יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
ממכירת חמץ הנהוגה להיתר מכירה ומשם לגיורים פיקטיבים. ביאור השלבים, התיקון לכל זה לבטל גיורים פיקטיבים ואחר כך היתר מכירה ואח"כ מכירת חמץ הנהוגה, ולהשאיר רק את מקור המבואר בתוספתא...

כ"ה אדר­ א' תשע"א, תלמידי הרב השלבים, ביאור בקיצור א) ממכירת חמץ המבואר בתוספתא פסחים שמוכרים חד פעמי לגוי וקונים בחזרה לאחר פסח, שזה הבסיס של מכירת חמץ הנהוגה, ושם היה באופן שהגוי לא בטוח שיכול להחזיר החמץ וכן שילם החמץ או שהיה גמירות דעת לגוי לשלם, עד שנתדרדר המכירה והגיע למכירה כללית של כל בני העיר שבודאי הגוי אינו מקבל אחריות לשלם, והוא בטוח שיכול להחזיר החמץ, ובכל זאת מחשיבים זה כאילו הוא מקבל לשלם ולקבל אחריות אונסא וזולא, ב) מכח זה הגיעו מקצת מגדולי ישראל למסקנא מוזרת, אחרי שהבינו שבאמת אין כאן גמירות דעת ובכל זאת עושים, וא"כ באמת אין צריך שהגוי יקבל על עצמו לשלם ולקבל אחריות אונסא וזולא, וא"כ למדו מזה שה"ה שהישראל אין צורך לגמירות דעת לתת את החמץ, ואף שקנין בלי גמירות דעת לא חל, מ"מ כאן חל בגלל שהוא מוכר רק לענין שלא לעבור על בל יראה ובל ימצא וזה מספיק ואין צורך שהישראל מוכר לגוי לענין שהגוי יכול לקחת החמץ. והיינו שמקודם רימו עצמם שהגוי מקבל על עצמו לשלם, ואז כשראו שזה רמאות ואין אדם מרגיש עצמו טוב שעושה רמאות, אז מתרצים עצמם שאין צורך לגוי בקבלה לשלם, וממילא גם אין צורך שהישראל יצטרך ליתן לגוי החמץ אם הגוי תובע זה. ג) מכח ביאור זה לענין מכירת חמץ, הגיעו למסקנא שגם לענין היתר מכירה ששם ידוע שגם הישראל אינו מקבל עליו לתת הקרקע לגוי אפילו לא לשנת השמיטה, מ"מ מספיק למכור הארץ לענין להפקיע משביעית ואין צריך למכור לענין שהגוי יכול לקחת הארץ. ד) כתוצאה מכל זה עוברים לגיור, שאף שמהתחלה היה מוסכם שצריך קבלת מצוות לעיכובא אבל הנהיגו שמספיק שיאמר שמקבל מצוות אף שאינו מקבל באמת דומיא דמכירת חמץ והיתר מכירה. וזה בשלב ראשון. ה) אח"כ כשכבר רואים שעושים גיורים כאלו, אז כבר רואים שאין בזה באמת קבלת מצוות והרי בכל זאת מגיירים, מגיעים למסקנא שאין צורך בקבלת מצוות, וגם בלי קבלת מצוות זה חל. והיינו שמקודם מרמים עצמם שיש כאן קבלת מצוות ואח"כ כבר לא מוכנים לרמאות הזאת כי האדם לא מרגיש טוב כשחושב שעושה רמאות וממילא כדי לתרץ את עצמו אומרים שא"צ קבלת מצוות, נגד כל המקורות. (היינו הפיקטיביות (הרמאות, פעולות מתחזות) מביא לידי ביטול עצם הדבר) באריכות בענין מכירת חמץ ביארנו באריכות בחיבור ביום הראשון תשביתו איך נתגלגלו הדברים לפיקטיביות שהגוי לא מוכן לשלם את הכסף שהבטיח ולא מוכן לקבל אחריות אונסא וזולא על החמץ אף שזה תנאי בחלות המכירה. מכירת חמץ ושביעית א) מקור המכירה בנוי