יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
הערה והבהרה ● האם גינוי לרצח של קנאות שלא במקומו, מצדיק להתיר גילוי עריות? ● חטא משכב זכור הוא משבע מצוות בני נח שגם גוי אסור ● בדורות הקודמים גם הגוים לא היו עושים היתר נישואין במשכב זכר ● המצעד הזה הוא הכרזה שאין תורה, ואין מוסר, ואין משפחה והכל הפקר ● דברי ראש הממשלה על רצח הנערה ● הסיבות לפעולות הבלתי מוצדקות ● מה יותר חמור? שריפת ערבי שיושב בתוך עם שמסית נגד עם ישראל, או שריפת יהודי ע"י ערבי?
01:12 (16/08/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

הערה והבהרה: אנו מתנגדים בתוקף להנהגה של הריגת אנשים אף לשם שמים, כל זמן שלא נעשה ע"פ בי"ד או על פי מלכות, וזה קנאות שלא במקומו. ואנו מביאים דברי החזו"א הברורים בענין זה, שהיום לא נוהג דיני מורידין (יו"ד סי' ב סעי' טז), וז"ל: ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי' כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאיו בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת". עכ"ל. עיקר הכוונה, שלא שייך דין מורידין אלא בזמן שיש תועלת בדבר, אבל כשאין תועלת בדבר, וכ"ש כשמביא תוצאה הפוכה לא שייך כלל לעשות מעשה של מורידין. ומבואר בחזו"א שהסיבה לכך היא משום שדין מורדין הוא לא ע"פ בי"ד וכל דיני הריגה, אלא זה תקנת חכמים להרחיק פירצה, וממילא במקום שאין זה גדר פרצה אלא הוספת פירצה לא שייך כל זה. וממילא היום לא שייך כל זה גם במקום שמצד הדין בזמן חז"ל היה שייך, וכ"ש כשגם בזמן חז"ל לא היה שייך. ומצד שני, נתגלה אחרי הרצח של המשתתפת במצעד התועבה בירושלים (י"ד אב תשע"ה), דברים נוראים לאלו שגינו את מעשה הרצח, שיש שעי"ז הצדיקו מעשה התועבה עצמה ונתגלה פנימיות האנשים, ונבאר הדבר. האם גינוי לרצח של קנאות שלא במקומו, מצדיק להתיר גילוי עריות? מצאנו שגילוי עריות יותר חמור מבחינה מסוימת משפיכת דמים, עי' יומא (דף פב עמוד א) "שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים". וכתב הרמב"ן (ויקרא פרק יח) וז"ל: "והנה הכריתות שבתורה הם שלשים ושש (כריתות ב א), ומהם רבים באיסורי הערוה רצוני לומר על בעילה האסורה, וכן מיתות בית דין בענין הבעילה שש עשרה ואין באיסור המאכלים מיתה כלל. "והטעם בהיות העונשין הגדולים כמיתת בית דין והכרת בעניני הבעילה, מפני שגילוי העריות דבר נמאס מאד אצל התורה, כנזכר בזאת הפרשה ובמקומות רבים בכתוב, וחכמים מזכירין לעולם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, יזכירו אותה אחר עבודה זרה וקודם שפיכות דמים, וכמו שאמרו (סנהדרין קו א) א-להיהם של אלו שונא זמה הוא. ויש לענין סוד גדול בסוד היצירה. והרב אמר במורה הנבוכים (ג מא) בעבור היות יצר האדם גדול בענין המשגל והתאוה בו רבה, והדברים שהם רבי המכשולות צריכים עונש גדול ליסר אותם. וגם זה אמת". עכ"ל. חטא משכב זכור הוא משבע מצוות בני נח שגם גוי אסור איתא במסכת סנהדרין (דף נח עמוד א): "אביו - אשת אביו, אמו - אמו ממש. ודבק - ולא בזכר, באשתו - ולא