יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
סכנת עקירת השבת ע"י התפשטות הקלנועית ושאר מכונת גרמא של מכון צומת ● (א) התפשטות ההיתר וההתנגדות של הגאון ר' יוסף שלום אלישיב זצ"ל ● (ב) קיצור הטענות נגד היתר גרמא ● (ג) טענות נגד היתר המשך מצב ● (ד) לדחות התר של הקרנות אור, ומניעת מונע ● (ה) שיחה עם בעל-הבית שיש לו שכל ישר ● מצורף למאמר קונטרס "מפסק לא כשר" - אסופת מכתבים ומאמרים בנושא מפסק ה"כשר סוויצ'"
22:37 (21/06/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

(א) התפשטות ההיתר, וההתנגדות של הגאון ר' יוסף שלום אלישיב זצ"לבזמן האחרון הולכת ומתפשטת בתוך כמה מקומות מכשירי גרמא שנבנו ע"י מכון צומת, ויש בעיתונים ששייכים לחוגים אלו מודעות גדולות של קלנועית (מכונית קטנה) שהתירו לנסוע בהם גם בשבת, ורק באותיות קטנות כתוב שההיתר הוא רק למוגבלים אף שאינם נכים. לא הזכירו שם שרק לבית כנסת מותר, ומשמע אפילו לטיול בעלמא (וכן למעשה שמעתי שאלו נוסעים גם לטיול בעלמא).וידוע הפסק של הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שהשימוש בו הוא איסור תורה, וכן מצד שסופו של דרך זו לעקור את כל השבת, (הובא דעתו גם בספר חוט שני (שבת) מהרב נסים קרליץ שליט"א שכתב כך בשמו, והסכים אתו).וכן פסקו שאסור להשתמש במכונת גרמא ודעימיה גם במקום פיקוח נפש, אלא ישתמשו במכשירים רגילים, כדי שלא לתת יד והיתר לשום קולא בענין זה.וכך שמעתי כעת שפסק הגאון ר' שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, לבית חולים "מעיני הישועה", שאין להשתמש במכשירי גרמא אף במקום פיקוח נפש, אלא יש להשתמש במכשירים רגילים.והסיבה לכך שיש כאן עקירת השבת, כי באותו תכנון אפשר לעשות גם מכוניות ואוטובוסים, אפשר לעשות בדלק, ואם רוצים אפשר לעשות גם בחשמל. וכן המציאו מכונה על בסיס המשך מצב (לא המשך מצב, אלא על בסיס המשך מצב, [עי' לקמן ס"ק ג' בענין זה]) מכשיר שאפשר להשתמש בו בכל מכונה חשמלית, ע"י שמחברים בערב שבת את התקע לשקע, וכשרוצים לעשות איזה מלאכה בשבת, מפעילים את זה בשבת, ואחר כמה שניות מתחילה המכונה לפעול, (ראיתי מכשיר זה כשבא מרצה שליח של מכון צומת לעמנואל). וטוענים שרק לצורך מצוה מותר, זאת אומרת שאם יבוא אורח בשבת ויש מצות הכנסת אורחים, אפשר לטחון וללוש ולאפות ולבשל ולכבס. וכן כל המפעלים יעבדו בשבת, בטענה של הפסד מרובה. וכן למען השלום עם החילונים, וכן למען זיכוי הרבים למי שקשה לו לשמור שבת, אפשר לעשות כל ל"ט מלאכות בהיתר מדומה.וכתבתי חיבור על זה בשם גרמא כמעשה, וביארתי באריכות כל דבר, ואיך שבסופו של דבר כולם כבר ישתמשו בזה.ועיקר הביסוס של מכונות-הגרמא הוא ממה שהתירו מכירת שביעית, על אף שכל אחד יודע שאין גמירות דעת, שהרי הישראל אינו מוכן לתת הקרקע לגוי, מ"מ מתעלמים מזה. וממילא גם כאן, אף שבמכשיר מתוכנן לא שייך לייחס לגרמא, וזה כל שכל פשוט מבין, מ"מ מתעלמים מן בעיה זו. (עי' במאמר של הרב ישראל רוזן בעלון שבת בשבתו פר' ראה תשס"א, שהעתקתי בהקדמה לגרמא כמעשה). (ב) קיצור הטענות נגד היתר גרמאוהנה הספר גרמא כמעשה יש בה אריכות דברים מאוד, וז"ל הכותרת:השבת בסכנת עקירה ע"י מכשירים במסווה של גרמא שנותנים אפשרות לעשות כל ל"ט מלאכות ע"י היתר מדומהגרמא כמעשהלבאר שמכשירי גרמא שנעשו ע"י "מכון טכנולוגיה לבעית הלכה", וע"י "מכון צומת" להתיר מלאכת שבת, הם לפי הדין מעשה בידיים והמשתמש בהם חייב חטאת, במקום פיקוח נפש יש להשתמש במכשירים רגילים ולא במכשירי גרמא, כדי שלא לתת יד לחילול ועקירת השבת. ואכתוב כאן רק קיצור הדברים למה מכשיר גרמא אינו דומה למה שהתירו (שבת ק"כ ע"א) לשים קנקנים מלאים מים כדי להפסיק התפשטות הדליקה, והקנקנים מתבקעים ומכבים הדליקה (הציונים כאן הם מן הספר גרמא כמעשה). א) לשון הגמ' (שם): "אמר רבי יהודה אמר רב טלית שאחז בו האור מצד אחד נותן עליו מים מצד אחר ואם כבתה כבתה", ולשון "אם כבתה כבתה" מעורר שלא היה כאן תיכנון מיוחד לכך, שאם יש תיכנון מיוחד לא שייך לשון "אם", שהרי הכל נעשה רק כדי שזה יקרה. ובאמת יש חמשה ראשונים שמדייקים מזה שרק כשספק אם יתכבה עי"ז מותר, ואז ג"כ מתאים לשון "אם", כי זה רק ספק.