יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
מצוות עליה להר הבית ותכלת, הם אחד מן השורשים של ברית הקב"ה עם כלל ישראל בשעת מתן תורה ● יסוד הברית בשעת מתן תורה הוא אותו יסוד של גיור ● מקורו בגמרא ● ג' דברים מהותי הגיור, וג' דברים מעשי הגיור ● הברית של הקב"ה עם כלל ישראל בשעת מתן תורה ● עליית משה רבנו ונבחרי הציבור להר סיני הוא ראיית כסא הכבוד ● העליה צריך להיות גם ביראה, ולא רק באהבה ● עליה להר הבית ותכלת ● העליה של נבחרי ציבור להר סיני וראיית כסא הכבוד בשעת מתן תורה, הוא הבסיס לדורות לעליה להר הבית ולמצוות תכלת כשזה מתאפשר ● ראיה של התכלת כאילו ראה כביכול השכינה ● תכלת הוא זכירה של כל המצוות, כולל מה שנתחדש אפשרות קיומו בדורינו ● סיכום לענין עלייה להר הבית ותכלת ● סיבות ההתנגדות לעליה להר הבית ולתכלת ● התקרבות להקב"ה ע"י כללות כלל ישראל בדור שעבר ובדור הזה, עבר הרבה שלבים
00:42 (24/02/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

נכתב בעזהי"ת ע"י מורנו הרב שליט"א ג' אדר תשע"ה יסוד הברית בשעת מתן תורה הוא אותו יסוד של גיורהרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה א) מדמה זה לזה ומקורו בגמרא: "בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן". הלכה ב: "מילה היתה במצרים שנאמר וכל ערל לא יאכל בו, מל אותם משה רבינו שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי ועל זה נאמר ובריתך ינצורו. הלכה ג: "וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה שנאמר וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, וקרבן שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ע"י כל ישראל הקריבום. הלכה ד: "וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואם נקבה היא טבילה וקרבן שנאמר ככם כגר, מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן. הלכה ה: "ומהו קרבן הגר עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה, ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן. מקורו בגמרא בביאור הפסוק (במדבר פרק טו פסוק טו) "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'". אמרינן בכריתות (דף ט עמוד א) "רבי אומר: ככם - כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים". ג' דברים מהותי הגיור, וג' דברים מעשי הגיור הנה הרמב"ם מונה שלשה דברים שהם מהות הגיור, ושלשה דברים של מעשה הגיור. שלשה דברים של מהות הגיור: א' להכנס לברית; ב' להסתופף תחת כנפי השכינה; ג' יקבל עליו עול תורה. שלשה דברים של מעשה הגיור הם: א' מילה; ב' טבילה; ג' הרצאת קרבן. ובאשה רק טבילה והרצאת קרבן, ובשעה שאין בית המקדש אין צורך בהרצאת קרבן. החילוק בין מהות הגיור ובין מעשה הגיור, שמהות הגיור הוא דברים שנמשכים לכל החיים, ופעולת מעשה הגיור הוא פעולה חד פעמית. ומכיון שהרמב"ם מדמה כל גיור לברית של הקב"ה בשעת מתן תורה, צריך לראות איך היו שם שלושה מהותי הגיור ושלוש פעולות מעשי הגיור. הנה הרמב"ם מונה ג' דברים של מעשה הגיור, איך היו בשעת מתן תורה, אולם צריך לראות איך היו ג' דברים של מהות הגיור בשעת מתן תורה. ומקודם נבאר המקור של הרמב"ם שגיור יש בו ג' המהותים, להכנס לברית, ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ולקבל עול תורה. גיור נקרא "להכנס לברית" - מבואר בגמרא כריתות הנ"ל. גיור נקרא "להכנס תחת כנפי