באשת חבירו, והיו לבשר אחד - מי שנעשים בשר אחד, יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד". ופסק הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ט הלכה ה) "שש עריות אסורות על בני נח: האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו, ואת אמו כמשמעה, ודבק באשתו ולא באשת חבירו, באשתו ולא בזכור, והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד, ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה". בדורות הקודמים גם הגוים לא היו עושים היתר נישואין במשכב זכר דאיתא בחולין (דף צב עמוד א): "אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח, ואין מקיימין אלא שלשה: אחת שאין כותבין כתובה לזכרים, ואחת - שאין שוקלין בשר המת במקולין, ואחת - שמכבדין את התורה". ופירש רש"י (שם עמוד ב): "שאין כותבין כתובה לזכרים - דאע"פ שחשודין למשכב זכור ומייחדין להם זכר לתשמישן, אין נוהגין קלות ראש במצוה זו כל כך שיכתבו להם כתובה". המצעד הזה הוא הכרזה שאין תורה, ואין מוסר, ואין משפחה והכל הפקר כאן מדובר בעבירה יותר חמורה מעצם המעשה, כאן מדובר בהכרזה בפרהסיא ובפרט בעה"ק ירושלים שאמור להיות מקור הקדושה, ובאים להכריז שגם כאן בפלטין של מלך מלכי המלכים, מכריזים על היתר של גילוי עריות, ועל היתר חטא נורא שגם הגוים הבינו את זה פעם, ושזה סותר כל ענין של הולדה והתא המשפחתי. וכ"ש אחרי שכבר לפי כחודש עשו מצעד זה בתל אביב, וא"כ למה להם להוסיף עוד הפעם בעה"ק ירושלים, אלא מכיון שכל זמן שיש עוד יהודים שחושבים שהדבר אסור, אין להם שקט נפשי, ואין ההכרזה שהכל הפקר בשלימות, על כן העבירו המצעד התועבה הזאת דוקא לירושלים כדי להכריז קבל כל העולם שגם במקום מקור הקדושה מצדיקים תועבה זו. ולא שייך כאן לימוד זכות של עבירה לתיאבון, שהרי מי ביקש להכריז זה בפרהסיא, וכ"ש מי בקש להם לעשות דווקא בירושלים. זה כבר לא לתיאבון אלא להצדיק המעשה. וא"כ מכריזים כאן על חומר איסור שגם לגוים אסור, ועל אף שהגוים הנוהגים ע"פ התרבות המערבית כבר התירו זה ועוברים על זה, מ"מ חומר האיסור של חטא בני נח נשאר. דברי ראש הממשלה על רצח הנערה פורסם בתקשורת (ערוץ 7 י"ז אב) דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו ונפתלי בנט, על רצח הנערה שירה בנקי, שנרצחה בזמן שתמכה בפרהסיא למען היתר משכב זכור: "שירה הייתה נערה אמיצה, היא נרצחה בידי בן עוולה מכיוון שהיא תמכה ברעיון פשוט - שכל אחד ואחת זכאים לחיות את חייהם בדרכם, בכבוד ובביטחון", הדגיש ראש הממשלה. ''הרוצח המתועב שדקר את שירה ועוד חמישה מהחברים שלה ושלכם ניסה לערער על הערך היסודי הזה, הערכים היסודיים שעליהם מושתתת החברה שלנו – ערכי השוויון וזכויות הפרט שאותם אנו מקדשים''. עכ"ד. דברי ראש ממשלה הללו הם הצדקה למעשה תועבה, ומחשיב זה לערך יסודי שהחברה מושתתת עליה, שהכל מותר, ואין דין ואין דיין והתועבות הכי חמורות שהורסות את החברה, מחשיב ליסוד החברה, ולא רק לעצם משכב זכור אלא גם למצעד התועבה שבא להכשיר לגילוי עריות בפרהסיא, ולהתיר נישואין של משכב זכור, שנקרא בחז"ל לכתוב כתובה לזכרים, ויותר מזה מצעד דוקא בעה"ק ירושלים כדי להכריז בפרהסיא היתר תועבה במקום קדוש.