניו ואינו רוצה לקחת רק ג', אבל אם אין לו רק ג' אינו עובר משום בל תגרע. וכמו שכתב השפת אמת (ראש השנה דף כח ע"ב) שבל תגרע הוא מה שאינו מקיים השאר, ולא מה שמקיים מה שיש לו. וכ"כ השפת אמת (סוכה דף לא ע"א) לתרץ קושית הטורי אבן.שוב מצאתי סברה זו בט"ז (סי' תרנא ס"ק יז) וז"ל: "לא יוסיף כו'. - בטור כתוב לא יפחות מהן ולא יוסיף, כתב ב"י אינו מדוקדק לשון רבינו ל"ל לכתוב לא יפחות דהא כבר כתב ד' מינים מעכבין זא"ז בשלמא בגמרא אמר כשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין וקמ"ל רבותא לענין אין מוסיפין אפי' בלא אגד אבל אין פוחתין ליכא רבותא, ונ"ל דקמ"ל רבותא דמיירי אפי' כבר נטל כל הד' מינים ויצא בהן בשעת נטילה אלא שאח"כ ביום משום חבוב מצוה רוצה לתפוס הלולב בידו כדאית' לקמן סי' תרנ"ב שיש חבוב מצוה בזה על זה קאמר שלא יקח ג' מינים לחוד לשם מצוה דעובר על לא תגרעו ובגמ' הוצרך לרבותא אחרת ולא אמר רבותא שזכרנו דאמר שם כשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין משמע דיש בהוספה רבותא אחריתא ממה שיש בפחת כ"ז נ"ל נכון מאד".ובהמשך כתב הט"ז: "והא דזכר רבינו הטור בזה איכא בל תוסיף ולא זכר בל תגרע לפי שלפעמים נוטל אפי' פחות מד' מינים דהיינו בשעה שאין לו כולם אז נוטל את מה שיש לו כדי שלא תשתכח תורת לולב כדאיתא לקמן אבל במוסיף יש איסור אם כוון לשם מצוה ואם יש לו כל ד' מינים ונוטל פחות משום חיבוב מצוה אה"נ דעובר על לא תגרע והטור נקט מילתא דפסיקא דהיינו במוסיף". עכ"ל.וממילא מיושב הקושיה למה כשאין לו רק ג' מינים לא הוזכר איסור בל תגרע, שבגמרא סוכה מדובר שאין לו אתרוג ומשום זה אינו עובר משום בל תגרע, וצריך לחפש סברה אחרת למה לא יקח פריש ורימון, אבל בספרי מדובר שיש לו כל הד' מינים והוא אינו לוקח רק ג'.וזה דלא כמו שכתוב בביאור הלכה (סי' תרנא סע' יב) על השו"ע שכתב שאם אין לו רק ג' מינים שיקח לזכר הג', והוסיף הבה"ל שצריך לכוון שלא לצאת בזה, שאם מכוון לצאת עובר משום בל תגרע, והביא את הט"ז הנ"ל ואת דברי הספרי הנ"ל. ולפי מה שכתבנו אינו ענין להספרי, שהספרי מדבר כשיש לו ואינו רוצה לקחת. וכן מפורש בט"ז שרק כשיש לו ד' מינים ולוקח רק ג' מינים עובר, אבל לא כשיש לו רק ג' מינים, שאז אינו עובר משום בל תגרע.וכן הקשה הטורי אבן (ראש השנה דף כח ע"ב), למה כשנתערבו דם בכור בדם עולה זורק זריקה אחת, וסומך על זה שאינו עובר רק בשב ואל תעשה, הרי יש לו עצה שלא יזרוק כלום, ולא יעבור על בל תגרע, וכתב שיש ליישב בדוחק, אולם לא הזכיר מה יישוב הדוחק הזה.ונעתיק קודם הגמ' בזבחים על זה ששם המשנה שהובאה בר"ה, וז"ל הגמ' (זבחים דף פ עמוד א, המשך של המשנה): "הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת - ינתנו במתנה אחת, (מהן) מתן ארבע במתן ארבע - ינתנו במתן ארבע, מתן ארבע במתנה אחת - ר"א אומר: ינתנו במתן ארבע, ר' יהושע אומר: ינתנו במתנה אחת. אמר לו רבי אליעזר: הרי הוא עובר על בל תגרע! אמר ליה רבי יהושע: הרי הוא עובר על בל תוסיף - א"ל רבי אליעזר: לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו! א"ל ר' יהושע: לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו. ועוד א"ר יהושע: כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך, כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך. ע"כ.