על תוספתא פ"ב ו-ז וירושלמי פ"ב ב' ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה. רשאי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח והבה"ג מוסיף ובלבד שלא יערים. ורב עמרם גאון ביאר 'שלא יערים' שלא יעשה כך בשאר השנים. תוספתא זו הובא ברא"ש (ב' ד') רמב"ם (ד' ו') ועוד בגאונים והרבה ראשונים, ובש"ע ס' תמ"ח סע' ד'. והוספת הבה"ג הובא בגאונים וראשונים (רבינו ירוחם הובא בב"י ס' תמ"ח, או"ז ס' רנ"ו תש' הרשב"א ס"ס ע', תלמיד הרשב"א דף לא: חידושי רבנו דוד ו. וכן כל הראשונים שהביאו דברי ר' עמרם גאון) ואין מי שחולק עליו, אולם במה שנתגלגל במשך הדורות, יש התרחקת גדולה מן המקור, עד שכעת מוכרים לגוי ונותן דמי קדימה ומחייבים אותו לשלם השאר (ע' בה"ל ס' תמ"ח ד"ה בדבר מועט) והוא בערמה מוכחת, ואין כלל גמירות דעת לגוי להתחייב לשלם, וכן אינו מקבל אחריות אונסא וזולא על החמץ (ע' יבמות סו: ושו"ע או"ח ס' רמ"ו סע' ד') וממילא לא חל. הנה מכירת הארץ להפקיע שביעית בודאי אינו חל, דבודאי אין גמירות דעת של ישראל, שאינו מוכן לתת הקרקע לגוי אפילו לא בשביל שנת השביעית. וקנין בלי גמירות דעת לא חל כמבואר בכל הש"ס. וכל אלו שסמכו על זה, רצו להביא ראיה ממכירת חמץ שעשו הערמה, ע' בזה בחיבורינו, 'ביום הראשון תשביתו' ובחיבור 'כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק' שבאמת גם שם צע"ג, רק החז"א (שביעית ס' כ"ז ס"ק ז' ד"ה הנלקטים), חילק בין זה לזה, שבמכירת חמץ יש גמירות דעת מצד הישראל לתת החמץ אם הגוי ישלם לו, שכדי שלא יעבור על ב"י וב"י גומר בדעתו לתת לגוי, משא"כ בשביעית אין הישראל מוכן לתת הקרקע לגוי אפילו בשביעית עצמו, ועוד חילוקים, אולם אלו המדמים זה לזה טוענים בצדק, שהרי במכירת חמץ יש עכ"פ חסרון של גמ"ד מצד הגוי, שאינו מוכן להתחייב לשלם אם הישראל תובע אותו, כיון שאין צריך החמץ וכל מה שעושה משום שיודע בודאי שאחר פסח הולך הכל בחזרה ונחשב כאילו הגוי התנה בפירוש שאינו קונה אלא באופן שהישראל מוכן לקבל בחזרה את החמץ, וזה פוסל במכירת חמץ, (ע' בחיי"א כלל קכ"ד ס"ק ז' ובנשמת אדם שאלה ח), וזה בכלל דברי הבה"ג שכתב במכירת חמץ ובלבד שלא יערים לביאור הב"י ס' תמ"ח וכן שהאונסא וזולא מונח על הישראל, והוה צאן ברזל של ישראל (ע' יבמות סו:) שזה נחשב שלו, וזה מעכב במכירת חמץ, ולא שייך אצלו סברה כדי שלא יעבור על ב"י וב"י גומר ומתחייב, שהגוי אינו עובר בב"י וב"י, ובכל זאת עשו והתעלמו מבעיית חסרון גמירות דעת של הגוי, וא"כ למדו מזה למכירת הארץ להפקיע שביעית ששם אף שגם אין גמירות דעת מצד הישראל לתת הקרקע לגוי, מ"מ חל המכירה. (בהיתר מכירה יש הרבה סיבות לאיסור אף אם המכירה היה חל ואכמ"ל) ועל זה כתבנו, שמי שבצדק בנושא גמירות דעת מדמה