יום ש', טו’ בניסן תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
איחוד נאמני התורה וארץ ישראל היום, דומה לאיחוד אגודת ישראל לפני כמאה שנה, רק באופן אחר ● ייסוד אגודת ישראל ● סיוע האיחוד כלפי פנים ● האיחוד הציל את כללות החינוך ● המאבק על ארץ ישראל ● המפנה שקרה כיום בצבור הדתי ובציבור החרדי ● התיקון המתבקש כיום של חיבור נאמני התורה והמצוות ● בנוגע לבחירות כיום
15:47 (19/02/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

ייסוד אגודת ישראל לפני כמאה שנה בשנת תרע"ב נתעוררו רבים מיהדות שומרי תורה להתאחד ולהקים את "אגודת ישראל" כדי ללחום נגד כל מיני מהרסי דת, כמו המשכילים והרפורמים הקונסרבטיבים ועוד ועוד חוגים שמסכנים את קיום היהדות. ואחד מן הבעיות הגדולות שהיה לפניהם, הוא שהציבור שומרי תורה גופא היו מחולקים ומפורדים ביניהם, ולעשות חבור ביניהם היה קשה מאוד, ולדוגמא, היו מצד אחד היעקעס מגרמניה, תלמידי הרב שמשון רפאל הירש, ומצד שני היו האדמו"רים ותלמידיהם בפולין והונגריה שהוא כיוון אחר לגמרי, ומצד שלישי, הליטאים מתלמידי הגר"א, וכן עוד הרבה קבוצות. החיבור היה מוכרח משום מהרסי דת מכל הכיוונים אולם איך מאחדים השורות? אחד מן היסודות באיחוד זה היה שאיחוד זה לא אחידות, היינו שלא מחייבים כעת שכל הקבוצות יתנהגו כעת לכל הנושאים באותו דרך, אלא כל אחד אחד ימשיך בדרך משלו ורק בנושאים העיקרים הולכים ביחד. אולם למעשה התגלה במשך הזמן, שהיה צריך להיות אחד מושפע מן השני, ולמעשה התגלה שלאורך הדרך לא היה כלל אפשרות שכל קבוצה לחוד יכולה להתקיים, ולא רק מצד מהרסי הדת מבחוץ אלא גם מצד שכל קבוצה לבד לא היתה לה את האפשרות להתקיים לבד משום שחסר לה אחד או יותר מבסיסי קיום של היהדות, ורק האיחוד ביניהם היה נותן את האפשרות להחזיק מעמד ולקיים הרבה מחלקי התורה. סיוע האיחוד כלפי פנים ואסביר הדבר בתור דוגמא ממה שאני חוויתי בילדותי ובבחרותי. ומזה ניתן להבין שאותו יסוד היה בהרבה מקומות כולל בארץ ישראל. אני נולדתי בעיר ציריך שבשווייץ, אחרי מלחמת העולם השניה, והיה שם בעיקרון שתי קהילות חרדיות, אחת קהילת יוצאי פולין ואחת קהילת יוצאי גרמניה ושוויצרים ותיקים, הנקראים יעקעס. ומקודם לפני שהגעתי לגיל בית ספר לא היה שם בית ספר יהודי, אלא הילדים הלכו לבית ספר גוי ולמדו אחר כך בערב בתלמוד תורה. ואז באו עסקנים מקהילת היעקעס והקימו בית ספר יהודי תחת מאבקים גדולים מכל הכיוונים, כמובן בתור ילד לא הבנתי את כל מה שמונח מאחורי הענין הזה, אבל אח"כ נתברר, שלא היה אפשרי שהקהילה של פולין תקים את הבית ספר ורק מן הקהילה של היעקעס, ממשיכי דרך הרב שמשון רפאל הירש, יכלו לעשות זאת, ואז שלחו הרבה מן הקהילה של פולין