אולם לפמש"כ לא קשה, כיון שאינו יכול לזרוק יותר משום חשש בל תוסיף (גם כשנתערבו כוסות) אז זה נחשב שאינו יכול להוסיף, וממילא אינו עובר משום בל תגרע.וכ"כ בשפת אמת (שם) וז"ל: "ותו קשה לדברי רבי יהושע דיש בל תוסיף ובל תגרע הי' נכון יותר שלא ליתן כלום ולשפוך לאמה משיעבור על בל תגרע ולמה יתן מתן א', וקושיא זו מצאתי ג"כ בס' טורי אבן בר"ה שם, והנלע"ד בפי' המשנה דרבי יהושע מכריע כיון דלדברי רבי אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו השיב לו רבי יהושע דלפי דבריך בל תגרע נמי ליכא אבל באמת סברת ר' יהושע דלענין בל תוסיף דהוי איסור בקום ועשה לא מהני הסברא דאינו בעצמו פי' דהנתינה אינו בעבור דם הבכור רק בעבור העולה מ"מ אין לך לעשות מעשה בדם הבכור אטו דם העולה ולכן יש בל תוסיף אבל בל תגרע דהוא איסור מניעות מעשה ממילא כשאינו בעצמו ליכא איסור נמצא שאינו נותן עוד מתנה משום דם הבכור דאינו יכול להוסיף נמצא ס"ל לרבי יהושע דבל תוסיף הוי אפי' כשאינו בעצמו ובל תגרע אינו אלא כשהוא בעצמו ומיושב הכל והא דאמר ועוד סיומא דמלתא היא כמ"ש לעיל". עכ"ל.וזה הכל נכלל בכלל רבי יהושע שאמר אין בו משום בל תגרע אלא כשהוא לבד, והיינו כשהוא לבד היינו שיש לו רק דם עולה ויש לו את האפשרות לזרוק ד' זריקות והוא זורק רק זריקה אחד או ב' או ג', אז עובר משום בל תגרע, אבל כאן שיש לו תערובת בכור ועולה, ויש כוס אחד שהוא בכור ואסור לו לזרוק ד' זריקות, וא"כ מה שנמנע מלזרוק ד' זריקות אינו משום שאינו רוצה אלא משום שאין לו את האפשרות בגלל הספק, אז אינו עובר משום בל תגרע. ונמצאים למדים מן השפת אמת, שלא שייך בל תגרע אם עושה בגלל הספק ויש לו מניעה מחמת ספק שלא להוסיף.ובזה מיושב קושיה גדולה, למה בכל מקום שאדם שיש לו רק לולב ספק כשר, שכתבו הפוסקים שיקח אותו בלי ברכה, למה אף אחד לא הזהיר שיכוון שעל הצד שפסול לא יכוון כלל לשם מצוה, שאם יכוון לשם מצוה עובר משום בל תגרע שהרי יש לו רק ג' מינים, וכן כשאין לו רק הדס אחד, ורוצה לצאת שיטת הרמב"ן שמספיק הדס אחד, למה לא חששו לדעה שצריך ג' הדסים ועובר משום בל תגרע ולפמש"כ ניחא, שכיון שאין לו רק זה אינו עובר משום בל תגרע, אף על הצד שהוא פסול. או שחסר במספר, וכן אם לוקח ג' הדסים אינו עובר משום בל תוסיף לדעה שמספיק הדס אחד, שהרי מותר להוסיף גם יותר מג' הדסים, ולא שייך כלל בל תוסיף בענין זה.והבה"ל הנ"ל שהזהיר בג' מינים שלא יכוון לשם מצוה כדי שלא יעבור על בל תגרע, וכתב שכ"כ בט"ז (ס"ק יז), זה תמוה ביותר, שהט"ז כתב מפורש שאינו עובר משום בל תגרע רק כשיש לו ואינו לוקח ולא כשאין לו, ודברי הבה"ל צע"ג.והמ"ב מביא אחרונים שחולקים על הט"ז במה שכתב שאם לוקח ג' מינים אחרי שיצא עובר משום בל תגרע, וסבירא להו שאינו עובר משום בל תגרע אחרי שכבר יצא, ועכ"פ אם אין לו רק ג' לא מצאנו מי שיאמר שעובר משום בל תגרע אם מכוון לשם מצוה.ולפי"ז נראה ג"כ שלא כמו שכתב הבה"ל (ס' לד סע' ב) שהמניח תפילין דר"ת צריך לכוון שאם אין הלכה כר"ת לא יהא כלל לשם מצוה, ואם אינו מכוון לזה עובר משום בל תגרע לדעת רש"י, והאריך שם, ועיקר הראיה מן הסמ"ג שכתב שמי שעושה ג' טוטפות עובר משום בל תגרע, וממילא כאן שעשה כדעת ר"ת יש לו לדעת רש"י רק ב' פרשיות ועובר משום בל תגרע לדעת רש"י.