זה לזה, הוא מגלה דעתו שגם במכירת חמץ אין גמ"ד מצד הגוי, ועי"ז נתברר יותר ויותר שגם שם לא חל, וא"כ כל מה שמביאים ראיה מכל מיני הנהגות קשות שעשו בדורות שעברו, על כל אלו נאמר ערבך ערבא צריך, והיינו אם הדמיון אינן נכון, א"כ מה אתה מביא ראיה משם, ואם הדמיון נכון, א"כ זה גופה ראייה שבאמת גם שם לא היה נכון ולא היה חל. והלכתי לזקני הדור בענין מכירת חמץ ואף אחד לא השיב על הקושיה ולא אמר שהטענה אינו צודקת. ב) ג) מגמירות דעת פיקטיבי מגיעים שא"צ כלל למכור עצם הדבר, רק ענין דתי, ולזה יש לו גמ"ד הנה הראי"ה קוק זצ"ל בענין היתר מכירה שמביא ראיה ממכירת חמץ, מצא לתרץ הקושיה למה אין כאן בעיה של גמירות דעת, וכתב שבאמת אין חייב למכור את עצם הארץ לענין שהגוי יכול לקחת אלא מספיק לענין להפקיע משביעית, ולזה יש לו גמירות דעת, וז"ל בשבת הארץ במבוא אות י"ג עמוד קי"א דבמקום שעושה קנין לשם עסק ודאי עיקר כוונתו הוא קיום העסק, וכיון שאינו בטוח בקיום העסק או שמתכוון לחזקו בדבר יותר אלים אין דעתו סומכת כלל לקנות בזה, אבל במקום שכל עיקר הקנין הוא להפקיע האיסור וקנין כזה גמר ומקנה להקנות והקונה לקנות, שפיר סמכיה דעתיה, וכן בהמשך דבריו שם בד"ה וחוץ בא"ד, חוץ מכל זה, העיקר הוא כאמור דלא שייך כאן כלל לא סמכיה דעתיה, דעל מה שהוא בא לקנות דהיינו שתחשוב שלו לענין הפקעת דין שביעית, וע"ז ודאי סמכיה דעתיה, וניחא ליה לישראל להקנות ולנכרי לקנות בכה"ג ואין לנו אלא לדון כ"א על דין הערמה בעיקריה. וא"כ לפי דבריו גם במכירת חמץ אינו מוכר את עצם החמץ אלא רק לענין שלא יעבור על ב"י וב"י, אבל אם הגוי בא לקחת החמץ יכול לומר לגוי לא מכרתי זה לענין שתיקח, וגם זה חל לדבריו, אף שהדברים תמוהין ביותר ומופרך מכל מסכת פסחים כי לפי דבריו למה צריך כל דיני ביעור חמץ הרי אפשר למכור לגוי לענין בל יראה וזה לא עולה כלום לא לגוי לשלם ולא ליהודי לתת, אלא מצד מנהג הנהוג הגיע למסקנא זו. (מכירת בכור אינו ענין לכאן והארכנו במקום אחר ואכמ"ל) הנה בענין למכור ולחזור ולקנות להפקיע איסור, מצאנו בעה"י תשובת רבינו יוסף גאון מקורית, ונתוספו בו עוד הרבה איסורים חמורים לעשות מכירות מסוג כזה. התשובה הוזכרה בקיצור בבה"ל ס"ס רמ"ו, רק שאלו שמביאים אותו לא ראו מקור התשובה רק הקיצור שהובא ב'הלכות פסוקות' מן הגאונים (ס' קכ"ז) ובסוף ספר 'כל בו', ושם העתיקו רק שאסור, אבל במקור התשובה רואים שהאיסור הרבה יותר חמור, ואיסור שבשורש דרבנן, נתהפך ע"י מכירה לדאורייתא, שיש חילול ה' וגנבת דעת עליון. מקור התשובה בגיאוניקה ב' עמ' 196, ישראל שמבקש לעשות ערמה עם שותפו גוי שיש לו עמו שורים לחרישה וחנות של מקח וממכר, ומוכרין לו בערב שבת וחוזיר לוקחן ממנו לאחר שבת זה מנהג של פושעי ישרא' ואסור לעשות