יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בקלקול הגדול של הכנסת זרע של גוי לתוך יהודיה (אשת איש או פנויה) ● מה שאינו מתייחס אחרי האב הוא רק מבחינת הלכה, אבל מבחינת הטבע נגרר אחריו ● לא מוכרח שיצאו בנים מקולקלים ● בני ט' מידות ● למה מותר להתחתן עם גר וגיורת, ולא אמרינן שבא משורש פסול ● גיורים מפוקפקים = ילדים מפוקפקים ● חלק ההלכה בדיני הבחנה ● זרע גוי לתוך אשת איש ● אימוץ ילדים ● תשובת החלקת יעקב ● דברי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל והקושיות עליו ● בענין גזירה חדשה שלא כתובה בש"ס ● הוספת קלקול בהכנסת ביצית גויה לרחם של יהודיה ● דעת גדולי הפוסקים ● בענין זרע של גוי בתוך פנויה ● עוד חשש מצד הבחנה לדעת שמואל ● קלקול מוסרי בין אדם לחבירו ● קושיה מן הגמרא עבודה זרה בענין גזירת בי"ד של שם ● הצטרפות לתהליך הרס המשפחה ע"י העברת חוקים אנטי דתיים ע"י הכנסת ● סכנת ערעור על ילדים שנולדים דרך מכונים שעושים דברים כאלה, גם על כשרים גמורים ● סיכום ● נספח בענין הכשר הפריה מבעל לאשתו
16:30 (08/01/15) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בקלקול הגדול של הכנסת זרע של גוי לתוך יהודיה (אשת איש או פנויה) יש רבנים שהתירו לשים זרע של גוי לתוך יהודיה. ואף שיש כאן פגם שהוולד נולד מגוי, טוענים שכיון שאין הוולד מתייחס לאב, אין כאן שום פגם. זרע של יהודי לא לוקחים מטעם שמא ישא הולד הנולד את אחותו, עי' שולחן ערוך (אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ב סעיף יא) "לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה אחרת במדינה אחרת, שמא יזדווגו הבנים זה לזה ונמצא אח נושא אחותו". על כן בוחרים זרע של גוי שאין בו החשש הזה. אולם הדבר צע"ג, שבודאי יש כאן פגם עצום בוולד (אף שאינו נאסר בקהל, ויש דעות שגם לכהונה לא נאסר. [עי' אה"ע ד' ה']). לשון הפסוק בשלמות ביחזקאל (פרק כג כ): "וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם". מטרת הפסוק הוא לגנות את החיבור של עם ישראל עם הגוים, ומכנה אותם בלשון גנאי חמורים וסוסים. וחז"ל למדו מן הפסוק הזה הלכה, שזרע של גוי לתוך יהודיה אינו מתייחס אחרי אביו, וכן אם הגוי בא על גויה והיא נתגיירה בשעת העיבור אינו מתייחס אחרי אביו. כמו שמבואר בגמ' יבמות (דף צח עמוד א): "אמר רבא: הא דאמור רבנן אין אב למצרי, לא תימא משום דשטופי בזמה, דלא ידיע, אבל ידיע חיישינן, אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן, דהא שני אחין תאומים, דטפה אחת היה ונחלקה לשתים, וקתני סיפא: לא חולצין ולא מייבמין, ש"מ אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה, דכתיב: בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם". ומכח דין זה הסבירו הראשונים את ההלכה שגוי הבא על בת ישראל אין הוולד ממזר אפילו בא על אשת איש, משום דרחמנא אפקריה לזרעיה, עי' בזה חידושי הרמב"ן (מסכת יבמות דף מה עמוד ב), ובחידושי הרשב"א וריטב"א באותו כיוון, וכ"כ ביאור הגר"א (אה"ע סי' ד' ס"ק ז'). לשון הגמרא יבמות (דף מה עמוד ב): "א"ר ששת, לדידי אמר לי רב גזא: לא ר' יוסי בר אבין הוה אלא רבי יוסי ברבי זבידא