לבית ספר הזה. ובאותו זמן היה צורך להקים ישיבה בשביל הילדים שגמרו את בית ספר היסודי, ואז קמו עסקנים מן הקהילה הפולנית והקימו ישיבה בלוצרן (כשעה נסיעה מציריך) והביאו ראש ישיבה מיוצאי ליטא (הגאון ר' משה סולוביציק זצ"ל ואחר שהוכרח לצאת משם מסיבה מסוימת, הביאו לראשות הישיבה את הרב יצחק קופלמן זצ"ל, תלמיד של הגאון ר' שמעון שקופ זצ"ל בישיבת גרודנא). ונתברר, שלא היה אפשרות להקים ישיבה ע"י עסקני היעקעס, ורק הפולנים יכלו לעשות את זה, ואילו ראש ישיבה היה צריכים להביא מיוצאי ליטא, ואז גם מן היעקעס שלחו בחורים לאותה ישיבה. אחר שכבר נתערבו הכוחות, הדברים נשתנו וכל הכוחות כבר עוברים מציבור לציבור, ואנו מדברים על ראשית הדרך. ויוצא לפי זה, שאילו היה רק קהילה אחת, היהדות לא היתה יכול להמשיך ולהתקיים, כי אי אפשר להמשיך לקיים יהדות אם אין בית ספר יהודי ואם אין ישיבה, והיה צריך כל הכוחות ביחד להקים יהדות חזקה שיש בה בית ספר יהודי וישיבה וכו'. האיחוד הציל את כללות החינוך מזה אני ממשיך לכתוב על התקופה שבין המלחמות, מה שקרה בפולין בגרמניה ובליטא. הישיבות החזקות היו בעיקר בליטא, אף שגם בפולין והונגריה היו ישיבות. אולם בית יעקב לא היה בליטא, והיתה ירידה גדולה אצל הבנות שם, ואילו בפולין הקימה האשה הדגולה שרה שנירר ע"ה רשת גדולה של בית יעקב. אולם שורש המפעל הזה הביאה כשהגיעה מחמת מצב בריאותה לעיר וינא, ושם למדה את היסוד בהתרשמות גדולה מרב המקום שהיה ממשיכי דרך הרב שמשון רפאל הירש. והיא התאימה את זה באופן שיתאים עם דרך החסידות של פולין. אחרי חורבן אירופה במלחמת עולם השניה, כשהיהודים הגיעו לא"י, היו בונים מחדש חדרים ישיבות ובתי יעקב, אבל עיקר הישיבות היו מיוצאי ליטא וגם הרבה מן הישיבות החסידיות הביאו מגידי שיעור מן הליטאים, ואילו בית יעקב בעיקר הקימו אנשי גרמניה היעקעס כמו לדוגמא הרב אברהם וולף זצ"ל, וכן הרבה חדרים כולל הליטאים הביא מנהלים מן היעקעס כי אלו היו יותר מומחים בנושא זה. ואילו מלמדים הביאו בעיקר מן החסידים, כי אלו יותר מומחים בנושא זה, גם בחדרים ליטאים. ויוצא שהבנים הקטנים חינכו החסידים, והגדולים הליטאים, והבנות היעקעס. (הכל באופן כללי ואין כלל שאין יוצא מן הכלל, והכל מדובר בשלב הראשון ואח"כ הכל נתערב ומושפע אחד מן השני). כאן דברנו בעיקר מן הציבור החרדי האשכנזי. וצריך חיבור מיוחד להסביר את ההשפעה של הציבור הספרדי על כללות הציבור וכן הציבור הדתי לאומי שהשפיעו על כלל ישראל. המאבק על ארץ ישראל בחלק גדול של הציבור החרדי יש עמדה, שכל ענין המאבק על ארץ ישראל שייך לחילונים ולאנשים שאין להם חלק בתורה, ואילו מצד אנשי התורה היו שאמרו שזה לא ענין שלנו, החילונים בנו את המדינה והם יסתדרו איך