כן מפני שני דברים (כאן מתחילים ג' דרגות בדרך לא זו אף זו) א) ואין צריך לומר אם לא לקח ישראל דמי שורים וחנות ומה שבתוכה מן הגוי אילא בדברים בעולם שמכר לו, שאין שוה כלום ואין בו מכירה כלל ואסור לעשות כן ב) ואפלו לקח ממנו דמים ומכר לו מכירה גמורה והעיד עליו עדים שמכרת לי שורים אילו וחנות זו, אף על פי כן, כיון שמתנה עמו על מנת שתחזירם לי לאחר שבת אסור, מפני שעשה ערמה להשתכר בשבת ולעשות מלאכה בשבת בכונה ואיסור גמור הוא: ג) אילא (או) אפילו מכר לו מכירה גמורה ואין מתנה עמו על מנת שתחזירו לי וקנאו גוי קנין גמור, כיון שבמוצא שבת חוזר ובא ישראל לחנותו כמנהגו: הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים שאפלו הערמה ...ב... (בכ"י חסר כמה אותיות) אפילו בדבר הרשות אסור לעשות לכתחילה ערמה דאמרו ליה רבנן לרב (ששי) [אשי] חזי מר האיי מרבנן ורב (חייה) [הונא] בן חיון וכול' (שבת קל"ט:) ומעשה מעברא שבות בעלמא הוא ואף על פי כן צורבא מרבנן לא אתי למעבר, כן [נדצ"ל כאן] שיש חרישה שהיא איסור מלאכה ופתיחת חנות בשבת לא כל שכן שאסור מכל צד וצד, ויש בו חילול השם: ד) הקילקול עבר לגיור פיקטיבי ואחר שעשו כבר מכירת הארץ בלי גמירות דעת, זה עזר לעשות גרות לנשים שהתחתנו עם חילונים, ששם דרך כלל בודאי אין שום קבלת מצות אמיתי, מ"מ זה עבר בשני שלבים, שמקודם סמכו על דברים שבלב אינן דברים, ואחר שכבר עושים קבלת מצוות בצורה כזו, אז מתעוררים שהרי באמת אין זה כלל קבלת מצוות ובכל זאת עושים, אלא ודאי שבאמת אין כלל צורך בקבלת מצוות, כמו שנראה מן הראיון של ח"כ חיים אמסלם המועתק לקמן, אולם יש כאן טעות גמור שהרי קבלת מצוות מעכב מפורש ברמב"ם פי"ב מאישות הל' י"ד וי"ז ופי"ג הל' ד' שהוא מהות הגיור, והרי כתב הרמב"ם שם ביסודי גיור, וכן לדורות, כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ונשמע מזה שאם לא בא לקבל מצוות אז לא נקרא כלל שבא להתגייר, וזה כמו שיעמדו ג' דיינים ע"י הים ואומרים כל אשה גויה שטבלה בים נעשית יהודיה, שאין זה כלום שהרי לא רצו להתגייר, וכן כאן מי שלא רצה לקבל מצות, זאת אומרת שלא רוצה להתגייר ובש"ע ס' רס"ח סע' ג' כתוב שקבלת מצות מעכב בפני ג' דיינים, וכן בגמרא מבואר (קידושין ע"ב : סנהדרין פה: ועוד הרבה מקומות) שיש מחלוקת אם כותים גירי אריות הם או גרי אמת, ולמ"ד גירי אריות הם נשארו גוים גמורים, והקשו תוס' יבמות כ"ד: למה הם גוים הרי קיי"ל דכולם גרים הם, והיינו אם נתגיירו לשם אישות או מחמת פחד אריות או לשם שולחן מלכים בדיעבד חל הגיור, ותירצו דכותים היו עובדים אלהיהם ואז לא חל הגיור וכ"כ שם גם הרשב"א, והריטב"א, ומאן דמכשיר התם סבר דנתגיירו וקבלו עליהם חזקה דאגב אונסייהו גמרו ומקבלו, ואע"ג דמחמת אונס הוא ע"ש