השכינה" - מבואר בגמרא יבמות (דף מו עמוד ב): "ורבי יהושע, טבילה באימהות מנלן? סברא הוא, דאם כן, במה נכנסו תחת כנפי השכינה". וכן בשבת (דף לא עמוד א): "בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה". גיור הוא קבלת עול תורה - מבואר בגמרא יבמות (דף מז עמוד ב): "קסלקא דעתך לקבל עליו עול מצות, ורמינהו: במה דברים אמורים - בגר, אבל בעבד משוחרר - אין צריך לקבל!". ועי' בראש העמוד שם באריכות. [וקבלת מצוות מעכב כמבואר כאן ברמב"ם, וכן מבואר פרק יב מאיסורי ביאה (הלכה י"ד וי"ז), ועיין באריכות בספר 'בריתי יצחק' בעניני גרות, ועוד מאמרים בנושא זה באתר שלנו במדור דיני גרות]. וכעת נביא מקורות שבקבלת התורה היו ג' דברים של מהותי הגיור, הנה ב' דברים מפורשים, היינו להכנס לברית ולקבל עול תורה, אולם הג' להסתופף תחת כנפי השכינה צריך לעיין איפה זה כתוב בשעת הברית של מתן תורה. ומקודם נבאר את הפסוקים של הברית בשעת מתן תורה. הברית של הקב"ה עם כלל ישראל בשעת מתן תורה שמות (פרק כד א): "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: (ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ: (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה: (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים: (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: (ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר: (יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָא-לֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ". הנה שהברית בשעת מתן תורה נקרא ברית - זה כתוב מפורש, "ספר הברית", וכן "הנה דם הברית", היינו זריקת הדם הוא חד פעמי אבל הברית הוא לעולם. ויש שם קבלת התורה - זה כתוב מפורש, "נעשה ונשמע" והקבלה הוא שישמרו המצוות לעולם. אולם איפה כתוב שם שזה להכנס תחת כנפי השכינה? ולזה נבאר הדבר כאן: עליית משה רבנו ונבחרי הציבור להר סיני הוא ראיית כסא הכבוד הנה סדר הדברים נמצאים כאן לכאורה בצורה לא מובנת, שמקודם יש ציווי של הקב"ה למשה ואהרן נדב ואביהו ושבעים זקנים לעלות להר סיני, אולם עדיין לא עלו, ואז היה כל תהליך הברית של מתן תורה שהוא קבלת מצוות, הראשון של "נעשה" ואח"כ בנין מזבח וי"ב מצבות ואח"כ זריקת חלק ראשון של דם הברית לשם הקב"ה, ואח"כ קבלת מצוות השני של "נעשה ונשמע" ואח"כ זריקת דם על המזבח לשם כלל ישראל, ואח"כ הכרזה של משה רבינו שזה דם הברית אשר כרת הקב"ה עמכם. ואחר כל זה עלו למעשה משה ושלוחי הציבור להר סיני, וראו שם את א-להי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ויש להקשות על הסדר הזה, למה נתחלק הציווי של הקב"ה למובחרי הציבור לעלות להר סיני, ומעשה העליה, לשני זמנים, אחד לפני תהליך הברית ואחד אחרי תהליך הברית, לכאורה היה אמור להיות אחד משני אפשרויות, או שציווי לעליה ומעשה העליה לפני תהליך הברית או שניהם אחרי תהליך הברית, ואיך נכנס כאן תהליך הברית באמצע, בין הציוויי של העליה ובין מעשה העליה. ומכח קושיה זו יצא לנו לומר, שהעליה של מובחרי הציבור להר סיני, הוא חלק בלתי נפרד מעצם הברית, והוא שייך לעצם קיום הברית ועל כן מעורבים הצווי והעליה בפועל זה בזה. וכעת צריך להבין איך זה שהעליה הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך של הברית. ונראה לפי מה שכתב הרמב"ם, שגיור של גר והברית של הקב"ה עם כלל ישראל בשעת מתן תורה הם אותו יסוד, והרי