שיסתדרו, והעמדה שלנו בנושא זה הוא בעיקרון רק במה שנוגע לישיבות. ואם יש ויכוח בנוגע לא"י, אם להחריב יישובים או לא, מה שקובע בעיקרון הוא באיזה צד עוזרים יותר לישיבות ולשאר חלקי התורה, זה מה שמכריע כל ענין של א"י, ואין לנו צד ברור בנושא זה (אין כלל שאין בו יוצא מן הכלל לשני הכיוונים). הנה בתחילת הקמת מדינת ישראל, היו העומדים בראש המדינה חילונים שלחמו למען א"י, ולא היה כל שאלה שעמדה על הפרק אם להחזיק שטחים או לא ועכ"פ זה לא היה עיקר המאבק, ומצד שני היו מראשי המדינה שלחמו נגד הדת בכל מיני גזירות, בהעברה על הדת של אלפי ורבבות ילדים ובכל מיני גזירות, ואחד מן הגזירות הגדולות היה גזירת גיוס בנות ושרות לאומי, ואחד מן הפסקים של גדולי ישראל אז היה שזה בכלל ייהרג ואל יעבור. הציבור הדתי היה עומד מן הצד בנושא הזה ובעקבות שלחמו בצבא והצטרפו לממשלה, הגיעו להרבה וויתורים בנוגע לדת, וזה יצר קרע עמוק בין הציבור החרדי והציבור הדתי. הצבא עצמו מיוסד על שני יסודות סותרים זה לזה, אחד טוב ואחד רע, חלק הטוב שלוחמים למען הצלת עם ישראל מן הגוים, חלק הרע, כור היתוך להעביר על הדת את החיילים ולקלקל אותם ובעיקר ע"י גיוס בנות, שהבנות מקלקלות החיילים וכ"ש שהבנות עצמם מתקלקלות. כל זה המצב באופן כללי עד מלחמת יום כיפור בשנת תשל"ד. אחרי מלחמה זו שבתחילתה היה כמעט שלוש אלף הרוגים, ורק אח"כ היה ניצחון גדול, לאט לאט התחיל להיות רפיון אצל החילונים בעצם הענין של אחיזתנו כאן בא"י, ואז התחילו מצד אחד חלק מהציבור הדתי הנקראים גוש אמונים, להיאבק על בנין יישובים בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. ומצד שני דנו בצד החילוני לוותר על חלקי א"י. ומצאנו דבר כזה שעל אף הנצחון, העם מפחד ובורח, עי' מלכים (ב' ח' כ"א). הציבור החרדי עמדו מן הצד בענין זה והרבה גם צעקו שאסור ליישב את השטחים בגלל שזה התגרות באומות ולא הכירו שזה חלק מהשבועה של הקב"ה לתת לנו את הארץ, על אף שנכבש ע"י חילונים, עי' במאמר "למען תדעון כי א-ל חי בקרבכם" (הנמצא באתר שלנו במדור "ארץ הקודש"). ורק כשהגיעו מים עד נפש במצוקת הדיור, הסכימו לבנות עיירות חרדיות בשטחים, בעמנואל מתוך התנגדות גדולה מצד כמה ראשי הציבור החרדי, ואח"כ בביתר עילית ובקרית ספר שנעשה אח"כ לעיר גדולה שנקרא כעת מודיעין עילית, וגם לזה היה קצת התנגדות, אלא שאח"כ מחמת הכרת ההכרח של בניית ערים האלו הפסיקה ההתנגדות, אולם ההתעלמות מחיזוק בא"י מה שנוגע מחוץ לעיירות החרדיות, עדיין קיים אצל חלק גדול של ציבור ומנהיגי היהדות החרדית. הדברים מתבררים יותר ויותר, שבלי אדיקות בתורה אין אפשרות להחזיק את ארץ ישראל, והכוונה אדיקות בתורה כולל בירור הלכה בכל מה שנגע לעניני א"י מה שהיה