בריטב"א, ואף מ"ד שס"ל כותים גרי אמת הם, אינו חולק ביסוד זה שק"מ מעכב, רק שס"ל שהכותים נתגיירו באמת רק נתקלקלו אח"כ כמש"כ הריטב"א יבמות כ"ד או שאח"כ קבלו המצוות בשלמות, ונתגיירו עוד הפעם, כמש"כ תוס' שם ועכ"פ מבואר שקבלת מצות מעכב. וכן הריטב"א מסביר למה גר לשם אשה כשר בדיעבד (יבמות כד:), משום אגב האונס גמר ומקבל מצוות, וזה שייך אם רצונו להכנס לתוך ציבור שומר תורה ומצוות, אבל אם רצונו להכנס לתוך ציבור חילונים, אין לנו סיבה לתלות שרצונו לקבל באמת המצוות, (כעין זה שו"ת היכל יצחק אבן העזר א סימן כא ד"ה (ג) ודע) ואלו גיורי צבא דרך כלל לא רוצים להכנס לציבור שומרי תו"מ וכ"ש כשאומרים להם מפורש שהקבלה לא מחייב כלום. ה) העתק של הראיון עם ח"כ חיים אמסלם ערוץ 7 ט"ז אדר א' תשע"א, שמזה נשמע שהנהגה פיקטיבי של קבלת מצוות מביא למחשבה שאין צורך כלל קבלת מצוות. הראיון בא בעקבות, שהממשלה איימו על הרשל"צ הרב שלמה עמאר שליט"א שאם הרבנות הראשית לא יכשיר כ4000 גיורי צבא, יכול לעשות רבנות הצבאי גיורים בלי אישור רבנות הראשית. ואז התיעץ הרב עמאר עם הרב עובדיה יוסף שליט"א ואז יצא הפסק של הרב עובדיה יוסף להכשיר כל הגיורים של הצבא, ואז יצאו הרבה רבנים ליטאים וספרדים וכן הרב ווזאנר שליט"א וכן הרבה מרבני חב"ד בתקיפות נגד גיורים בלי קבלת מצוות, ואח"כ ארגן העדה חרדית בראשית הראב"ד הרב משה שטרנבוך שליט"א, הפגנה עם קריעת בגדים נגד הפסק הזה, מפני שכמעט כל הגרים לא קיבלו מצוות באמת, וקיבלו הסכמה מהרב י"ש אלישיב שליט"א על ההפגנה, ואח"כ איימו אנשי ש"ס שיעשו הפגנה נגד זה ויהא חשש של שפיכת דמים, וכן איימו רבנות הראשית על העדה חרדית שיסגרו להם השחיטה ורישום נישואין, ואז כדי לבטל ההפגנה, הגיעו מרבנים שסביב הרב עובדיה יוסף בדיבור עם הרב אלישיב, וכן אחרי שיחה טלפונית של הרב ווזנר עם הרב עובדיה יוסף שהסביר לו את העמדה של עדה החרדית, יצא הבהרה מהרב עובדיה יוסף על הפסק שלו (שלא יפורסם ברבים) שאם גר שלא קיבל באמת מצוות צריך לעשות עוד פעם גיור ואם לאו נשאר גוי, ואחרי קבלת ההבהרה הסכים הרב אלישיב לביטול ההפגנה, ובעקבות זה נתבטל ההפגנה. וז"ל הראיון בערוץ 7. ט"ז אדר א' תשע"א. עצרת המחאה שתוכננה נגד הרב עובדיה יוסף ביום רביעי - תבוטל – כך סוכם היום (א', בין שר הפנים, אלי ישי לבכירי העדה החרדית בירושלים.