ונראה שאין מן הסמ"ג ראיה, ששם הרי יש לו את האפשרות לעשות ד' טוטפות והוא אינו עושה רק ג', אבל בתפילין דר"ת הרי עכשיו כשרוצה לקיים שיטת ר"ת בגלל הספק אולי הלכה כר"ת, אז אינו יכול לעשות ד' בתים כדעת רש"י, שהרי אז אינו יוצא לדעת ר"ת, וא"כ זה נחשב שאינו יכול כעת וא"כ אינו עובר על בל תגרע אף אם הלכה כדעת רש"י. וזה כמו מי שיש לו ספק אולי זה דם בכור, שאינו עובר משום בל תגרע אם נותן רק נתינה אחת, אף על הצד שזה עולה.והמ"ב מביא ראיה מדין מתן דמים במקום שצריך לתת ד' ונותן אחד שעובר משום בל תגרע, וצ"ע ראיה זו, ואדרבה, שם באמת מסקינן שאינו עובר אם יש לו ספק שאולי זה בכור, משום שאז הוא מעוכב לתת ד' ואז אינו עובר משום בל תגרע, ורק כשיש לו את האפשרות לתת ד' ואינו נותן רק אחד עובר, אבל כשהוא מעוכב, אף אם העיכוב הוא לא מחמת המציאות שאין לו דם אלא מחמת ספק דין שאין יכול לתת ד', אין כאן בל תגרע.וכן נראה ברור מדברי השו"ע (שם) דלא כהבה"ל, שהשו"ע הזכיר שני אפשרויות לעשות כרש"י וגם כר"ת, עצה אחת שיניח שניהם בבת אחת, עצה שניה שיניח בזה אחר זה, ובעצה הראשונה שיניח בבת אחת כתב אזהרה שיכון לצאת רק במה שהוא כשר והשני יהא כרצועה בעלמא. ויש בזה דעות למה צריך להתנות, שזה כדי שלא יעבור על בל תוסיף, עי' במ"ב (ס"ק ז). אולם בעצה השניה כשמניח בזה אחר זה לא הזכיר שום אזהרה שיכוון שיצא רק במה שהוא כשר, מכיון ששם אין בו משום בל תוסיף, ולמה לא חששו משום בל תגרע, אלמא שבזה לא שייך כלל בל תגרע, ורק כשמניח בבת אחת שיש בעיה של בל תוסיף הזכיר אזהרה זו.וכן קשה לדעת המ"ב דלית ליה סברה זו, אלא ס"ל שכל שעושה מצוה לדעה אחת עובר משום בל תגרע לדעה האחרת, א"כ כל מי שמניח תפילין של רש"י עובר לדעת ר"ת משום בל תגרע, ורק מה שאנו עושים מעיקר הדין רק כדעת רש"י זה משם שסוברים שעיקר הלכה כדעת רש"י וסומכים על זה גם שלא לעבור על בל תגרע, אף שע"פ אמת לדעת ר"ת כל מי שמניח כרש"י עובר משום בל תגרע, וא"כ מי שכן רוצה לחשוש לדעת ר"ת ומניח אח"כ תפילין של ר"ת, והזהיר המ"ב שיכוון לשם מצוה רק אם הלכה כר"ת ולא סתמא לשם מצוה, וא"כ למה בשעה שמניח תפילין של רש"י לא התנה שיכוון רק על הצד שהלכה כרש"י אבל אם הלכה כר"ת יהא כרצועות בעלמא, שהרי כמו שחושש לדעת ר"ת לענין מצות עשה של תפילין, ומניח עוד הפעם תפילין של ר"ת כ"ש שצריך לחוש לדעת ר"ת על לאו דאורייתא של בל תגרע. ויתנה בשעת הנחת תפילין של רש"י שזה רק על תנאי.אלא ודאי שלא שייך כאן לא תגרע כלל אם מניח תפילין של רש"י, גם לדעת ר"ת, כיון שבשעת שמקיים לדעה זו אין לו את האפשרות לקיים לדעה השניה, וזה נחשב שאין לו כעת כל הד' פרשיות לדעה השניה, וממילא אין כאן בל תגרע גם לדעה האחרת שכעת אינו מקיים, וממילא גם כשמניח תפילין של ר"ת אינו מחויב לעשות תנאי שמכוון רק על הספק, כיון שגם אם מכוון במוחלט לשם תפילין אינו עובר משום בל תגרע כיון שכעת עוסק בתפילין של ר"ת ובזה אין לו את האפשרות לעשות כמו רש"י וממילא גם לדעת רש"י אינו עובר משום בל תגרע.