בחידושי הרמב"ן (ד"ה דאר"י), וכ"כ בחידושי הר"ן (דף קכ ע"ב ד"ה הוא דאמר), וכן בחידושי הריטב"א (מוסד הרב קוק), וכ"כ במאירי (ד"ה טלית) בפשטות דאיירי כשאינו ודאי שמגיע לשם. וכ"כ ברשב"א בענין מחיקת השם שההיתר הוא משום שאינו ודאי שימחוק. משא"כ בדעת רב יהודה את"ל שאסור שם דלא כרב יהודה, משום שאם יגיע שם ודאי תכבה, אולם משמע שעל הצד שמתירים כרב יהודה, משום שאולי האש לא תגיע לשם. וא"כ לכל אלו הראשונים מבואר שכל גרמא מותר רק בספק, אבל לא בודאי. וכן מבואר (ביצה כב ע"א) שבמוסיף שמן שבנר חייב אף שיבוא רק לאחר זמן.ואף לאלו שס"ל שאף כשודאי יתכבה מותר (אולי הרמב"ם (פר' יב הל' ד) ס"ל כך, שכתב שאף שבודאי מתבקעים ומכבים, אולם אין ראיה, שאולי הכונה שאינו ודאי שיגיע שם. וקצת משמע כך בשו"ע (סי' של"ד סע' כב), ועי' בזה). מ"מ צריכים הסבר בלשון "אם כבתה כבתה", ועי' בשלטי גבורים (בדפי הרי"ף מה ע"א, ראה להלן) שכל ההיתר הוא אם אינו מכוון לכיבוי, רק מכוון שלא יתפשט הדליקה, והיינו שהוא עושה הפעולה במקום שעדיין אין אש, וזה מיוחד במלאכת כיבוי ששייך לחלק בין כיבוי לעיכוב התפשטות הדליקה, וכ"כ בתוס' (סוף כירה), שמלאכת כיבוי הוא לכבות הדלוק ולא לעכב להידלק, ומה שבסוף בכל זאת מתכבה כשתגיע למים, זה בגדר אינו מתכוון. משא"כ בשאר מלאכות כמו מבעיר, האיסור הוא גם להבעיר מה שאינו דלוק, לא שייך חילוקים אלו. ולכן כתב שאת"ל ששייך היתר גרמא בשאר מלאכות, זה רק כשאינו מכוון לזה. ועכשיו מיושב לשון "אם כבתה כבתה", וא"כ בודאי לא שייך זה במכונה המתכוננת לכך, (עי' בזה ס' ד' ס"ק י"א, או' ה', וס"ק יג או' ג', וס' ה' ס"ק ה').וז"ל השלטי גיבורים (דף מה ע"א מדפי הרי"ף, אות א): "ומה שכתב הטוא"ח סי' של"ד טלית שאחז בה האור שרי לפושטו, אע"פ שהוא נכבה כיון שאינו מכוין בפשיטותו זאת לכבות, דמשמע שאם מכוין לכך שאסור לפושטו, ואין שום אחד מהפוסקים שיזכיר דבר זה, כי מדברי כולם מוכח דגרם כיבוי שרי אף אם מכוין לכך, מ"מ נראה דודאי כל גרם כיבוי דשרינן הוא בענין שאינו מכוין לכבות אלא הוא עושה שום דבר לחצוץ בפני הדליקה וע"י כך בא הכיבוי, כההיא דפריסת עור או מחיצת כלים מלאים מים או נתינת כלי ריקן תחת הנר (מב ע"ב) וכיוצא באלו שאינו מכוין לכבות אלא להגין, והלכך אי בהאי מעשה שעושה בא ממילא הכיבוי שפיר דמי, דלא הוה אלא גרם כיבוי בלא מתכוין דאי מכוין לכך אפילו ע"י גרם אסור כמ"ש הטור, ומיהו כשאינו מכוין לכך אע"פ דהוי פסיק רישיה שרי ע"י גרם, שהרי התירו לחצות בכלים מלאים מים אע"פ שבודאי יתבקעו ויכבו והוי פסיק רישיה מ"מ שרי כיון שאינו אלא גרם ואינו מכוין לכך, ועי' בתוס' פ' בתרא דיומא (פד ע"ב ד"ה מכבין). ומסופקני בכל מלאכות שבת הנעשית בלא מתכוין ע"י גרם בפסיק רישיה כי האי דגרם כיבוי אי שריא, או דילמא גבי דליקה הקילו". עכ"ל.וכן מבואר בב"י (סי' שלד ד"ה וטלית) שההתירים שנאמרו בלשון "אם כבתה כבתה", הוא רק באחד משני אופנים. או שהפעולה במקום שעדיין אין אש, והוא עושה שלא יתפשט, (דין נתינת מים בצד שני של הטלית). או שאינו ודאי שיתכבה, (דין טלית שאחז האור פושטה ומתכסה ואם כבתה כבתה). וכ"כ בסוף דברי הב"י שהביא דברי הר"ן שההיתר לשים מים על הבגד הוא משום שלא יתפשט, אבל אינו פוגע באש שכבר דולק, משא"כ בנותן מים תחת הנר אסור ואינו בכלל גרמא אף שהכבוי בא לאחר זמן, ע"ל כאן אות ד'.­­­וכן מבואר שם בגמ' (עמוד ב), שהרי גרמא שייך גם באיסור מחיקת ה', שמי שכותב שם על בשרו יכול להיכנס בתוך המים, ושם ההיתר רק משום שאינו מכוון למחיקה, שאלו מכוון אסור. וראיה לזה מן הגמרא (סוכה דף נג ע"א) שכשדוד המלך רצה לזרוק פתק עם שם לתוך התהום וימחוק השם, הוצרך ללמוד ק"ו מסוטה שהתורה התירה מחיקת השם, דהיינו התורה נתנה כאן היתר לעבור על איסור מחיקה כדי לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אבל בעצם יש כאן האיסור של מחיקת ה', אף שזה רק גרמא, כמו מי שנכנס בתוך המים ושם כתוב על בשרו, אלא כיון שמכוין לזה אינו בכלל גרמא. ובשלמא לאלו ראשונים שס"ל שרק בספק מותר, כאן הוא ודאי, אבל לאלו שס"ל שגם בודאי מותר, ע"כ כאן משום כוונה, וא"כ הוכח אחד משני דברים, או רק בספק או רק שלא בכוונה, אבל בודאי וגם בכוונה אסור.וזה אחד מן הדברים שדיברתי עם הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל להקשות על מכשירי גרמא, שהרשב"א מתיר רק בספק, ואמר לי "א שווערער רשב"א" (= רשב"א קשה). אולם הרבה ראשונים ס"ל כמותו כנ"ל, וגם אם לא סוברים כמותו, מ"מ מוכרחים לפרש לשון "ואם כבתה כבתה" לאפוקי שאין כאן תיכנון מיוחד לכיבוי. (מחמת זקנותו ומחמת שדברתי עמו על כמה נושאים לא היה לי אפשרות להאריך בנושא זה. ואחד מן הדברים ששאלתי אותו הוא מה אומר על היתר מכירת ארץ ישראל, והשיב שאיך שהרבנות הראשית עושה היום הוא בודאי דברים בטלים).