( בעקבות המחלוקת המחריפה סביב סוגיית הגיור הצה"לי בין העדה החרדית לרב עובדיה יוסף, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם חבר הכנסת הרב חיים אמסלם, הקובע כי אחריות לא מעטה מונחת לפתחה של הרבנות הראשית על שהגענו למצב העגום הנוכחי. "כל תלמיד חכם וכל בר דעת מבין שהשאלה היא מי מחזיק מונופול על התורה. המצב לא מוצא חן בעיני הליטאים, אבל אין להם מונופול", אומר הרב אמסלם המדגיש כי מזה שנים התקבלו לגיור גם כאלה שהיה ברור שאין בכוונתם לקיים את המצוות, וזאת בהסתמך על הגישה המקלה בעוד רבני העדה החרדית התנגדו לכך. "לרבנים הראשיים הייתה מסורת של פסיקה", מדגיש הרב אמסלם. חיזוק לגישה המקלה מביא הרב אמסלם כבר בדבריו של רש"י המבהיר מדוע קשים גרים לישראל כספחת 'משום שחוזרים לסורם וישראל למדים מהם'. הוא מציין כי איש לא חשב שבגלל שידוע לנו מלכתחילה שישובו לסורם לא יקבלו את גירותם, אלא שבפסיקה מפוקחת הוחלט לקבלם למרות זאת ולמנוע מצב שבו החבל ילך אחרי הדלי, כלומר יהודי ילך ויתבולל אחר גויה אם נמנע ממנה את האפשרות להתגייר. כדי לאפשר גישה זו נקטו רבני הרבנות הראשית בגישה שאינה מאלצת את המתגייר להצהיר שהוא מקבל על עצמו את קיום המצוות אלא רק שהוא שמע והובררו לו החובות ההלכתיות על פי התורה, ומה שיחטא לאחר מכן אינו עניינו של בית הדין המגייר. "כך היה וכך נהגו כל בתי הדין דורות". מוסיף הרב אמסלם ומציין כי כבר בעבר היו מחזיקים בעמדה המחמירה אולם אלו לא הגיעו להנהגת היהדות, ואילו היום "הקו הקנאי תופס מקום סביב שולחן ההנהגה". מותח הרב אמסלם בדבריו ביקורת כלפי רבנים ספרדיים החוששים להיראות כמקלים בעיני הליטאים ולכן נוקטים בעמדה מחמירה. לטעמו גם חלק מרבני הציונות הדתית נוהגים בדרך זו ....... לטעמו מקור הדרישה הזו הוא בחולשה שהקרינו רבני הרבנות הראשית לדורותיה. "הגמגום המתמשך של הרבנות הראשית היא שגרמה לתסבוכת הזו". לטעמו של הרב אמסלם החתימה לאישור גיורי צה"ל אמורה הייתה להגיע מכיוון הרבנות הראשית ולא מכיוון הרב עובדיה יוסף, אלא שבשל חולשת הרבנים הוצרכו לגיבוי שהעניק הרב עובדיה יוסף לגיורים הללו. "כשהרבנות הראשית הייתה רבנות ראשית היא נהגה כך ובעדה החרדית תלו פשקווילים והעניין נמשך. כשהרבנות התחילה לחשוש מהפשקווילים היא איבדה את ההגמוניה הזו". "הגמגום הזה וריקודי ה'מה יפית' הללו מיותרים. יש לנו פסיקה ומסורת. הרי הרב עובדיה יוסף לא חידש דבר שלא נאמר על ידו כבר לפני ארבעים שנה כשהיה רב ראשי,.אבל יש רצון של חלק מהציבור הספרדי לחוש חלק מהציבור הליטאי וכך ראינו את אותה משלחת רבנים, ובהם בנו של הרב הולכים לרב שטרנבוך ואומרים לו ש'אבא סובר כמוך'. מה, לא יודעים מה נאמר? הרב הרי קבע שכל גיורי צה"ל תקפים. שלא יבלבלו ולא יסבנו אף אחד".. ע"כ הראיון. הנה מודה ח"כ אמסלם על האמת שהרבה מגיורי רבנות הראשית לא היה שום קבלת מצוות, רק שטוען שגם בלי ק"מ חל, אבל האמת שלא ניתן להכחיש שלא חל גירות בלי קבלת מצוות, כנ"ל, ואין על זה שם גיור כלל, (את דברי רש"י שהוא מביא אינו ענין כלל, ששם רצו לקבל מצוות רק מחמת גודל הנסיון נכשלים הרבה פעמים אחרי כן, משא"כ כעת שבכלל אין רצונם