ואולי כוונת המ"ב רק כאן שעיקר קיי"ל כדעת רש"י וממילא נחשב כאליו דעת ר"ת לא קיים ועובר משום בל תגרע רק כשמניח תפילין של ר"ת, ואז צריך להתנות, אולם זה דוחק גדול.ובודאי סתימת הש"ע לעשות כר"ת לחומרא אחרי שקיים תפילין של רש"י ולא התנה תנאי שיעשה רק מספק, מבואר שלא חוששין כלל לבל תגרע.ובזה מיושב הדין של הדסים, שאם אין לו רק הדס אחד שיקח רק הדס אחד ולא הוזכר בשום מקום שצריך לעשות תנאי שאם הלכה שצריך ג' הדסים שזה לא יהא לשם מצוה, אלא אין בו שום איסור של בל תגרע כיון שכעת אין לו רק הדס אחד. בענין תכלת, אם שינה מספר חוטי תכלת ממה שצריךובזה ניחא לן למי שבא לטעון בענין תכלת, שפליגי בזה כמה חוטין נותן, אם אחד שלם או חצי חוט או שני חוטין שלמים, שאם למשל עשה כדעת הראב"ד חוט אחד שלם האם עובר משום בל תגרע לדעת התוס', או אם עשה שני חוטין תכלת שלמים האם עובר משום בל תוסיף לדעת הראב"ד. זה אינו, שהרי בל תוסיף בודאי אינו עובר דלא גרע מאילו עשה הכל תכלת, דמבואר (ריש התכלת) שיוצא לדעת רבנן דקיי"ל כוותייהו, וכן כתב הכסף משנה (פ"א הל' יח).ואף שיש מן האחרונים שרצו לומר שלדעת הרמב"ם שס"ל שעיקר מטרת תכלת הוא בשביל הכריכה, אם עשה כולו תכלת לא יצא כלל מצוות ציצית, מכיון שבלי לבן אין על זה שם ציצית, שלא שייך כריכה בלי עיקר. אולם כבר הארכנו בזה בספר בכנף איש יהודי (סי' ה ס"ק ח), שלא שייך כלל לומר שיש כאן בל תוסיף מהרבה טעמים, ואחד מהם משום שגם כולו תכלת כשר, כמבואר בסוגיה (ריש התכלת) שלדעת רבנן כולו תכלת כשר, ולא כדעת קצת אחרונים שרצו לדחות גמרא זו מהלכה, ובפרט אחרי שנתגלה הספר של הרב שמואל בן חפני גאון, שזה המקור של כל שיטת הרמב"ם, ששם מפורש שכולו תכלת כשר רק שאינו יוצא מצוות שני מינים. וכן מפורש בספר המצות של הרמב"ם (שורש יא), וברי"ף, ובחינוך וריא"ז, שכולו תכלת כשר, רק שאינו יוצא מצוות שני מינים. ומה שטוענים שלא שייך לעשות כריכה בלי עיקר שזה הלבן, לא קשה, שניתן לעשות עיקר הציצית גם מתכלת כשאין לו מלבן וכמו לשאר ראשונים שצריך חלק של החוטים לבן וחלק של תכלת, אז תמיד צריך להשלים מספר ד' אם אין לו תכלת, יכול להשלים בלבן, וממילא גם להרמב"ם אם אין לו לבן לעיקר הציצית, יכול להשלים זה בתכלת.(וחוץ מזה לענין בל תוסיף, רוב ראשונים ס"ל שגם אם מוסיף יותר מד' חוטים שלמים אינו עובר משום בל תוסיף כדעת רב עמרם גאון ובעל העיטור, ורב עמרם גאון הביא ראיה (גיאוניקה ב' עמוד 334) מכך שמותר להוסיף הדסים. וכן יש ראיה מן הגמרא מנחות (דף מא עמוד ב) "לא קשיא: כאן בטלית בת ארבעה חוטין, כאן בטלית בת שמונה חוטין". וכל דין בל תוסיף בציצית נאמר רק כשמוסיף מין אחר או כשמוסיף ציצית נוספת על הכנף היינו כל החבילה של קשירת ציצית אחת נוספת על אותו כנף (מנחות דף מ ע"ב), וכך פסק הגר"א (סי' יא), ורק הרשב"א החמיר בזה לפי שמפרש כך את הגמרא סנהדרים (דף פ ע"ב).והשו"ע פסק כוותיה (אורח חיים סימן יא סעיף יב): "מנין חוטי הציציות בכל כנף, ארבעה כפולים שהם שמונה, ואם הוסיף, פסול".וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ס): "פסול - משום דקעבר בבל תוסיף והגר"א בביאוריו הסכים להלכה לשיטת העיטור המובא בב"י [העיטור הביא זה בשם רב עמרם גאון] שסובר דאין בזה משום בל תוסיף וכי פסלינן בגמרא בזה דוקא בשהוסיף מין אחר להחוטים [כגון חוטי קנבוס או צמר גפן] אבל באותו המין מכשרינן אפילו לכתחלה להוסיף כמה שרוצה ועיין בארצות החיים [לבעל המלבי"ם] שהביא עוד כמה גדולי הראשונים שסוברין כן ולכן מסיק דאם עשאם כבר וא"א לתקנם יכול לילך בהם אבל מיד שיוכל לתקנם צריך לתקנם ובגורע מהחוטין לכו"ע פסול כדאיתא בב"י". עכ"ל.ועכ"פ גם להרשב"א אם לא הוסיף חוטים, רק הוסיף לצבוע בתכלת מה שלא צריך, לא עובר, שזה לא מצאנו, ולא גרוע מאילו עשה הכל תכלת שאין בו משום בל תוסיף. (דהיינו אף שכתב השפת אמת שבענין דם כשיש ספק אם לתת אחד או ד' , אם נותן ד' לדעת רבי יהושע עובר משום בל תוסיף , כאן זה לא שייך משום שיכול ליתן כולם של תכלת).וגם משום בל תגרע לא שייך, אף אם עשה רק חוט אחד, גם לדעת התוס' שס"ל שצריך שני חוטי תכלת, שכיון שכעת רוצה לצאת לדעת הראב"ד, אז יש חשש אינו יכול לתת פחות מג' חוטין לבנים, וממילא אינו עובר משום בל תגרע גם לדעת התוס'. וכן אם עושה כדעת התוס' אינו עובר משום בל תגרע על הלבן לדעת הראב"ד, שכיון שעוסק לתת שני חוטי תכלת לדעת התוס' אינו יוכל לתת יותר משני חוטי לבן , וממילא אינו עובר משום בל תגרע גם לדעת הראב"ד.ובקיצור, כל מי שעושה כאיזה דעה אף אם אינו מקיים מצוות שני מינים לדעה השניה, אבל עכ"פ לא גרע מעושה כולו לבן או כולו תכלת ויוצא עכ"פ מצוות ציצית בכללות ואין כאן לא משום בל תוסיף ולא משום בל תגרע. מאידך מי שאינו עושה כלל תכלת יש בו חשש של בל תגרעמבואר בשפת אמת (ראש השנה דף כח ע"ב בהג"ה) שמי שיש לו תכלת ואינו שם רק לבן שעובר משום בל תגרע, ורק בזמן שאין לו תכלת אז מותר לשים רק לבן שאז לא שייך כלל בל תגרע כיון שאין לו. וזה אינו דומה למי שאינו מקיים כלל מצוה שאינו עובר משום בל תגרע, ששם אינו מקיים כלל מצוה משא"כ כשמקיים לבן בלי תכלת, אז מקיים חצי מצוה ועובר משום בל תגרע אם אינו מקיים הכל כשיש לו אפשרות לקיים.וזה שייך עכ"פ לדעת הרמב"ם שתכלת ולבן הוא מצוה אחת, וא"כ יש כאן חצי מצוה, אולם יש לדון לדעת הרא"ש בסוגיה דגרדומין שמשמע דס"ל שתכלת ולבן הם שתי מצוות וא"כ יתכן שאינו עובר משום בל תגרע כשמבטל מצוות תכלת. לדעת הרמב"ם, אם עשה כהראב"ד יוצא גם מצוות שני מינים קושיה גדולה מסתימת הש"ס וראייה שגם לדעת הרמב"ם אם עשה כהראב"ד יוצאהנה צריך לדעת ששיטת הרמב"ם לצבוע חצי חוט, הוא דבר חריג, ואילו היה בזה קפידה לעשות דוקא כך, היה צריך הגמרא לומר דבר זה, שהרי כל דבר חריג צריך להיות כתוב, וכמו שהגמרא (מנחות דף מב ע"ב) כתבה את כל דיני צביעת תכלת, ומזהירים שם על ענין של טעימה פסולה, וצריך לצבוע לשמה, כי זה דבר חידוש וצריך להזהיר על זה. ואיך לא הזהירו שצריך לצבוע דוקא חצי חוט ולא חוט שלם? וכ"ש אם עוברים על בל תוסיף אם צובעים כל החוט, איך הגמרא שותקת מזה ואיך לא הוזכר דבר כזה לא בכל הש"ס ולא בספרי?