כעת (תמוז תשע"ה) התפרסם מכתב בנו הג"ר שמואל אויערבאך אודות שיטתו של אביו זצ"ל, וז"ל:"הנני בזה אודות המפסק המכונה "כושר סוויטש", כאשר הודעתי מכבר, והנני חוזר להודיע דעת אאמו"ר גאון ישראל זללה"ה, אשר היה נוטה מאוד, על כל המפסקים האלו, דהואיל והם ערוכים ומתוכננים לכך אין הפעולה בזה בגדר גרמא, אלא עשיה גמורה דמלאכת מחשבת.ובודאי אשר יש בזה זלזול וקלות וחלול נורא בקדושת השבת קודש קדשים מנוחה וקדושה לעמך נתת, וראוי להתרחק מזה כבורח מן האש.ויכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, ועל מנוחתם יקדישו את שמך.הכותב וחותם למען קדושת השבת וקדושת ישראל.(מקום החותם)עכ"ל. ב) עוד מבואר שגרמא בשבת שייך רק במקום שאינו מכוון לכך, אבל במכוון לכך חייב בכל גווני מדין מלאכת מחשבת אסרה תורה, כמבואר בגמ' ב"ק (דף ס ע"א) "רב אשי אמר: כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו, ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזיקין פטור", ע"כ. וז"ל רש"י (שם): "מלאכת מחשבת - נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו", עכ"ל. ולא תקשה ממפסיק בכלים מלאים מים במלאכת מכבה, דשאני מלאכת מכבה במפסיק בכלי חרס, שתוצאות הפעולה מתקיים במקום שעדיין האש לא התפשטה, עי' מרכבת המשנה (פי"ב הל' ד), ובשלטי גיבורים (שהובא לעיל), או משום שאינו רוצה שהאש יתפשט אין בו משום מלאכת מחשבת, אב"נ (סי' ר"ל). ועי' בזה ס' ה' ס"ק ה' בדעת הר"ח (שבת דף קכ ע"ב) וז"ל: "רב אשי אמר היכא אמרינן זורה ורוח מסייעתו לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. אבל הכא גרמא בעלמא היא וגרמא בנזיקין פטור, ש"מ כיון דמשוי אורחא אפילו לרוח מצויה ללבות ומחשב לכן, אסור בשבת דהיינו מלאכת מחשבת.ואף שבגמ' ב"ק (דף ס ע"א) כתב הרא"ש שרק בענין זורה שדרכו בכך נאמר זה, מ"מ ברש"י מבואר שבכל מלאכות כך, וכך מפורש ברש"י (ב"ב דף כו ע"א ד"ה ורבינא) שממונא מאיסורא לא ילפינן, אלמא דאיסורא מאיסורא ילפינן, וכן בר"ח הנ"ל מפורש שבכל מלאכות הדין כך ולא רק בזורה, וכן עי' בס' ה' שגם לפי הרא"ש אם דרכו בכך חייב בכל מלאכות. והיום כל הטכנולוגיה בנוי על גרמות המתוכננות לכך, כגון מכונת כביסה שבזמן פלוני עושה מלאכה זו ואח"כ מלאכה זו, וכן כל המחשבים המחושבים מתוכננים בכך, ולא שייך היום ענין גרמא שאין דרך לעשות כשזה מכשיר המתוכנן לכך.(וחוץ מזה לפי הרא"ש יש מספיק סיבות אחרות לחייב, (עי' לקמן אות ג), וכן לפי המבואר באות א' שבמכוון לא שייך גרמא, מה שהוצרך הרא"ש דרך מלאכה בזורה משום שיש שם רוח בידי שמים, אינו כ"כ מתיחס למעשיו, אבל במקום שהכל על ידו, אינו כלל גרמא). ג) ועוד נראה לומר, שלא שייך ענין גרמא רק בדבר שאין בו גדר תכנון. רק דבר מקרי והוא עושה הפעולה כאן וזה נעשה התוצאה שם, אבל אין התחברות מכוונת לשני הדברים יחד. אבל דבר שהוא בתיכנון וכלי אחד חשיב כאיתא קמן בגוף הדבר והכל דבר אחד. כעין שכתב הרא"ש בביצה (פ"ב סי' י"ז) לענין שפופרת של ביצה, בביאור המשנה (שבת דף כט ע"ב) "לא יקוב אדם שפופרת של ביצה ויתן בצד הנר", והטעם משום גזירה שמא יסתפק מן השמן שבשפופרת ויתחייב משום מכבה. וביאר הרא"ש שהשמן שבתוך השפופרת חשיב כגוף דבר הדולק, והמסירו חייב, וכמ"ש רש"י בשבת (דף כט ע"ב) דכיון דיחדו להדלקה חשיב כמכבה. אף שרק לבסוף יכנס לתוך הנר ואז יתכבה, מ"מ המסירו נחשב למכבה ואינו כגורם. ועי' עוד לקמן באות ד' מה שאפשר ללמוד מן המשנה הזאת לחייב גרמא[1]. וכאן כיון שהכל מתוכנן ומיוחד לזה, חשיב המכשיר כדבר אחד, ואין לו שייכות עם גרמא. וכן אינו דומה לסוף חמה לבא (סנהדרין דף עז ע"א) שאין שם תיכנון ויחוד רק מקרה שאינו מיוחד לזה.דברי הרא"ש נפסק בשו"ע (סי' רס"ה) במ"ב ובמ"א, וכן כמעט כל הראשונים ס"ל כהרא"ש בזה, ודלא כהתוס' (ביצה דף כב ע"א) שהאיסור שם משום שמכהה תיכף[2]. ואפשר להוסיף לפי"ז שמה שהוצרך רש"י לומר לענין כיבוי כיון שיחדו להדלקה חשיב כמכבה, משום דבלי זה היה נחשב מסיר דבר שאינו דולק ואין זה מלאכת מכבה אבל מלאכת מבעיר שהוא להדליק דבר שאינו דולק, חייב בלי סברה זו.