לשמור שום דבר גם מהתחלה) וא"כ ברור לפ"ז, שמכח שעשו גיורים רבים בקבלת מצוות בפה ולא בלב, מזה בא הדעה שבעצם אין צורך כלל בקבלת מצוות, וכמו שהגיעו מעין זה בענין מכירת חמץ והיתר מכירה, אולם החז"א עצר כדור שלג הפיקטיביות שלא יתגלגל מעבר למכירת חמץ, ובדרכו הלכו הגרי"ש אלישיב שליט"א ורבנים החרדים, אולם אלו שהמשיכו כדור שלג הפיקטיביות להתגלגל להיתר מכירה, עלולים להמשיך ג"כ לענין גיור פיקטיבי שהוא בעצם נשואי תערובת בהכשר מזוייף. (בדרך כלל התומכים בגיורים אלו, תומכים גם בהיתר מכירה) וזה בלי להכנס לבדוק מה הרב עבדיה יוסף חושב באמת. ועכ"פ אחרי ההבהרה של הרב עובדיה יוסף, שבלי קבלת מצוות לא חל הגיור, שהבהרה זו נעשה כדי לבטל ההפגנה, הגיע הרב עמאר לחזק את גיורי צה"ל, וא"כ איני יודע כמה ערך מעשי יש ההבהרה של הרב עובדיה יוסף שבלי קבלת מצוות לא חל הגיור. כאן העתק מערוץ 7 ביום ט"ז אדר א' תשע"א שלכאורה נשמע שההבהרה של הרב עובדיה לא פעל מעשי בצל סערת הגיור: הרבנים מחזקים את הרבצ"ר. פרסום ראשון: 20/02/11, 21:08 יוני קמפינסקי הרבנים הראשיים לישראל, הרב עמאר והרב מצגר, הגיעו היום (ראשון) לביקור מיוחד בבסיס הרבנות הצבאית הראשית שבצריפין. הרבנים הראשיים לישראל הגיעו לביקור מיוחד בבסיס הרבנות הצבאית הראשית שבצריפין. את הרבנים קיבלו הרב הצבאי הראשי תא"ל הרב רפי פרץ וסגן הרמטכ"ל האלוף יאיר נווה. המפגש נערך בצל סערת הגיור הצבאי ויש שרואים בביקור עוד אמירה של חיזוק ותמיכה במוסד הרבנות הצבאית. הרב עמאר התייחס לנושא והבהיר כי הכשרת הגיור הצבאי נעשה על פי כל הקריטריונים ההלכתיים הנחוצים וכי לא היו "הנחות" והקלות משום שמדובר בחיילי צה"ל. (ע"כ העתק של ערוץ 7) וכנראה שחורבן גיורים המזוייפים לא תוקן כעת. הביקור בי"ט אדר א' של הג"ר שמואל ווזנר אצל הג"ר עובדיה יוסף שליט"א בא לחזק כבודו והרבצת תורה של הרב עובדיה, אבל אין הסכמה לגיורים שאינן מקבלים מצוות, והרי הרב ווזנר הסביר להרב עובדיה דעת עדה החרדית, וזה לא כמי שטעה בזה. דעת הגר' שמואל ווזנר שליט"א שעל אף חילוקי דיעות החריפים בהלכה, לא נתבטל הידידות, וכמו שחלק על הגרע"י בהרבה הלכות, בכל זאת לא נתבטל מלהיות ידיד שלו, אבל הלכה נשאר הלכה, והוא ממשיך להתנגד בכל תוקף לפסק של הכשר הגרים. סיכום התיקון לכל זה לבטל גיורים פיקטיבים ואחר כך היתר מכירה ואח"כ מכירת חמץ הנהוגה, ולהשאיר רק את מקור המבואר בתוספתא ע"פ הבה"ג ובלבד שלא יערים וע"פ ביאור רב עמרם גאון שלא יעשה כן בשנים אחרות, שאז נשאר המצב של שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח, שבאמת הגוי יודע שיש אפשרות שהיהודי לא יקנה ממנו בחזרה והוא יצטרך לשלם את הכל. נכתב בעהי"ת כ"ה אדר­ א' תשע"א, כאן עה"ק עמנואל ת.ד. 905