יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מידה כנגד מידה ● הבעיות במכירת חמץ הנהוגה ● בעיה מיוחדת כששביעי של פסח חל ביום שישי ● ההסכם עם איראן בא לעורר ● כשם שנבער את החמץ כך תבער כל הרשעה ● ההתמודדות עם הגרעין האיראני
15:18 (14/04/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

מידה כנגד מידה אור לארבעה עשר שנת תשע"ה, בעיר לוזאן שבשווייץ, הגיעו המעצמות הגדולות להסכם עם איראן, שיבטלו את הסנקציות נגד איראן (שהוטלו כדי שלא יעשו פצצת אטום), תמורת התחייבות של איראן שכל מפעל אטום יהיה רק לצרכי שלום. הנה הגיעו להסכם דווקא בליל ארבעה עשר בניסן. והשאלה נשאלת כמה ערך יש להסכם הזה, היעלה על הדעת שאיראן שכל כוונתם להשמיד עם ישראל בארץ ישראל, יתחייבו באמת בתחייבות הזאת, הרי כל אחד יודע שעליהם נאמר בתהלים (פרק קמד ח) "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר". הבעיות במכירת חמץ הנהוגה אולם נראה שיש כאן מידה כנגד מידה, הרי בארבעה עשר בניסן כל הרבנים מתעסקים במכירת חמץ, ומוכרים כל החמץ של ארץ ישראל לגוי, והוא נותן רק פרוטה או שתי פרוטות לכל אחד, והשאר מתחייב לשלם. וכן הוא צריך לקבל על עצמו אונסא וזולא, שאם הופסד או הוזל החמץ הוא מתחייב להשלים השאר, אף אם משלם את החוב בחמץ. ובלי זה נחשב חמץ של ישראל, כמבואר בגמרא יבמות (ס"ו ע"ב) לענין בהמת ישראל שנתן לכהן, שאם הכהן לא מקבל עליו אונסא וזולא לא נחשב בהמת כהן ואסורה לאכול תרומה. וכן נפסק לענין שביתת בהמתו בשבת, שאם נותן בהמתו לגוי אסורה לעבוד עד שהגוי מקבל על עצמו אונסא וזולא, כמבואר בשו"ע (או"ח סי' רמ"ו סעי' ד'), ועי"ש בביאור הגר"א שהמקור הוא מן הגמרא הנ"ל ביבמות. וכן הוא בגמרא בבא מציעה (דף ע ע"ב) בענין בעלות הגוי על בהמה לפטור מן הבכורה, לשיטת אביי שרק אם הגוי מקבל עליו אונסא וזולא נפטר מן הבכורה, ואף שרבא חולק שם ואי"צ שהגוי יקבל עליו אונסא וזולא, זה חידוש מיוחד רק לענין בכורה שמספיק "יד גוי באמצע", דהיינו שמספיק בעלות קטנה, כמו שמספיק בעלות על האוזן. אבל זה לא שייך לענין חמץ שצריך בעלות גמורה, עי' בזה במאמר הבדלים בין מכירת חמץ לבכור. הנה כל אחד יודע שאם הישראל לא ירצה את החמץ בחזרה - הגוי לא מקבל עליו לשלם על החמץ, כי הוא אינו מוכן לזה כלל, מכיון שלא רוצה כלל בחמץ. ומה שעושה וחותם על שטר זה רק מכיון שיודע בבירור שהישראל לא יגבה ממנו, וזה בכלל לבו ובלב כל אדם שנחשב שאומר זה מפורש, כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' צ"ט סעי' ז', וסי' ר"ז סעי' ד' ברמ"א). אולם סומכים על זה שזה רק בלב, ואומרים 'דברים שבלב אינם דברים', אף