שיטת הרא"ש שנוגע בדבר הדולק עצמו, וכדי להחשיב כגוף דבר הדולק, מצרפין גם מה שבשפופרת משום כונה שלו. וכן דעת רש"י וברטנורא וכך נפסק בשו"ע (סי' רס"ה סע' א'), וכ"כ המ"א והמ"ב שם. וכן דעת המאירי, והראב"ד (הובא במאירי ביצה דף כב ע"א), והר"ן (שם), שמסיר שמן שבנר חייב משום שמכבה לאחר זמן, וכ"כ בשיטה (ביצה שם) בשם הריטב"א, והסכים איתו (עי' כל זה בס"ק י). וכן נראה דעת הגר"א (סי' תקיד ד"ה ויש מתירין) שהסכים עם סברת הרא"ש שגם לאחר זמן אסור.וכ"כ הרמב"ם (פה"מ פ"ב מ"ב) וז"ל: "אלא שבשני שמנים שאסור להדליק בהם בשבת, האחד שמן אפרסמון, זו למעלתו שמא יסיך ממנו ואסור לנו למעט דבר מן השמן שבנר לפי שהוא מקרב זמן כיבויו והעיקר אצלנו גרם כיבוי אסור". וכן כתב (שם, סוף פ"ג): "ואסרו לתת בו מים ואפילו בערב שבת, וכל שכן בשבת, לפי שממהר כיבוי הניצוצות. והעיקר גרם כיבוי אסור כאשר הודעתיך". ועי' במרכבת המשנה (פי"ב הל' ד') שלומד מן הרמב"ם שמחייב במסתפק מן השמן משום שממהר הכיבוי כמו הרא"ש, ולא כמו התוס' (ביצה דף כב ע"א).התפארת שמואל (גליון הרא"ש ביצה) כתב שהרא"ש אוסר רק מדרבנן, אולם א"א להכניס דבר זה ברא"ש, כי כתב שני פעמים שחייב ומפרש כך הברייתא שהובא בגמרא שכתב שחייב. וכן רש"י בשבת כתב מפורש שחייב, וכ"כ בשו"ע (סי' רסה). וכשדברתי עם הרב לוי יצחק הלפרין לפני שבע שנים והקשתי על כל ההיתר שלו מדברי הרא"ש, שלח לי להסתכל בתפארת שמואל, אולם התפארת שמואל הוא נגד הראשונים. וחוץ מזה כתבנו שגם התוס' שם מדבר רק בכיבוי ולא בהבערה. וא"כ כל אלו ממציאי התירים, מוכרחים לחלוק על הראשונים ועל השו"ע. ואף אם זה מדרבנן, עכ"פ אסור מדרבנן, והוא לא הזכיר בכל הספר שלו דבר הרא"ש. ועכ"פ רואים שהרב הלפרין ראש מכון טכנולוגיה לבעית הלכה, לא היה יכול להסתדר עם הרא"ש אם מפרשים אותו כפשוטו. ובאמת כל ענין של כלי מכשיר הוא גם סברה פשוטה, וע"ע ס"ק ד, ואין בהל' שבת שכלי מתוכנן הוא גרמא. ד) ולענין אם יש מלאכה שנעשה לאחר זמן, יוצא ג"כ מן התוס' (סוף כירה) לדעת כל אלו שחולקים על רבינו פורת וס"ל לאחר זמן אסור, וגם חייב כמבואר ברש"י (סוף כירה) וכמש"כ בריטב"א (מוסד הרב קוק) מרש"י, ולא כתוס' שכתבו שרש"י ל"ד (עי' ס"ב ס"ק ה' ו' ז', וס' ד' ס"ק כ"ד). לענין נתינת מים תחת הנר לקבל ניצוצות, דאיתא בגמ' שמקרב כיבויו, וכתב רש"י "זימן כיבוי להדיא והוה ליה מכבה ממש אי הוה יהיב ליה בשבת", וכן דעת הר"ן שם. והרי"ף החמיר יותר מזה, עי' בזה בב"י (סי' של"ד, הובא אוק' א).וביארנו (סי' ב ס"ק ח) שמבואר ברשב"א (סוף כירה) שגם לדעת רבינו פורת שמי ששם מים תחת הנר ויתכבה לאחר זמן אינו חייב, זה רק כששם תחת הנר, אבל אם שם לתוך הנר חייב, אף שהכיבוי בא רק לאחר זמן.ובאמת יש הוכחה לביטול של כמה סברות של היתר גרמא מן המשנה (שבת כט ע"ב) על שפורפרת של ביצה, שמרש"י למדים שאם שם השמן בשפופרת, כיון שיחד השמן להדלקת הנר נחשב כדבר אחד, והמסתפק ממנו חייב, ורואים מזה שמחשבת יחוד השמן משנה הדין להתחייב בזה, ורואים מזה שמחשבה ודעת האדם קובע דינים גם בדאורייתא ומסיר דין גרמא. וכן מבואר ברש"י ב"ק (דף ס ע"א, הועתק אות א) שמחשבתו של אדם מסיר דין גרמא (וע"ע ס"ק ה'). וכן רואים שעל אף שהפעולה נעשה עכשיו והתוצאה הוא רק אחרי כמה שעות, כשיכבה הנר, חייב. וכן על אף שהפעולה היא בשפופרת והתוצאה היא בנר, והשמן צריך לעשות דרכו ע"י טיף טיף ממקום למקום; וגם שזה בגדר כח שני ושלישי; וכאן יש יותר חידוש אף בלי מלאכת מחשבת, שהרי הוא כיוון רק להשתמש בשמן ולא כיוון לענין כיבוי הנר, ובכ"ז חייב.וכ"ש אם באמת כיון לכבות הנר, שניתוסף סברת מלאכת מחשבת הכתובה בגמ' ב"ק (דף ס ע"א).ואולם כיון שסתם בני אדם לא מרגישים שזה מתייחס לנר בגלל מחשבתו, הוסיפו חז"ל לגזור שגם בערב שבת אסור לעשות את זה.ויש כאן עוד חידוש, שעל אף שאינו עושה פעולת כיבוי דוגמת שפיכת מים על אש, והוא רק מונע שלא יהא חומר דלק כ"כ להבערה, מ"מ חייב. (וחילוק זה יש מקום עכ"פ בתור הוה אמינא, בגמ' (דף קכ ע"ב) אימור דאמר ר"ש בן ננס בעיכובי דליקא, גרם כיבוי מי אמר).