יש ג' יסודות של מהות של גיור, להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ולקבל עול תורה, וא"כ ג' היסודות הם ג"כ בשעת הברית של הקב"ה בשעת קבלת התורה. הנה, שזה נקרא ברית כתוב מפורש, "הנה דם הברית". שיש בו קבלת התורה כתוב מפורש, "נעשה ונשמע". אולם איפה כתוב להסתופף תחת כנפי השכינה? אלא זה היה עליית משה רבינו ומובחרי הציבור לעלות על הר סיני ולראות שם כסא הכבוד, וזה נחשב כאילו כל ישראל עלו לשם וראו את כסא הכבוד, ורק מכיון שלראות את כסא הכבוד צריך הכנה גדולה ורק בני אדם גדולים ראויים לזה, על כן לא ניתן רשות למעשה ממש, ורק לנבחרי הציבור שהיו במדריגה גדולה, ואילו לכלל ישראל היה מספיק שאלו עלו בשליחות של כלל ישראל. וזה דומה למה שכהן גדול ליום הכיפורים נכנס לפני ולפנים, מפני שאין רשות לאחר להכנס לשם, אולם הוא הולך בשליחות של כלל ישראל ונחשב כאילו כולם נכנסו לשם, וכן כל אחד במחשבה נמצא שם, שהרי אפילו בכל תפילה צריך לכוון לזה כ"ש כשהכהן גדול נכנס בפועל לפני ולפנים. ומצאנו בכל תפילת שמונה עשרה שכל ישראל צריך לחשוב כאילו נמצא בקודש הקדשים בין הבדים: שולחן ערוך (או"ח הלכות תפלה סימן צה סעיף ב): "צריך שיכוף ראשו מעט, שיהיו עיניו למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוין למעלה לשמים". שולחן ערוך (שם סימן צד סעיף א): "בקומו להתפלל, אם היה עומד בח"ל, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים; היה עומד בא"י, יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קה"ק; היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוין ג"כ לבית קדשי הקדשים; היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו לכפורת". משנה ברורה (שם ס"ק ז): "פניו לכפורת - שנאמר והתפללו אל המקום הזה ויראה את עצמו כאלו הוא עומד לפני הכפורת". ומצאנו שהשראת השכינה שהיה בהר סיני הוא אותו יסוד של השראת השכינה במשכן ובבית המקדש, וזה מבואר ברמב"ן (שמות פרק כה), וז"ל: "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' א-להינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו". והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו. ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב. וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי". "והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש. ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש ה' א-להי ישראל (מ"א ח כג), כמו שאמר בהר סיני ויראו את א-להי ישראל (לעיל כד י), והוסיף שם לפרש "ה'" לענין שרמזנו שם למעלה כי א-להי ישראל יושב הכרובים, כמו שאמר וכבוד א-להי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת א-להי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ). ואמר דוד ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי"א כח יח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה' (מ"א ה יט), לשמך (שם ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לו), במדת רחמים, וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים, ובביאור אמר כי האמנם ישב א-להים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי"ב ו יח). וכתיב על הארון להעלות משם את ארון הא-להים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (ש"ב ו ב). ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון הא-להים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם, כי השם יושב הכרובים". עכ"ל. וכן מבואר (שם פסוק כא) שזה אותו יסוד של כנפי הכרובים על הכפורת, וכנפי הכרובים למעלה הנושאים את כיסא הכבוד, וז"ל: "לכך אמר עתה ונתת הכפרת עם כרוביו, שהכל דבר אחד על הארון מלמעלה, כי אל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, כדי שיהיה לי כסא כבוד, כי אני אועד לך שם ואשכין שכינתי עליהם, ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים, בעבור שהוא על ארון העדות. והנה הוא כמרכבה אשר ראה יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת א-להי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י כ), ולכך נקרא יושב הכרובים (ש"א ד ד), כי היו פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד, וכמו שנאמר (דהי"א כח יח) ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה', כאשר הזכרתי (בהקדמה לפרשת תרומה)". ומכל זה למדנו שעליה של מובחרי ציבור להר סיני הוא יסוד שכל כלל ישראל נכנס תחת כנפי השכינה, וכמו שהיה בבנין המשכן, ובבית המקדש תחת כנפי הכרובים. ויסוד של להסתופף תחת כנפי השכינה הוא יסוד של חיבור הקב"ה עם כלל ישראל, וכמו שמבואר בכל ספר שיר השרים שדומה לחיבור איש ואשה, וזה שנאמר בשיר השירים (פרק א יג) "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין" וברש"י (שם) "בין שדי - בין שני בדי הארון". וזה יסוד של אהבת הקב"ה את כלל ישראל, ואהבת כלל ישראל את הקב"ה. וכן נישואין בין איש לאשתו נקרא שהאשה מסתופפת תחת כנפי האיש, כמו שנאמר (רות פרק ג ט) "וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה". עיין בזה עוד במאמר "המשל והנמשל של שיר השירים", הנמצא באתר 'בריתי יצחק' במדור ארץ הקודש. הנה אף שהעליה להר סיני היה מעשה חד פעמי, ולמה זה נחשב מהות, אולם עליה זו היא הגילוי של מהות הברית שהוא החיבור בין הקב"ה לכלל ישראל, וזה יסוד של להסתופף תחת כנפי השכינה, וזה יסוד כמו נישואין איש ואשה, שזה ג"כ נקרא שהאשה מסתופפת תחת כנפיו, כמו שמצאנו אצל רות ובועז. העליה צריך להיות גם ביראה, ולא רק באהבה בשעת מתן תורה שעלו מנהיגי הציבור להר סיני, ותכלית העליה זו היתה לראות כביכול את א-להי ישראל, וזה היה תכלית החיבור והאהבה, אז כשלא התנהגו באימה ויראה מספיק, אלא בגסות, נענשו על זה ונתחייבו מיתה, כמבואר במקרא "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו", ורק נדחה המיתה לזמן מאוחר, כדי שלא לערבב שמחת הברית, כמבואר הכל ברש"י שם. ועכ"פ רואים גם מזה, על אף שיצא תקלה ע"י ראיה זו, שנענשו מנהיגי ישראל שהסתכלו בצורה לא נכונה, מ"מ הקב"ה ציוה לעלות ולראות שם, משום שזה כל המהות של הברית של הקב"ה עם כלל ישראל, להסתופף תחת כנפי השכינה. אחר כל זאת נתבאר הדק היטב למה התורה מחברת העליה של נבחרי הציבור ממש יחד עם הברית, משום שזה מבטא יסוד הברית שהוא להסתופף תחת כנפי השכינה שהוא יסוד הגרות של כלל ישראל בשעת מתן תורה, וכן לדורות לכל גר. וזה תכלית כל המצוות, שהם חיבור של הקב"ה עם כלל ישראל, וזה אחד מיסודי מהות הגיור ומהות הברית שזה להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ולקבל עול תורה. עליה להר הבית ותכלת העליה של נבחרי ציבור להר סיני וראיית כסא הכבוד בשעת מתן תורה, הוא הבסיס לדורות לעליה להר הבית ולמצוות תכלת