שנפסק מפורש שדברים שבלבו ובלב כל אדם נחשב כאילו אמרו. וכתבנו ספר ביום הראשון תשביתו, וכמה מאמרים, כגון הבדלים בין מכירת חמץ לבכור, הערמה במכירת חמץ ובשבת, שאור וחמץ דאינון ערב רב. ועוד הרבה מאמרים. בעיה מיוחדת כששביעי של פסח חל ביום שישי כעת נתגלה עוד בעיה חזקה, שבפסח כמו שנה זו שחל בשבת, ושביעי של פסח ביום שישי, ויש שבת אחרי פסח, יש יהודים שרוצים לאכול חמץ כבר בשבת, ולוקחים בליל שבת את החמץ שמכרו לגוי, בלי שישאלו את הגוי אם רוצה במכירה בחזרה, ושמעתי שכותבים לכתחילה שהגוי יסכים שהישראל יקח את החמץ. וכאן אני תמה מאוד, הרי כתבו הפוסקים שאסור לסגור את החדר שהחמץ מונח בו בפני הגוי, משום שהגוי חושש שלא יוכל לקחת את החמץ. והרי כאן התנה עם הגוי שהיהודי יכול לקחת את החמץ בלי רשות, ואין הגוי יכול לעכב ליהודי לקחת את החמץ. וא"כ זה כמו שסגר את החמץ, שהרי אין הגוי יכול לקחתו, כיון שכבר היהודי לוקח בלי רשותו. וזה תוספת ראיה שהכל לא מכירה אמיתית. וז"ל המשנה ברורה (סימן תמח ס"ק יב): "ואיסור גמור הוא להניח שום חותם או מסגר על החדר או על החמץ כדי שלא יוכל הנכרי ליטול את החמץ, דמוכח מזה דכל המכירה לא היה רק הערמה בעלמא, ואם עשה כן מתחלה בשעה שמכר אפילו בדיעבד אסור החמץ דלא סמכה דעתיה דעכו"ם". עכ"ל. וכאן הרי התנה עם הגוי שבסוף פסח, היינו ליל שבת, הגוי לא יוכל לקחת את החמץ, שהרי היהודי יכול לקחתו בלי רשותו, וזה תנאי שאסור לעשות עם הגוי, וכאן הרי התנה עם הגוי שהיהודי יכול לקחת החמץ לפני שהגוי הסכים למכור בחזרה. וכן לענין בכור מבואר בתוס' (ב"מ דף ע ע"ב ד"ה ואי לא) שאם הישראל יכול לסלק הגוי בזוזי, נחשב בהמת ישראל לדעה אחת, אפילו שלענין בכורה יש קולא שיד גוי באמצע פטורה מן הבכורה. וא"כ כ"ש לענין חמץ שאין הקולא של יד גוי באמצע. וא"כ כאן שהתנו שהישראל יכול לקחת את החמץ בלי רשות הגוי, זה כמו יכול לסלקו בזוזי, היינו שהישראל יכול לקחת את החמץ ולפטור את הגוי מתשלומין בלי רשות הגוי, א"כ נחשב בבעלות הישראל. וא"כ זה פסול נוסף במכירה, ואף ישראל שאינו לוקח את החמץ בליל שבת שאחרי הפסח, אבל עצם הענין שהתנו ביניהם מהתחלה שהישראל יכול לקחת החמץ בלי רשות הגוי, זה כבר נחשב אפשר לסלקו בזוזי שפוסל את המכירה. וגם הדעה בפסחים (דף ו) שלענין בכור מהני אף אם הישראל יכול לסלקו בזוזי, זה רק מצד הקולא של בכור שיד גוי באמצע פוטר [עי' רמ"א (יו"ד סי' ש"כ סעי' ה')], וזה לא שייך בחמץ. ובדרך כלל נהוג במכירת חמץ שהישראל יכול לקחת חמץ רק אחרי שהרב קונה בחזרה את החמץ מהגוי אחרי פסח, אבל אם באמת התנו שהיהודי יכול לקחת חמץ בלי רשות מיוחד וקנין בחזרה מן הגוי אחרי פסח, זה