בתקופת השופטים והמלכים והחשמונאים בבית שני ולא המשך של מה שהיה בתקופת גלות אירופה (הנפקא מינה היה, שבגלות אירופה כשהגוי התקיף את היהודים, היה אחד משלשה אפשריות, או שברחו או שהשתדלו אצל הפריץ או שנהרגו, ובתקופת השופטים והמלכים, כשהגוי התקיף, לחמו נגד הגוים בצירוף של תפילות). הציבור הדתי בגלל ההתחברות ע"י הצבא ועוד דברים לציבור החילוני, הוצרכו או חשבו עכ"פ שהוצרכו, לוותר על כל מיני דברים ונכנסו לפרצות דחוקות מאוד בכמה חלקי תורה (דוגמא אחד, תמיכה בחוק הגיור שפותח פתח למאות אלפי גוים להיכנס בשקר בתור יהודים ע"י גיור פיקטיבי). המפנה שקרה כיום בצבור הדתי ובציבור החרדי הנה חלק מהציבור הדתי הבינו, שההתחברות עם החילונים עבר כל גבולות, והפרצות בדת מתרבים עד שמוכרחים לראות דרך איחוד לכיוון הציבור החרדי, אולם בתנאי שאלו שומרים על א"י. ולא שייך להתחבר עם מי שמוכן לוותר על חלקי א"י ולהחריב יישובים. ומאידך, בציבור החרדי, הבינו חלק מהם, שעברו את כל הגבולות של התעלמות בנושא א"י עד שהגיע ההתדרדרות שמוכנים לוותר על חלקי א"י ולהחריב יישובים שלמים וישיבות ומוסדות תורה ולגרש את התושבים, וכן לסכן עי"ז את כל א"י ע"י התגברות של הערבים וזריקת טילים על כל א"י. וזה מחייב שמוכרחים לראות כיוון התאחדות חלקית עם הציבור הדתי לאומי, אבל בתנאי שאלו שומרים על כל חלקי התורה, ולא מוכנים לוותר על חלקים שלמים של התורה. התיקון המתבקש כיום של חיבור נאמני התורה והמצוות הציפיה הגדולה לתיקון דבר הזה, הוא ללכת בעקבות הגישה שהיה לפני כמאה שנה בהקמת אגודת ישראל, שאלו החרדים שמבינים שיש צורך לדאוג למען א"י, וזה גם חלק חשוב של התורה, יתחברו עם חלק הדתיים שהבינו שאסור לוותר על חלקי תורה, והבינו את הקלקולים העצומים מה שגרם ההתחברות יתר עם החילונים. ואף אם אין התחברות גמורה, וכמו שאמרנו בתחילת המאמר, איחוד זה לא אחידות, אבל ניתן להתחבר על שורשי הדת, כמו שהיה ביצירת אגודת ישראל בראשית דרכו, שהתחברו כמה ציבורים וקבוצות שהיה בהרבה דברים ניגודים ביניהם ואז אחד ישפיע לטובה על השני. וגם שם היה התנגדות גדולה מצד הרבה חרדים לאיגוד הזה, אבל סוף סוף האיגוד הזה הוא שהציל בזמנו את כלל יהדות התורה. וכן כעת, בוודאי יש התנגדות גדולה לחיבור הזה מכל מיני כיוונים כולל מכיוון חלק של ציבור החרדי וחלק של ציבור הדתי, אבל למעשה, החיבור הזה הוא כעת מה שנראה באופק בשלב זה, ההצלה של כלל ישראל בכל חלקי התורה. לא ביררנו כעת מה שנוגע לצורך הגדול של חיבור של ספרדים ואשכנזים, כי זה צריך חיבור נפרד. ונסתפק כעת במה שכתבנו עד כאן. בנוגע לבחירות כיום זה לא המקום לומר למי להצביע, אולם כל מי שמתבונן ומדקדק במאמר הזה, יכול להבין למה הדברים מכוונים.