כשזה מתאפשר עליה להר הבית הנה כמו שבשעת מתן תורה נתאפשר עליה להר סיני, והרי מבואר ברמב"ן שההמשך של הר סיני הוא המשכן ואח"כ בית המקדש בהר המוריה, וכמו שהיו נבחרי הציבור עולים להר סיני בשעת מתן תורה, כך בכל הדורות כשזה מתאפשר, מצוה לעלות להר הבית כל מי שההלכה מאפשרת לו. אולם יש נפקא מינה, שבהר סיני לא הותרה רק לנבחרי ציבור בתור שליחות לעם ישראל, היינו אלו שהקב"ה נתן להם רשות לזה. ואילו להר הבית, יש רשות לכולם. ובתנאי שמקיימים המצוות התלויות בה, היינו רק מי שנטהר מטומאה היוצא מגופו, וכן מקיים מצוות ומקדשי תיראו שכולל שלא ללכת רק במקומות המותרים, ולא לעלות אל מקום העזרה, ומדרבנן שלא לעלות לחיל ועזרת נשים, וכן שלא לעלות בנעלי עור ובאפונדתו, וכן לעלות לשם בדרך כבוד ולא בדרך זלזול ולא לרוק עי' ברכות (סג ע"א). וסיבת החילוק ניתן לומר, שבהר סיני הקדושה יותר באופן גלוי, ואילו בהר המוריה באופן יותר נסתר, על כן נשתנו הדינים. ולמעשה אין לנו נפקא מינה מה הסיבה שזה נשתנה, אלא שכך אמרו לנו חז"ל גדרי הדינים. ובזה מקרבים ענין של להסתופף תחת כנפי השכינה בצורה יותר ברורה, כל מה שההלכה ניתן לעשות. תכלת מצות תכלת ארגמון קהה קוצים שהתגלה בזמן האחרון, הרבה ספרים ומאמרים נכתבו על כך, ועי' גם באתר 'בריתי יצחק' במדור תכלת, ובעיקר בספר "בכנף איש יהודי". מצוות תכלת כל יסודו הוא לדמות לראות את כסא הכבוד, כמו שנבחרי הציבור ראו כביכול את כסא הכבוד בזמן מתן תורה כשעלו על הר סיני. וכמו שאמרו חז"ל מסכת סוטה (דף יז עמוד א): "היה ר"מ אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: 'ויראו את א-להי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר', וכתיב: 'כמראה אבן ספיר דמות כסא'". המסתכל בתכלת - כביכול ראה את השכינה איתא במסכת מנחות (דף מג עמוד ב): "ורשב"י אומר: כל הזריז במצוה זו - זוכה ומקבל פני שכינה, כתיב הכא: וראיתם אותו, וכתיב התם: את ה' א-להיך תירא ואותו תעבוד". ובספרי (במדבר פרשת שלח פיסקא קטו) הדברים יותר מבוארים שכבר עכשיו נחשב כאילו קיבל פני שכינה, וז"ל: "ר' מאיר אומר 'וראיתם אותם' לא נאמר כאן אלא 'וראיתם אותו' מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו הקביל פני שכינה. שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד. כענין שנא' 'וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא' (יחזקאל א כו)". היינו לשון 'וראיתם אותו' מתייחס כביכול להקב"ה, שע"י ראיית חוט התכלת כאילו ראו כביכול הקב"ה. וא"כ כשאדם מסתכל בתכלת ומקיים "וראיתם אותו", הוא במידה מצומצמת מה שנאמר בנבחרי הציבור שעלו להר סיני "ויראו את א-לקי ישראל". אומנם יש הבדל, שבהר סיני היה אור ה' חזק מאוד ומי שלא התנהג בצורה של יראה ממש, נענש, כמו שנענשו נדב ואביהו ושבעים הזקנים. אולם אור התכלת הוא בצימצום אחרי צימצום, וכל אדם יכול לראות את זה. וזה דומה למה שנקרא היום טרנספורמטור (שנאי), היינו, שיש מכשירי חשמל שמסוגלים לקבל חשמל חזק, ויש מכשירי חשמל שאינם יכולים לקבל רק כח חלש מאוד, ואילו מכניסים שם חשמל חזק, מתפוצצים מיד. על כן מביאים טרנספורמטור שמחליש הרבה כח החשמל כדי שהמכשיר החלש יוכל לקבל את החשמל, (וכן תראה שכל מטען של טלפון נייד יש בו טרנספורמטור). וכן הוא ענין של חוט תכלת, זה אור של כסא הכבוד, רק עבר הרבה טרנספורמטורים רוחניים כדי שהאור לא יפוצץ את מי שמסתכל בזה. וכן מצוות