מבטל המכירה, אף לאלו שטוענים שהמכירה חל. אולם בין כך המכירה לא חל, כמו שכבר כתבנו. ההסכם עם איראן בא לעורר ומה שקורה כאן בענין הסכם עם איראן, שזה דוקא אור לארבעה עשר, זה בא לעורר אותנו שכמו שכל אחד יודע שלא שייך לסמוך על שום הבטחה של איראן, כן לענין מכירת חמץ, קבלת התחייבות של הגוי כל אחד יודע שלא שוה כלום. אולם דיוק הזמן הוא לא הכרעה הלכתית אלא סיבה להתעורר לבדוק את הנושא עוד פעם. והארכנו בזה בנוגע להסכם אוסלו שהיה בזמן 'היתר מכירה', שזה בא לעורר שהמכירה לא חל ואסור לעשות, אבל לא הכרעה הלכתית, אלא לעורר לחשוב עוד פעם על הנושא. ועי' במאמר 'היתר מכירה לא שייך היום גם לדעת המתירים'. כשם שנבער את החמץ כך תבער כל הרשעה וכן נתקיים כאן מה שרגילים לומר אחרי ביטול חמץ ביום ארבעה עשר: "יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ וכו' כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְבַעֵר חָמֵץ מִבֵּיתִי וּמֵרְשׁוּתִי כַּךְ תְּבַעֵר אֶת כָּל הַחִיצוֹנִים וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה תְּבַעֵר מִן הָאָרֶץ וְאֶת יִצְרֵנוּ הָרָע תְּבַעֲרֵהוּ מֵאִתָּנוּ וְתִתֶּן לָנוּ לֵב בָּשָׂר וְכָל הַסִטְרָא אַחֲרָא וְכָל הָקְלִיפּוֹת וְכָל הָרִשְׁעָה כְּעָשָׁן תִּכְלֶה וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ" וכו' עכ"ל. והכוונה בלשון "כשם" היינו באותו צורה ובאותו אופן שאני מבער החמץ, כך תבער כל הרשעה. ויוצא מזה שאם מבערים החמץ בצורה אמיתית, אז גם הקב"ה מבער הרשעה בצורה אמיתית, אבל אם מבערים החמץ רק בצורה פיקטיבית במכירה שהוא הערמה בעלמא והכל חוכא ואיטלולא ואינו מכירה אמיתית, ממילא הקב"ה ג"כ מבער כל הרשעה בצורה כזו. וזה ההסכם עם איראן שזה בצורה כזה שכל ההסכם הוא הערמה וחוכא ואיטלולא. ההתמודדות עם הגרעין האיראני אין לעשות הסכמים עם איראן, שלא יביאו שום תועלת. אלא להתקיף אותם, ולא לסמוך על ארה"ב, כמו שהארכנו במאמר 'תקיפה באיראן'. וכמו בביעור חמץ שצריך לשרוף את החמץ, ולא למכור במכירה הנהוגה.נכתב בעזהי"ת ע"י מורנו הרב שליט"א כ"ג ניסן תשע"ה

 
 

18:26 (24/08/09) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד
חמץ שנמכר במכירה הנהוגה למי שס"ל שהמכירה לא חל אם נאסר אחרי פסח ● דברי הגר"א במעשה רב ● חמץ שעבר עליו הפסח נאסר גם באונס ● שוגג כולל גם הוראת טעות ● חילוק בין טעות שנתגלה לטעות שנמשך ● קצת מן הבעיות החמורות במכירה הנהוגה ● תיקון קרבן פסח ותשובה של כלל ישראל יגיע רק ע"י שאוסרים חמץ שעבר עליו הפסח ● בספק אם החימוץ נעשה לפני פסח או לאחר הפסח יש להתיר ● הנהגה להחמיר כדי להקל