וכעת צריך לפרש מאי שנא מלהסיר שמן שבנר שחייב, ולשפוך מים כדי שלא תגיע הדליקה מותר (מימרא דרב יהודה אמר רב). וחילוק אחד הוא משום ששם לא תיכנן ולא כיון שידלק, וכמו שמדוייק מרש"י. אולם יש מקום לומר, שאף שכיון שידלק אין איסור להסיר, עי' בזה ברמב"ם (פ"ד דיו"ט הל' ג) שאגודה שאחזה האור כל עץ שלא אחז האור מותר לשמטו ואינו דומה למסיר שמן שבנר, הובא בשו"ע (סי' תק"ב סעי' ב'). וביאור דברי הרמב"ם, שבשמן שבנר, השמן משמשת הפתילה שכבר בוערת וממילא המכבה נקרא שמכבה אש שכבר קיימת, שהפתילה היתה דולקת שעתיים ועכשיו רק שעה. אבל במסיר עץ במדורה, אין העץ משמש להנר שכבר קיימת ואין עתיד לשמשו, אלא עתיד לשמש לעצמו, כי העץ הוא גם חומר דלק וגם פתילה, וזה עדיין לא דולק והוא רק כמסיר פתילה שעדיין לא דולקת, ואין זה מכבה רק מונע מלהידלק. ועיקר דליקה תלוי בפתילה, כמש"כ רש"י (שבת דף לא ע"ב ד"ה לעולם), וסברה זו שייך ג"כ במכסה תיבה בעור גדי שמותר (שבת דף קכ ע"א), הארכתי בזה בס' ד' ס"ק ה' וט', ואינו דומה למסיר שמן שבנר.ועכ"פ ממה שאסור להסיר שמן שבנר, כ"ש אם מוסיף שמן שבנר שחייב שיש כאן פעולה יותר חיובית שזה שעושה פעולה חיובית בהמשכיות ההדלקה, ולא רק מניעת חומר דלק.ובזה אפשר לפרש ג"כ למה כל החשש שאסרו גם בערב שבת ליתן השפופרת, הוא שמא יסתפק ממנו ויתחייב משום מכבה, ולא חיישינן שמא יוסיף שמן ויתחייב משום מבעיר (כך רואים בגמ' שהיה הוה אמינא שבכלי חרס שמאוס לא חיישינן שמא יסתפק ממנו, ומבואר שלהוסיף שמן לא יעלה על הדעת לחשוש לזה), משום שכל מה שהיה נראה בעיני בני אדם שלא יהא איסור, זה כשמסיר שמן שאין מתעסק בכיבוי רק בהסרת חומר דלק, שאינו נראה כ"כ לכיבוי, אבל בהוספת שמן שמתעסק באופן חיובי בהדלקה, זה כל אחד מרגיש שעושה כאן מלאכה, ולא הוצרכו לגזור. אולם יש מקום לפרש אחרת החילוק, שרק במסתפק שלא כיון כלל לכיבוי רק להשתמש בשמן, ואין כאן מלאכת מחשבת, חששו שיטעה, אבל במוסיף שמן שיש כאן מלאכת מחשבת שדעתו שידלק יותר זמן, כל אחד יודע שזה אסור, ולא הוצרכו לגזור.ועוד כתוב במשנה שאם חיברה היוצר מתחילה מותר משום שהוא כלי אחד, דהיינו שאז כל אחד מבין שאסור, שהחיבור עושה אותה למציאות של כלי אחד, ולא צריכים למחשבתו שייחד השמן שבשפופרת, רק החיבור עצמו עושה זה לכלי אחד ומחייב משום מכבה, וזה כל אחד מבין שזה כך, ולא הוצרכו חז"ל לגזור שגם בע"ש יאסר. מכל זה ראיה שכלי מתוכנן לא שייך גרמא, ובאמת גם מסברה פשוטה הוא כך, ובודאי שא"א ללמוד היתר מדין כלי מלאים מים שמותר להפסיק ע"י את הדליקה. ה) עוד טענה חזקה שכלי מתוכנן לכך הוא מעשה בידים, שהרי כתוב ברמב"ן (שבת דף קנג ע"ב) שהאדם שחורש בבהמה חייב סקילה, אף בלי הפסוק של בהמתך, אלא שחייב מצד אדם, ועי' בביאור ההבדל בין חורש בבהמה שנחשב מעשה אדם ובין מחמר שאינו חייב סקילה, משום שהבהמה כפוף לגמרי תחתיו, אולם עכ"פ למדים מזה שאם ע"י פעולתו נעשית המלאכה בלי עוד בעל בחירה, חייב אף על הדיבור וכ"ש ע"י פעולתו בידים, אף שהבהמה עושה הפעולות כמה שניות אחרי שהאדם לחץ אותה, וגם בכוחות עצמה. וז"ל הרמב"ן: "אלא שמ"מ צריך טעם בדבר שהרי החורש בבהמות אתה ובהמתך הוא כמחמר, שהחרישה בכח הבהמה היא נעשה. ונאמר בזה שמפני שהחורש בבהמה הוא נותן עליה עול והוא כובש אותה תחת ידו וברשותו היא עומדת, כל המלאכה על שם האדם היא ובו היא תלויה ואין הבהמה אלא ככלי ביד אומן, ואינו דומה למחמר שהבהמה היא הולכת לנפשה אלא שיש לה התעוררות מעט מן המחמר", עכ"ל.ורואים מזה שכלי מכשיר שביד האדם חייב בכל גוני. ו) עלוקה בשבת חייב, עי' אבן העוזר (סי' שכח, המודפס בסוף שו"ע או"ח ח"ב) שהאריך בענין מי שנותן עלוקה על בשר אדם כדי שימצוץ את הדם, ופסק שם דחייב. וכן חולק בזה על המג"א (סי' רנב ס"ק כ) שס"ל בנותן חיטים לתוך רחיים דהוה רק איסור דרבנן, אלא שגם שם חייב. ודבריו הובאו בהגה' רע"א ובהגה' דגול מרבבה על המג"א שם.וכל דבריו קילורין לעיניים, עי"ש. ועי' בזה במאמר עלוקה בשבת חייב באריכות. (ג) טענות נגד היתר המשך מצבוגם היתר של המשך מצב, שהרב ישראל רוזן טוען שיש לו כלי שפועל על בסיס המשך מצב, כמו שמותר לשמור על צבי ניצוד, כך יכול להרחיב ההיתר לעשות כל מלאכת שבת. וכבר כתבתי שם במכתב שלישי לרב רוזן, שכל ההיתר של המשך מצב הוא צ"ע חוץ משמירת צבי או סגירת דלת בפני הרוח שלא יכבה. אבל להתיר מכח זה הסרת מתג של שעון שבת שהיה מתוכנן לכבות לזמן פלוני והוא מסירו בשבת או מאחרו, צע"ג להתיר, כיון שהכל מתוכנן, וכאילו אין בכלי זה חשמל שמתיחס לנר זה רק כשיעור עד שיתכבה ע"י השעון, והמאחר נקרא מוסיף שמן שבנר. וכ"ש שבמכשיר שמכון צומת עושה הוא בעצם לא המשך מצב, שהרי הפעולה עושה לפני שהמצב קיים בפועל, ויש רק היתר על "בסיס" של המשך מצב, שעושה סוג תחבולה כזו, שכמו לענין מכירת א"י על "בסיס" של מכירה אף שאין כאן באמת מכירה של כלום, כיון שאין כאן גמירות כעת כלל. וכן כאן הרי הוא כלי מכשיר שעושה כל מלאכה בשבת לכתחילה, ואין לזה שום שייכות עם המשכיות מצב, אף על הצד שדבר זה קיים.