מצד שני אנו מעריכים את הפעולות המסויימות שראש הממשלה עושה למען היהדות, ובפרט במחאתו בתקיפות נגד ההסכם האומלל עם איראן, עי' בענין זה במאמר ההסכם עם איראן אור לארבעה עשר שוה למכירת חמץ הנהוגה. באותו גישה גם דברי יו"ר ה"בית היהודי" נפתלי בנט: "חביב אדם שנברא בצלם", אמר בנט. "שירה נרצחה בגלל קיצוניות שהרימה ראש. בגלל אנשים שחושבים שכל האמת אצלם. בגלל שאנו לא יודעים לקבל את האחר. תלמידי ישראל צריכים קודם כל לדעת: אל תפחדו להיות מי שאתם ומה שאתם. אל תפחדו, וגם אל תפחדו לפחד ולדבר על הרגשות שלכם עם צוותי המורים''. היינו כוונתו שצריך לקבל גם כל תועבות שבעולם. מי שאינו מגנה מעשה תועבה של הכרה בפרהסיא במשכב זכור, ומצד שני מגנה רצח, (שהוא שלא כדין מחמת קנאות שלא במקומו), מגלה דעתו שאינו כואב את תועבות החטא הנורא, ורק הרצח כואב לו. וכ"ש מי שמצדיק את תועבת משכב זכור ושאר גילוי עריות. הסיבה לפעולות הבלתי מוצדקות מצעד התועבה מחאת הציבור נגד המצעד הזה היא קטן ביותר ע"י כמה מאות רבנים ועסקנים שהפגינו, אולם האדמורי"ם הגדולים שיש להם ציבור גדול נמנעים, ויש שמתנגדים לכל מחאה שהיא. אולם כנראה שחסרון המחאה הציבורית הגדולה הביא למי שהוא לקחת את החוק לידים ועשה מעשים אשר לא יעשו, בגלל שראה שאין מחאה רצינית נגד מצעד התועבה הזו. כפר דומא הרקע למעשה בכפר דומא נובע לאחר שציבור גדול של שומרי תורה ומצוות, מרגיש חוסר אונים ותסכול, הם רואים כל הזמן איך הממשלה המשטרה ובתי המשפט מפלים אותם לרעה. בסופו של דבר התסכול הזה מתפוצץ ומוביל למעשים כאלו. מה יותר חמור? שריפת ערבי שיושב בתוך עם שמסית נגד עם ישראל, או שריפת יהודי ע"י ערבי? באותו זמן ממש של הרצח במצעד התועבה, נעשה שריפה בכפר ערבי דומא, ונהרג תינוק ערבי, וכמה נפצעו, ואח"כ השליכו הערבים בקבוק תבערה על יהודיה ונפצעה קשה. ויש בתוך הציבור והתקשורת החילונית, הרבה רעש נגד היהודים על אף שעדיין לא יודעים מי ביצע המעשה (אולי זה ערבי). ויש כמה רבנים שהולכים לבקר את פצועי הערבים, אבל לא את הפצועה היהודיה. ויש הרבה מחאות וגינוים נגד מעשה רצח של ערבי, ומעט מאוד גינויים נגד רצח יהודים. (דוקא ראש הממשלה ביקר אצל שניהם, אולם מה שביקר אצל יהודיה אף שזה כבר קרה הרבה פעמים שנפצעו ונהרגו יהודים מערבים, ורק כעת שביקר אצל ערבי נזכר שגם היהודים מצטערים). ואני שואל, למה מגנים רק כשנהרג ערבי, על אף שהמעשה לא מוצדק, אבל איך מי שהוא יגנה רצח ערבי בו בזמן שהוא שותק כשמרוצחים יהודים. כל ראשי הערבים כולל אנשי הדת שלהם לא מגנים שום רצח של יהודים, ובמסגדים שלהם מסיתים נגד יהודים, למה כעת צריכים היהודים לגנות את רצח הערבי הרבה יותר ממה שמגנים רצח יהודים? כל מי שצועק על רצח ערבי ולא צועק על רצח יהודי, הוא מכאיב ומצער את היהודים ומגלה דעתו שלא איכפת לו מרצח יהודים. יה"ר שהקב"ה ידריך אותנו על דרך האמת.