ואין שום אפשרות לתרץ זה, אפילו בדוחק, רק אם אומרים שגם להרמב"ם כשר אם עושים חוט שלם, כדעת הראב"ד, רק שס"ל להרמב"ם שסגי בחצי חוט, כיון שס"ל שעיקר מטרת התכלת בשביל הכריכות, ובזה ס"ל שמספיק חצי חוט. וכן הרמב"ם לא הזכיר שאם עשה יותר מחצי חוט פסול, וזה כמו שממשיך (שם הל' ז) בענין הכריכות שמתחיל בלבן וממשיך בתכלת, ובזה מפורש בגמרא (דף לח ע"א) שאם התחיל בתכלת כשר, והיינו כפירוש השיטה מקובצת על הדף (אות ג) שמתחיל בכריכה, והרמב"ם לא מפרש כרש"י שצריך להשחיל הלבן לפני התכלת, שהרי לא הביא דין זה בשום מקום אלא שמפרש כהשיטה, [וכ"כ בחזו"א (סי' ג ס"ק יא ד"ה ואמנם)], וא"כ כמו ששם כתב הרמב"ם דברים שלא לעיכובא, ה"ה הדין של חוט אחד תכלת מתוך ח' חוטין.הנה כדי שלא יהא קשה להרמב"ם מן הספרי, עי' בזה בנצי"ב (עמק הנצי"ב על הספרי) שעשה פילפול גדול מזה, שדעת רב בגמרא חולק על הספרי, ונבאר דבריו ז"ל.דהנה יש להוסיף ראייה להראב"ד מן הגמ' (עירובין דף צו ע"א) "א"ר אלעזר המוציא תכלת בשוק לשונות פסולין חוטין כשרים מאי שנא לשונות דאמר אדעתיה דגלימא צבעינהו. חוטין נמי נימא אדעתיה דגלימא טוינהו. כשזורין. שזורין נמי נימא אדעתיה דשיפתא דגלימא עייפינהו, במופסקין. דכולהו האי ודאי לא טריח". ע"כ.הנה לפי הרמב"ם דס"ל דחצי חוט של תכלת וחצי של לבן וכתב בתשו' לחכמי לוניל (הובא בכ"מ פ"א הל' ז): "יש לטוות חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו לבן וכופלו ושוזרו עד שיהיה ז' חוטין לבן ואחד תכלת. שנאמר פתיל תכלת פתיל אחד ולא שנים". ע"כ.וא"כ אם כבר הוא חוט, הוא חצי לבן וחצי תכלת וא"כ מאי שואל הגמ' "מאי שנא לשונות דאמר אדעתיה דגלימא צבעינהו חוטין נמי נימא אדעתיה דגלימא טוינהו" - הנה אם חצי תכלת וחצי לבן זהו מילתא דתמיה לגלימא, ויותר תמיה מתירוץ הגמ' דפסיקא, וא"כ מאי שואל הגמ', הרי זה ודאי של מצוה.וזה אחד מקושיות הנצי"ב (על הספרי שלח, דף סד ע"א) ותירץ שם דרך פילפול שדינו של הרמב"ם תלוי בפלוגתא רב ורבה בר בר חנא במנחות (דף לט ע"ב) ורב ס"ל כהרמב"ם דחצי חוט, ורבה בר בר חנה ס"ל כהראב"ד דחוט שלם.הוא מסביר זה, שרבה בב"ח ס"ל שמנין חוטין כמו שלמד הספרי שגדיל היינו ג', וחוט התכלת אינו מן המנין, וממילא צריך כל חוט הרביעי של תכלת. ורב ס"ל שמנין למדים מגדיל ב' גדילים ד', כמבואר בגמרא, וממילא חוט תכלת מן המנין. וכיון שס"ל להרמב"ם שעיקר התכלת כדי לכרוך, סגי בחצי חוט לכרוך. ומיישב בזה קושית התוספות (דף לט ע"ב ד"ה וההוא גדילם למניינא) שהקשו לדעת רבה בב"ח מאיפה למדים מנין החוטין, כיון שאין לו הדרש של גדיל גדילים, ונשארו בקושיה,. ומתרץ הנצי"ב שרבה בב"ח ס"ל כדעת הספרי שגדיל היינו שלשה ואח"כ צריך להוסיף אחד לתכלת.ובזה מישב גם הגמ' בעירובין דשם מקשינן אליבא דרבה בב"ח, אולם לרב ל"ק וממילא עושים חצי חוט לבן וחצי תכלת.ואולם קשה מאוד, אילו יש מחלוקת לדינא בין רב לרבה בר בר חנה במספר החוטים, א"כ בההוא גברא (דף לט ע"ב) שהלך בטלית שכולה תכלת ובציצית סגורים עד הסוף, ופליגא רב ורבב"ח אי עשה טוב או לא, למה חלקו רק בנושא של סגירה, הרי היה לו איזה מספר של חוטי תכלת, והיו צריכים ג"כ לחלוק אם זה בסדר או לא, ועכ"פ הגמ' היה ראוי להזכיר שיש כאן עוד מחלוקת במספר החוטים, ומשמע שאין מחלוקת בזה. וכן א"כ לא היה הרמב"ם צריך להביא הגמ' עירובין להלכה, והרי הוא פסק כן להלכה (בפרק ב הל' ז).ויותר קשה, שאם תאמר שיש עוד מחלוקת בין רב לרבה אם צריך חוט שלם או חצי חוט, א"כ בודאי בציצית שלהם גופא עשה רב חצי חוט ורבה עשה חוט שלם, א"כ למה נתעורר רב לומר "יאי גלימא ולא יאי תכלת" רק עכשיו כשראה בן אדם המוזר שלא עשה ענף, היה לו לטעון תמיד על הציצית של רבה גופא שהלך בחוט שלם, ולומר לו שהציצית שלך פסולים, או שאתה עובר על בל תוסיף.