בקיצור, הרב רוזן לומד מן הדין (שהוזכר בסי'' רעז סע' א) שמותר לסגור דלת בפני הנר כדי שלא יכבה הרוח, על אף שעי"ז הנר ממשיך לדלוק, וכן מדין צבי שניצוד, שמותר לשמור עליו שלא יברח (סי' שטז סע' ו), ומגיע לידי תחבולה כזו של כלי מכשיר לעשות כל הל"ט מלאכות, ויש כאן אלף נפ"מ בין זה לזה וחבל להאריך בזה.וזכרוני כשהשליח של מכון צומת הגיע לעמנואל, ורצה להסביר איך המנגנון עובד, לקח ילד ועשה הצגה שזה צבי, ותפס אותו, ואמר לילד אחר תשמור עליו שלא יברח, ואמר שזה כתוב במשנה שמותר לשמור את הצבי, ואז הסביר איך המנגנון של המכשיר עובד על הבסיס הזה, ואז לקח המכשיר וחיבר אותו מצד זה לחשמל ומצד זה לנורה חשמלית, ופתח את הכפתור ואחר כמה שניות נדלקה הנורה, ואמר שאם יש איזה הפסד או צורך מצוה, אפשר להדליק ככה את האור, דהיינו אם חיבר מע"ש את המכשיר, ובשבת קרא דבר שנחוץ להדליק האור, אז אפשר להדליק האור כך בשבת, והכל על בסיס של צבי שניצוד שמותר לשמור עליו, וזה נקרא המשך מצב (אף שלמעשה ע"י פעולתו בשבת הדליק האור).אולם כל זה ליצנות ממש, כי בצידת צבי, האיסור הוא לצוד, ואם הוא כבר ניצד מותר לשומרו, כי שמירה אינה צידה, משא"כ במכשירים שלו הוא הולך להדליק את האור בשבת, וכן כל שאר ל"ט מלאכות כל מה שאפשר לחבר לחשמל, ומאי נפקא מינה במנגנון הפנימי שלו.בקונטרס ששלח לי בענין המשך מצב (דהיינו תחבולה שיש מכשיר מתוכנן מע"ש שהאש דולק כל כמה שניות למשל אחר עשרים שניות לשניה, ובשבת אם רוצה שידלוק כל הזמן פותח מתג לפני שידלק, שהאש שידלק אח"כ לשניה לא יתכבה) וטוען שע"י שעושים לפני שהמצב קיים עוד יותר קל, והביא ראיה משו"ע (סי' תקיד סע' ג) ביו"ט, שלפני שהדליק יכול לשים דבר המונע מלהישרף, אבל אח"כ אסור. ולמד משם שהו"ה לענין הדלקה, שאם אנו יכולים לומר שאחר הדלקה אפשר לעשות המשך מצב, כ"ש לפני הדלקה.וראיה זו היא טעות גמור, שיש חילוק גדול בין מכבה למדליק, שמכבה הוא לכבות אש קיימת, ולהדליק הוא להדליק דבר שאינו קיים. וממילא מה שהוזכר שלפני שהדליק מותר לשים דבר המונע מלהישרף, זה שייך לענין מלאכת מכבה, דכיון שהפעולה עושה לפני שהדליק אין כאן מלאכת מכבה רק הוא עושה שהאש שעתידה להידלק לא תדלוק כ"כ זמן, ואין זה בכלל מלאכת כיבוי. וכן בשעה שמדליק אינו נחשב למכבה, אף שיש שם דבר שמתוכנן לכיבוי, שאנו אומרים שהוא הדליק רק לזמן מצומצם, משא"כ לאחר ההדלקה הרי זו מלאכת כיבוי, אבל לענין מלאכת מבעיר, אז לפני ההדלקה יותר חמור כי עושה שידליק אח"כ יותר זמן. אולם יש להוסיף כאן, שבמקום שאחר שעושה הפעולה שלו עדיין לא נדלק האש ומחוסר מעשה בעל בחירה, לא שייך ליחס מלאכה למי שעושה הפעולה הראשונה, ורק מדרבנן אפשר לאסור מדין אחד נתן את הקדירה ואחד את האש שהראשון פטור אבל אסור (מ"ב סי' רגג ס"ק ק), לכן המוסיף שמן שבנר לפני שהדליק אינו חייב בשבת, אבל אם זה עתיד להידלק בלי מחוסר בעל בחירה, אז גם המוסיף שמן שבנר לפני הדלקה חייב, שהרי עכשיו עושה שידלק יותר זמן או נר יותר גדול.וכ"ש בכל מה שעושה כעת, שעצם הנר שרצונו להדליק לא דולק כלל, רק במנגנון הפנימי של המכשיר גרמא יש לו איזה דבר שדולק לשניה כל כמה שניות, והוא עושה בשבת שידלק יותר זמן, ועי"ז אחר כך נדלק הנורה או שאר מכונה שרוצה להפעיל, אין לזה שום שייכות לענין של המשך מצב.בקיצור, הוא יש לו מנגנון שעי"ז עושה כל ל"ט מלאכות לכתחילה. וכל מי שהתיר איזה דבר, אף שהוא דחוק, זה כבר נעשה היתר גמור, ואח"כ אפשר להוסיף עוד קולא, וזה כבר נעשה היתר גמור, ואפשר להוסיף עוד קולא, וכן הלאה.וכן מה שהקשיתי (ס"ק ב אות ה) מבהמה חורשת שייך ג"כ כאן, ועוד כמה מן הקושיות שם. (ד) לדחות התר של הקרנות אור, ומניעת מונעבספר 'מעשה גרמא בהלכה' מהרב לוי יצחק הלפרין שליט"א ראש מכון טכנולוגיה לבעית הלכה (עמוד 13) דן שם להתיר להפסיק הקרנות אור שעי"ז נסגר במקום אחר מעגל חשמלי, או נפתח מעגל (נסגר היינו הדלקה, ופתיחה היינו כיבוי), ולומד זה מדין שמותר לסגור דלת בפני המדורה שלא יבעיר הרוח, ומותר לסגור דלת בפני הנר שלא יכבנו הרוח, המוזכר בשו"ע (או"ח סי' רע"ז סע' א' וב' וכ"פ בחלק ד' פ' י"ד בסוף). אולם אינו דומה, דיש להקשות על דין זה שמותר לסגור הדלת בפני המדורה שלא יבעיר ולא חשיב כיבוי, ממה שאסור להסיר שמן משפופרת המטפטף לתוך הנר שחשיב כיבוי[3]. והתירוץ הוא, דיש חילוק ברור ביניהם, דשמן המטפטף כבר מתייחד להדלקה ומתייחס אל הנר, והמסירו חשיב מכבה, וכמ"ש רש"י (שם) מפורש בטעם האיסור (הובא במ"ב סי' רס"ה ס"ק א). משא"כ רוח שמבעיר המדורה אין הרוח מתייחד להדלקה, והמסירו אינו חשיב מכבה רק מעכב הדלקה. עי' בגרמא כמעשה (ס' ד' ס"ק ו', וכן בס' ב' ס"ק ב' אות ה').