תכלת הוא על כנפי בגדיהם, שזה מרמז על כנפי הכרובים שנושאים את כיסא הכבוד, עיין ברבנו בחיי (סוף פרשת שלח לך; במדבר פרק טו פסוק לח): "ומעתה שמע לפירוש המצוה הזאת אשר בה ישראל מתדמין לחיות הקדש, דע כי ארבע חיות הן נושאות הכבוד, והם לו המרכבה, ועל כן נקראו חיות המרכבה". ועי"ש באריכות. תכלת הוא זכירה של כל המצוות, כולל מה שנתחדש אפשרות קיומו בדורינו בתכלת כתוב "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'", שזה בעצם יסוד של נעשה ונשמע בשעת קבלת התורה. אולם לכאורה יש חילוק, שבשעת מתן תורה היה הכל מחודש, ומחייב לכל אחד ואחד לשנות את כל ההנהגות שלו, משא"כ כאן הוא לכאורה רק זכירה על מה שהיה מקודם. אולם למעשה גם כאן יש חידוש, שהרי מצוות תכלת נתעלם במשך 1,300 שנים, וכעת נתחדש אפשרות קיומו. וזה בא ללמד אותנו שמה שכתוב בתורה "כל מצוות ה'", כולל גם מצוות שהתחדשו ויתחדשו אפשרות קיומם, כגון מצוות קרבנות, בנין בית המקדש, מלחמת עמלק, וכו' וכו'. סיכום לענין עלייה להר הבית ותכלת מכל מה שנתבאר כעת, יוצא ששתי מצוות אלו, היינו עליה להר הבית, ולבישת תכלת, הם המצוות שנתקיים בשעת מתן תורה בשעת עליית נבחרי הציבור, ושזה יסוד של להסתופף תחת כנפי השכינה. רק שלא בכל הדורות זוכים לזה, ומסתפקים בזכירת הדברים, כמו שמתפללים בכל התפילות, ובעיקר בתפילת המוספים. וכן גם כשעולים כעת להר הבית הוא רק התחלה, למה שאי"ה נזכה לבנין בית המקדש והקרבת קרבנות והשראת השכינה בשלימות. הנה יש טוענים שאין לעלות להר הבית גם במקומות המותרים ואחרי טהרה וכל הזהירות, משום שמא יבואו אחרים לעלות שלא בטהרה, או במקומות האסורים, וכן יש טוענים שמקום העזרה לא מבורר, ויש הטוענים להתגרות באומות. אולם הסיבה שאין לחשוש לכל הנ"ל, עי' בזה מה שכתבנו במאמר "האם באמת אסור לעלות להר הבית", הנמצא באתר 'בריתי יצחק' במדור הר הבית, ואכמ"ל. וכן חשיבות העליה להר הבית, ומאידך התנאי החמור שלא לעלות כעת למקום העזרה, כיון שאין לנו אפר פרה, עי' בזה במאמר "עליה להר הבית. פיגוע, זה סיבה לעזוב, או לחזק את המקום", הנמצא באתר הנ"ל במדור הר הבית. (אלו שרוצים להקל בזה מצד כיבוש לעלות גם בעזרה, הורסים כל חשיבות של העליה להר הבית, ע"ש באריכות. עי' בספר 'אל הר המור' מאת הרב יוסי פלאי שיש להתרחק מן ה"רמה" [מקום המוגבה בהר הבית, שעליו כיפת הזהב] שתים עשרה מטר מצד מערב צפון ודרום, כדי שלא להכנס לחשש "חיל". ואילו לצד מזרח שיש שם גם עזרת נשים אין ללכת אלא רק בדרך הסמוכה לכותל המערבי. צריך מקודם להסיר כל חציצה הפוסלת, ולטבול במקווה כשרה מדאורייתא ומדרבנן. לנשים יש הרבה סיבוכים לטהרה, על כן כעת לא תעלנה להר הבית. ועי' באריכות בס' הנ"ל). סיבות ההתנגדות לעליה להר הבית ולתכלת הנה סיבה להתנגד לעליה להר הבית, ניתן עוד להבין שחוששין שמא יעלו במקום שאסור לעלות, או שאר טענות כאמור לעיל, ואף שביארנו שלמעשה אין לחוש לזה, מ"מ מי שמתנגד לזה אינו מתנגש ישיר למה שכתוב בתורה. אולם זה רק על מי שמכריז טענה מעין זו, אבל מי שמכריז ואומר שהעולה להר הבית חייב כרת, הוא פשוט מגלה שהוא עם הארץ גמור בנושא זה, והוא מתנגש מפורש במשנה מפורשת (כלים פרק א משנה ח') שאין כרת רק בעזרה וכן ג' גמרות מפורשות שגם מת מותר להעלות על הר הבית, וכ"כ הרמב"ם וכל הראשונים, ואין מי שחולק על זה. משנה מסכת כלים (פרק א משנה ח) שטמא מת מותר בהר הבית: "הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת". [חטאת באה בשוגג בזמן שבמזיד חייב כרת]. מסכת פסחים (דף סז עמוד א) נזיר (מה עמוד א) סוטה (כ עמוד ב): "וטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ולא טמא מת בלבד אמרו, אלא אפילו מת עצמו. שנאמר 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו', עמו – במחיצתו"! רמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה טו): "הר הבית מקודש ממנה שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם, ומותר להכניס המת עצמו להר הבית ואין צריך לומר טמא מת שהוא נכנס לשם". הלכה טז: "החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם. השגת הראב"ד: החיל מקודש. א"א אף זה מדבריהם". במשנה לא כתוב שבעל קרי אסור בהר הבית אולם בגמרא מפורש שאסור, פסחים (דף סז עמוד ב): "אמר מר: זב וכל זב - לרבות בעל קרי. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: מחילות לא נתקדשו, ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות". [שתי מחנות היינו מחנה שכינה שהוא עזרת ישראל ומחנה לויה שהוא הר הבית]. אולם כל זה בענין עליה להר הבית, אבל בענין תכלת ארגמון-קהה-קוצים (ולא הדיונון שטען האדמו"ר מראדז'ין זצ"ל), אין שום הצדקה להתנגדות, שהרי אפילו אם זה אינו התכלת לא גרע מלבן, כמבואר במנחות (מ ע"א), וכ"ש שיש ראיות ברורות שנתגלה התכלת. ויש אומרים במפורש שלא רוצים ללמוד דיני תכלת מחמת פחד שמא יתברר להם האמת, ויש שלומדים כדי למצוא פסול מתחת לקרקע, וזה מתברר מכמה חיבורים נגד התכלת שכתבו דברים תמוהים ביותר. ויש אומרים שמצות תכלת כלל לא נוהג היום, וזה מופרך מכל הראשונים. הנה יש הרבה שלובשים תכלת אבל אינם עולים להר הבית, אולם אלו בדרך כלל לא מתנגדים בתוקף לעליה להר. אולם אלו שמתנגדים בתוקף, הם בדרך כלל אלו שגם תכלת לא לובשים. ועיקר הסיבה הוא משום שאיך שהם מבינים את התורה, מצומצם למה שנהגו עד עכשיו, ובבחינת "חדש אסור מן התורה", או שמפחדים מאלו שרודפים כל מי שמחדש דבר חדש, וכבר הארכנו בזה כמה חיבורים, ואין כעת להאריך בזה עוד, עי' מאמר "לא תנסו את ה'", הנמצא באתר במדור ענינים שונים. וכן במאמר "ויגבה לבו בדרכי ה'", הנמצא במדור תכלת. התקרבות לקב"ה ע"י כללות כלל ישראל בדור שעבר ובדור הזה, עבר הרבה שלבים אחד מהם העליה לארץ ישראל, שזה יסוד של "להיות לך לא-להים" שנאמר לאברהם אבינו בפרשת מילה. ואח"כ הקמת המדינה שיסודו קיבוץ גליות, ועי"ז חיבור כל חלקי התורה, ע"י בנין ישיבות וכוללים, ומצוות התלויות בארץ, עי' במאמר "איחוד נאמני התורה", הנמצא באתר במדור ענינים שונים. ואח"כ כיבוש ששת הימים, שהוא כיבוש ירושלים, הר הבית, יהודה ושומרון, רצועת עזה והגולן, כולל קברי אבות קבר רחל וקבר יוסף, (על אף שנעשה ע"י חילונים, נקרא קיום שבועה של הקב"ה לתת לנו את הארץ, כפי שביארנו באריכות בכמה חיבורים, עי' גם בחיבור למען תדעון כי א-ל חי בקרבכם). ואח"כ הרוח של התנחלות ביהודה ושומרון ורצועת עזה, וכן אח"כ הרוח של עליה להר הבית, וכן גילוי התכלת ארגמון קהה קוצים, ועי' במאמר "בכנף איש יהודי". כל זה שלבים לקירוב איטי של הגאולה. ובכל אלו הדברים היו בעבר ונמצאים בהווה וגם כנראה יהיו בעתיד, התנגדות מצד מקצת מגדולי ישראל, כפי שכתבנו לעיל על התנגדות בבחינת "חדש אסור מן התורה". אולם למעשה הדברים מתקדמים לאט לאט, וענין של עליה להר הבית לא יורד מסדר יום העולמי ואכמ"ל.