אולם טענה זו רק מי שבא לטעון דלהרמב"ם לא קיים מצות ציצית בשלימות כשעשה חוט שלם, אבל באמת שגם להרמב"ם עשה כדין כשעשה חוט שלם, א"כ קושיה זו לא קשה, וא"כ מוכרח שהרמב"ם מודה שאם עשה חוט אחד שלם שכשר.אולם הגמרא בעירובין אפשר ליישב לדעת הרמב"ם, דחוט של תכלת אפשר לקשור לחוט של לבן. וכמו שכתב המ"א (ריש סי' טו), ובט"ז (סי' יב ס"ק ג), שאפשר לקשור שני חוטין אהדדי, והאי תשובת הרמב"ם דבשעת טויה עושה חצי תכלת וחצי לבן הוא רק לכתחילה, וא"כ אפשר לומר שהגמר' בעירובין הולך גם לפני רב.ומאידך המחלוקת בין רבה לרב, כדי ליישב דעת רבה מאיפה למד מספר חוטין, מוכרחים לומר שרבה ס"ל כהספרי שגדיל הוא ג' ומוסיפים תכלת, וא"כ עכ"פ רבה ס"ל כהראב"ד. וממילא נשארת הראיה דלעיל שמוכרחים לומר שגם לרב כשר כשעשה כדעת הראב"ד, שהרי לא עירער רב על הציצית של רבה רק עירער על האדם המוזר שלא עשה ענף, וכנ"ל.ולפי מה שכתבנו שגם הרמב"ם מודה שיכול לעשות חוט שלם של תכלת רק דסגי בחצי חוט, א"כ מיושב היטב הגמרא ערובין דמצא כולו תכלת. עושה חוט שלם של תכלת, וממילא הגמרא שם הולך גם לפי רב.אולם כל שיטה זו של הרמב"ם דוחק גדול, ובאמת חכמי לוניל שאלו להרמב"ם זה, וז"ל (תשובה רפו): "הל' ציצית פרק ראשון כתוב כיצד עושים ציצית מתחיל מזוית של טלית וכו' עד ויהיה אחד מח' חוטין חוט תכלת והשבעה לבן, לא ידענו מה הוא ואיך אפשר אלא השנים תכלת והששה לבן". וכן לשון הספרי מורה כהראב"ד דהרביעי כולו של תכלת, שהרי למדים ג' חוטי לבן מלשון גדיל דהיינו כמו קלעה שהוא ג', (וע"ע בשאילתות שלח) ולא למדנו יותר לבן, ומהיכי תיתי ד' שלמים שיש ברביעי חצי לבן.ואף שאפשר לתרץ, שלפי הגמ' (מנחות דף לט ע"ב) דדרשינן גדיל גדילים ד', וא"כ למדים מקודם ד' חוטין, ואח"כ יש פסוק פתיל תכלת, וזה רק חצי חוט, כיון שס"ל שעיקרו בשביל הכריכות, והגמ' חולק על דרש הספרי וממילא חולק ג"כ לדינא, מ"מ הרי אפשר גם להדרש הגמ' דגדיל ב' גדילים ד' לפרש הפסוק פתיל תכלת על חוט שלם, אף אם עיקרו בשביל הכריכות, וא"כ לא מצאנו פלוגתא לדינא בין הספרי והגמ' אף דפליגא בהילפותא.וכן סתימת הגמ' (דף מא ע"ב) כמה חוטין הוא נותן, בה"א ג' ובש"א ד', משמע שכשמדברים על חוט, מדברים על חוט שלם, וא"כ ג"כ החוט של תכלת שהוזכר בתורה ובכל מקום במדרשים זוהר וכו', שהוזכר חוט אחד, איירי בחוט שלם, זה סתימת הדברים, ואילו היה דבר יוצא מן הכלל, היה צריך להיות דבר זה כתוב, אלא ודאי שאין כאן דבר יוצא מן הכלל. על כן נראה עיקר מסוגית הגמ' עירובין ומן הספרי כדעת הראב"ד. כעת ראיתי בחוברת והיה לכם לציצית (שנת תשע"ה) מאמר מהרב דוד עטון, שהובא שם מאמר לחזק שיטת הרמב"ם. וכתב שם בביאור הסוגיה בעירובין, דאמרינן שם (דף צו ע"ב): "אמר רבי אלעזר: המוצא תכלת בשוק, לשונות - פסולות, חוטין - כשרין. מאי שנא לשונות - דאמר: אדעתא דגלימא צבעינהו. חוטין נמי, נימא: אדעתא דגלימא טוינהו! - בשזורים. שזורים נמי, נימא: אדעתא דשיפתא דגלימא עייפינהו! - במופסקין, דכולי האי ודאי לא טרחי אינשי. - אמר רבא: וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין? דתנן: במה דברים אמורים - בישנות, אבל בחדשות - פטור! - אמר רבי זירא לאהבה בריה, פוק תני להו: המוצא תכלת בשוק, לשונות - פסולין, חוטין מופסקין - כשרין, לפי שאין אדם טורח". ע"כ.