ועכשיו כאן שכח החשמל כבר מתייחד שמדליק כסדר ההקרנה, א"כ המפסיקו חשיב מכבה או מלאכה אחרת כמו סותר, ואינו בגדר מונע הדלקה. ובאמת בספרו (שם חלק ד הסרת מונע פר' יד בסוף) כתב לפי מהלכו, וז"ל: "לפיכך יתכן שכשמאוורר עובד ומשנה מצב להבה (וזו יכול להפעיל מערכת נוספת) שמותר לעכב פעולות המאוורר (מבלי להיכנס לבעיות מאוורר עצמו) או להכניס מונע בין המאוורר למתקן". עכ"ל.ולפי מ"ש אינו נכון, שדבר שמתוכנן לזה, אז המעכבו נחשב למלאכה, ודומה למסיר שמן שבתוך השפופרת, שחשוב כמכבה, ולא אמרינן שהוא רק מעכב המשך ההדלקה.וא"כ ההיתר שבספר מעלית בשבת (עמוד קעב) בגדרי מניעת מונע, ליתא. שהיתר זה לא נאמר כשהדבר מיוחד לזה. וכן מה שכתב (עמוד קצ) להתיר הפסקת הקרנת האור, ליתא, וזה דומה ממש למסיר שמן שבתוך השפופרת, שנחשב כמעשה כיבוי אף שרק מונע מלטפטף[4].וכ"ש כשהכל כלי אחד מתוכנן לפעולת איסור לא שייך כלל ענין של מניעת מונע, כי יש כאן כלי מיוחד לפעולת איסור להדליק האור וכיו"ב ואין אנו מסתכלים על מנגנון הפנימי, איך שהוא סיבב הדברים, וכמו שכתבנו לענין גרמא, כאן ס"ק ב'. (ה) שיחה עם בעל-הבית שיש לו שכל ישרכשהלכתי לבעל-הבית אחד עם שכל ישר להתוכח עמו על מה שהם מפרסמים איזה מכונה של מכון טכנולוגיה לבעית הלכה, שאלתי אותו, מה אתה אומר, האם אפשר ללמוד ממה שכתוב בגמרא שמותר לשים כלים מלאים מים להפסיק בין הדליקה והכלי יפקע וישפך ויכבה הדליקה, לכל מה שעושים כלי גרמא בהמכון לטכנולוגיה לבעית הלכה ומכון צומת? והשיב לי, בודאי אי אפשר ללמוד משם, כי הציור בגמרא זה לא כלי מכשיר וכאן זה כלי מכשיר, והסברא אומרת שכאן זה לא גרמא, רק שאני לא למדן ולא בעל הלכה. אמרתי לו אתה צודק מאה אחוז כי הסברא הפשוטה שלך הוא גם ההלכה. (הם הפסיקו עם המודעות מסוג זה, והוסיף שהרב יצחק ליפשיץ מתנגד מאוד למכשירי גרמא).ואז שאלתי את עצמי, למה הבעל-הבית הפשוט הזה מבין סברה ישרה, ולמדנים אלו של מיצרי המכשירים אינם מבינים דבר פשוט כזה?אולם אח"כ נתברר לי הענין, שבאמת כל אלו שתומכין במכשירי גרמא, עם כל החכמה הגדולה שלהם, הם חושבים שאפשר להסיר מן התורה את הדעת והשכל, כי בעת הצורך אם יש איזה איסור בתורה שמפריע לנו, מסירים מן התורה את הדעת ואז אפשר להסתדר, ואה"נ לפי מהלך כזה בודאי אפשר ללמוד מן הגמרא כלי מכשיר, כי בלי להשתמש בדעת הם דומים זה לזה. כי כל הסברה שכלי מכשיר אינו גרמא אלא מעשה בידים, זה כיון שהכל כלי אחד מתוכנן ומסודר ומיוחד לכך זה כבר לא גרמא, אבל חילוק זה עובד רק כשאנו משתמשים במושג "דעת", אבל כשמסירים ה"דעת" והשכל, אין מקום לחילוקים אלו (זכר לדבר למה אומרים הבדלה ב"אתה חונן" "אם אין דעת הבדלה מנין", עי' ירושלמי שהובא ברע"ב (פ"ה דברכות מ"ב). והיינו כי בלי "דעת" אפשר לדמות כל דבר זה לזה (ואם יש ראיות חזקות לאיסור, שם כן משתמשין לחלק, אף אם החילוקים דקין שבדקין שאין להם שום משמעות.וראייה לזה שהמתירים הסירו ה"דעת"' מן התורה, כי הרב ישראל רוזן הביא ראיה להיתר מכונות גרמא, ממה שהתירו למכור את א"י להפקיע שביעית, אף שאין גמירות דעת למכור, שאף שכל קנין צריך גמירות וסמיכות דעת, מ"מ כשאיזה איסור מפריע לנו יכולים להסיר הדעת מן הקנין ולהציג התורה שעובדת בלי דעת, וממילא גם מכשירי גרמא עובדים על הבסיס הזה של הסרת הדעת מן התורה, וז"ל במאמר שכתב (פרשת ראה תשס"א) כשבא להצדיק מכשירי גרמא על ידי לימוד מהיתר מכירת א"י: "משום מה בתשס"א העלו 'על המוקד', ומיקדו את הפולמוס, באי-גמירות הדעת של המוכרים העממים והחילוניים, ולא זכרו כי בכל מכירת חמץ קיים צד נכרי היודע היטב, מאשתקד, מהי מהות המכירה ומה גורלה העתידי. אין משמעות לגמירות דעת כאשר מתבצע קנין פורמלי כראוי, והדברים ארוכים ומוכחים". הבאתי כל המאמר שם בהקדמה לגרמא כמעשה, ועי' שם כל מה שעניתי לו על כל הראיות שלו (בין בהקדמה ובין בכמה מכתבים בסוף החיבור).