ובפשטות משמע כאן שמוצא תכלת לבד, אם הם חוטין מופסקים הם כשרים לציצית ולא כמו שכתב הרמב"ם שטוה חצי חוט תכלת וחצי חוט לבן, וזה קשה לדעת הרמב"ם.ובעל המאמר הביא כאן תירוץ הרב קאפח זצ"ל שמפרש לשון "מופסקים" היינו שחיבר חצי חוט תכלת וחצי חוט לבן.אולם פירוש זה תמוה ביותר, שהרי כתב שהמוצא תכלת בשוק לשונות פסולים, משום שיש חשש שנצבע שלא לשמה, ובודאי זה בלי תערובת לבן, כי לשונות תכלת גם להרמב"ם לא מערבים את הלבן בשעה שזה לשונות, ואח"כ מה שכתוב חוטין כשרים מדבר ג"כ רק בתכלת, וכשהגמרא עושה אוקימתא שמדבר במופסקים היינו שחתך החוטים, ולא מדבר שעירב גם עם לבן שאילו כוונת האוקימתא היינו כשעירב גם אם לבן, היה צריך הגמרא לומר שעירב גם עם לבן, כדי להוציא ממשמעות המוציא תכלת, שזה תכלת לבד, אלא ודאי שגם מופסקים היינו תכלת לבד, וא"כ מוכח מכאן שגם חוט תכלת לבד בלי שטוה אותו עם לבן כשר.וכן כל האוקימתא שמדובר במופסקים הוא רק כדי להוציא מחשש שלא לשמה, אבל אם יודע שזה לשמה, גם חוט ארוך כשר לתכלת, ולא כמו שהרמב"ם (הלכות ציצית פרק ב הלכה ז) מצייר איך שטווה חצי חוט לבן וחצי חוט תכלת: "המוצא תכלת בשוק אפילו מצא חוטין פסוקים פסולה, שזורין כשרה".כל מי שקורא את הרמב"ם הזה לא יעלה על דעתו שלשון "פסוקים" כאן הוא חיבור תכלת עם לבן, שהיה הרמב"ם צריך לומר שהמוציא תכלת מחובר עם לבן וכו' אלא ודאי שמוציא חוטי תכלת לבד בלי לבן, ומזה מקיימים המצוה ולא עושים כמו שכתב הרמב"ם שטווין חצי חוט, וא"כ ג"כ מכאן נראה שגם בחוט שלם של תכלת כשר, רק שמזה לבד נתן לדחות שקושר אח"כ את הלבן לתכלת, ולא כמו שכתב הרמב"ם שטוה חצי חוט לבן וחצי חוט תכלת, אלא כמש"כ המ"א (סי' טו ס"ק א) בדרך קשירה וס"ל שגם זה מהני לחשוב כחוט שלם. [אולם עי' במשנה אחרונה (נגעים פרק יא משנה ח) שמפקפק בדברי המ"א, וחושש שקשירה לא מהני, וא"כ אם רוצים חוט אחד צריך לעשות כמו שכתב הרמב"ם לטוות חצי חוט לבן וחצי חוט תכלת, וזה מבואר בגמרא הנ"ל שאין צורך לזה. עכ"פ יש מספיק ראיות שגם לדעת הרמב"ם אילו עשה חוט שלם כמו הראב"ד יצא מצוות שני מינים, ולא שייך לומר שהגמרא סומכת לעשות דבר חריג כזה, ושזה גם לעיכובא מצוות שני מינים, אלא ודאי שגם להרמב"ם, אם עושה כמו הראב"ד יוצא מצוות ציצית וגם מצוות שתי מינים של תכלת ולבן ולא חסר בלבן ולא מוסיף בתכלת. לעיון בעיקר מצוות תכלת בזמן הזה, עיין בספר בכנף איש יהודי, ובמדור תכלת באתר בריתי יצחק, ובאתר תכלת בזמן הזה.

 
 

12:52 (24/08/11) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
בענין בל תוסיף בכל מצוות התורה, והשאלות בזה ● אם מהני תנאי שלא לקיים המצוה כדי להסיר דין בל תוסיף ● בענין מחלוקת בין תפילין של רש"י ור"ת ● בענין הכרעה של רש"י ור"ת ● בדברי ספר המזויף בשמים ראש
22:28 (23/07/11) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
בענין בל תגרע בכל מצוות התורה, והמסתעף מזה לענין תכלת (לא מוגה ורק טיוטה)