וא"כ מובן הכל, כי כל אלו החכמים הגדולים הממציאים מכשירי גרמא, ולא מתחשבים עם הסברה הפשוטה שבעל-הבית פשוט מבין שכלי מכשיר הוא לא גרמא, שבאמת הם כן מבינים שאם משתמשים בשכל הישר ובדעת הפשוט א"א לומר שזה גרמא, רק הם טוענים שאפשר להסיר השכל והדעת מן התורה, ואז עושים מן התורה כחפץ שאין לו דעת, ועי"ז באים לחילול ועקירת השבת, וממילא לעקירת כל התורה כולה.וע"ע ברש"י (שבת דף כט, ורש"י ב"ק דף ס ע"א) שמחשבתו של אדם אפילו בלי תכנון ויצירת כלי מיוחדת כבר יכול להסיר דין של גרמא, וכ"ש אם כל הכלי בנוי לכך, עי' לעיל ס"ק ב' אות ד'.וממילא יוצא, שלא רק שיש במכשירים אלו חילול ועקירת השבת ועקירת הדת, אלא בעיקר הסרת השכל והדעת מן התורה, והצגת התורה ככלי ריק מתוכן וריק משכל, והצגת התורה כחוכא ואיטלולא לעיני כל העולם.בקיצור, עקירת הדעת ועקירת הדת. וכבר כתבנו בענין זה באריכות בחיבור גרמא כמעשה, ובמאמר מעליות בשבת, ובמאמר הזזת שעון שבת, ובמאמר עורמה במכירת חמץ ושבת, שיש בזה איסור תורה ממש, בהרבה ראיות.ועי' בזה בשו"ת אחיעזר (ח"ד סי' ז) וקובץ אגרות חזו"א (אגרות האחיעזר יג), וז"ל: "אך אלה הרוצים להתיר חליבה על ידי שינוי או על ידי אפציער שיכוננו הטעכניקים, אין שום יסוד לזה לבטל מלאכה דאוריי' ולהתיר ע"י שינוי, והצדק עם מעכת"ר כי אם יתקנו באופן נאות לרבים הלא זהו מלאכה גמורה וראוי לגעור ולמחות בזה כי אין שום תקנה בדבר". עכ"ל.(בענין סכנת עקירת השבת ע"י סוישט שבת, שהיא תוצאה של היתר הקלנועית שפותח ע"י מכון צומת, ואף שראש מכון צומת הרב ישראל רוזן כעת צועק על היתר סויטש לשבת, כשרואה עד היכן מגיעים הדברים שכבר נתבטל לגמרי השבת, ויישר כח שצועק על זה, אבל למעשה זה הוא שגרם לחורבן הזה, והיה לי הרבה חילופי מכתבים אתו על זה עי' בסוף מאמר גרמא כמעשה). והריני מעתיק את הפסק המופץ ביתד נאמן (יום ט"ו סיון תשע"ה, המכתב מכ"ו אייר תשע"ה), וז"ל: אודות הסויטש לשבתאודות הסויטש לשבת, פשוט וברור כי פעולה במכשיר שעל ידו נעשית תוצאת מלאכה, בכל דרך שהוא פועל את המלאכה, הרי זה מלאכת מחשבת.והמייצרים והמפיצים דברים כאלו וכיו"ב לשבת ויום טוב והמסייעים להם בכל דרך שהיא ואפילו לבתי חולים, מכשילים את הרבים באיסור סקילה וכרת ועקירת הדת רח"ל ויחושו לנפשם.חיים קניבסקי אהרן ליב שטיינמן [1] וכן בודאי לענין מבעיר והיינו כמו שלענין מכבה חשיב כל השמן כגוף דבר הדולק, ה"נ לענין מבעיר סגי בגוף דבר העתיד לידלק. ולהכי במוסיף שמן בתוך השפופרת חייב. ויותר נראה שהבערה יותר חמור, עי' לקמן. [2] הארכתי בס' ד' ס"ק יא, וכתבתי שם ס"ק יג אות ב-ג, שגם תוס' לא כתבו זה רק לענין מכבה ולא לענין מוסיף שמן, ומשו"ה המתינו להקשות קושייתם רק על מסתפק מן השמן, ולא הקדימו קושייתם על מוסיף שמן שבנר, (ויש כמה סברות לחלק, אחד משום שבכיבוי מתעסק רק בהסרת השמן, וס"ל שזה נחשב כאילו עדיין אין השמן מתייחס להאש, ומלאכת כיבוי הוא לכבות אש שכבר דולק עי' בש"ג המובא לעיל אות א', אבל במוסיף שמן הוא מלאכת מבעיר שהוא דבר חיובי להדלקה. וכן אפשר לומר שהכלי נחשב למיוחד להדלקה אבל לא למיוחד לכיבוי). [3] ועי' ברא"ש (ביצה פ"ב) דהוה דאורייתא, וכ"כ רש"י (שבת דף כט ע"ב) מפורש, עי' ס"ק ב' אות ג' עי' גרמא כמעשה (סי' ב' ס"ק ב' וס' ד' ס"ק ה' וס"ק יא יב) שהארכתי בזה. [4] מה דאיתא ברמב"ם (הל' יו"ט פ"ד הל' ג') ושו"ע (סי' תק"ב סע' ב') שמותר להסיר עצים שעדיין לא אחזה בהם האש ואינו דומה למסיר שמן שבנר, אף שהעצים כבר נתיחדו, הארכנו בזה בס' ד' ס"ק ט', ע"פ רש"י (שבת דף לא ע"ב ד"ה לעולם) שהדליקה מתייחס לפתילה ולא לשמן. וממילא שמן שבנר, אז האש הוא על הפתילה, והשמן הזה המטפטף שהתייחד להפתילה הוא נטפל ומשמש להפתילה שכבר דולקת ונמצא מכבה הפתילה שכבר דולקת, ויסוד איסור כיבוי לכבות אש שכבר דולקת. אבל שאני עצים שהם עצמם הפתילה וכל עץ שעדיין לא אחזה בו האש אינו נקרא דולק, והאש צריך לילך לשם והוא לא מחזק האש שנמצא כבר, רק שעתיד תהא אש חדש, והמסירו כמסיר פתילה שעדיין לא דולקת ולא נחשב כמכבה. וסברה זו מיוחדת במלאכת כיבוי, שהאיסור לכבות ולא עיכוב להידלק, ולפ"ז במניח עץ ע"י המדורה שידלק בשבת יהא חייב משום מבעיר. עי' לעיל ס"ק ב' אות א' בהש"ג, ועי' באריכות בס' גרמא כמעשה בהמשך ואכמ"ל.

 
הרב עמאר על קלנועית בשבת: "מי שבא לביכנ"ס אסור להעלותו לתורה"קונטרס "מפסק לא כשר" - אסופת מכתבים ומאמרים בנושא מפסק ה"כשר סוויצ'"סוויטש וקלנועית-שבת - עקירת השבת