הוה, ואכשר בין בפנויה בין באשת איש. א"ל רב אחא בריה דרבה לרבינא: איקלע אמימר לאתרין, ואכשר בין בפנויה בין באשת איש. והלכתא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש". וא"כ כל מה שלומדים שאינו מתייחס אחרי האב הוא, משום שרחמנא אפקריה לזרעיה, וביאור הענין שהם כמו חמורים וסוסים בצורת גנאי, וא"כ זה גופא מראה שגנאי גדול יש כאן. מה שאינו מתייחס אחרי האב הוא רק מבחינת הלכה, אבל מבחינת הטבע נגרר אחריו ויקרא (פרק כד י): "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: (יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן". דעת זקנים מבעלי התוספות (שם): "והוא בן איש מצרי. הוא גרם לו שברך את השם שדרכן של מצריים לבזות את השם כמו שאמר פרעה לא ידעתי את ה'". ספורנו (שם): "והוא בן איש מצרי. ובכן העיז פניו לברך את השם, דישראל לא פקירי כולי האי". ורואים מזה שהתורה מדגישה באופן מיוחד שהוא בן המצרי, כדי להבין שזה מה שגרם לקילקול של ברכת השם. לא מוכרח שיצאו בנים מקולקלים אולם יש לדעת שזה לא מוכרח שיצאו בנים מקולקלים, שהרי יצא גם אמורא בשם רב מרי בר רחל, שאביו היה גוי ואמו בת שמואל האמורא, (האמא נאנסה בשבי ע"י איסר גיורא). מסכת יבמות (דף מה עמוד ב): "רבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל, ואף על גב דאמר מר: שום תשים עליך מלך, כל משימות שאתה משים - אל יהו אלא מקרב אחיך! האי כיון דאמו מישראל, מקרב אחיך קרינן ביה". רשב"ם (בבא בתרא קמט ע"א): "דאיסור - הוא איסור גיורא שבא על רחל בת מר שמואל קודם שנתגייר ונתעברה הימנו בגיות את רב מרי בר רחל ובתוך כך נתגייר ואח"כ נולד רב מרי והוה ליה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה והיא מבנות שמואל שנשבו כדאיתא בכתובות (דף כג)". אולם בני אדם כאלו יש להם נסיונות קשים מאוד, וצריכים להתגבר על עצמם להכנס לדרך האמת, ואין לנו רשות להוליד פגומים. בני ט' מידות להכניס זרע של גוי בתוך יהודיה הוא הרבה יותר גרוע מבני ט' מדות, שהוזכרו בחז"ל במס' נדרים (דף כ עמוד ב): "וברותי מכם המורדים והפושעים בי - אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה". ועיקרו של בני ט' מידות שחסר מחשבה להתחבר עם אשתו. למשל "בני תמורה - שבא על אחת מנשיו וכסבור שהיא צרתה", (הר"ן). וא"כ אם רק מחשבה על אשה אחרת (אפילו שהיא אשתו) כבר בכלל בני ט' מידות משום שאינו מתחבר לאשתו במחשבה, כ"ש כשאין כלל חיבור ביניהם, והאב הוא גוי שאין לא מחשבה ולא מעשה ולא שייך כלל להתחבר וכלל לא מתייחס אחריו, שזה ק"ו בן בנו של ק"ו בכלל בני ט' מידות. וכן בני תמורה, עי' רש"י לפירוש אחד שהוא ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון. וכ"כ הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פרק כא הלכה יג): "ומי שלא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים והרי הבן ספק, כל אלו הבנים הילודים מהם הם המורדים והפושעים שיסורי הגלות בוררין אותן". ואם רק בגלל שאין יודעים מי האבא הוא בכלל בני ט' מידות, וכ"ש כשאין אבא כלל. למה מותר להתחתן עם גר וגיורת, ולא אמרינן שבא משורש פסול יש שהקשו, מאי שנא גר וגיורת שאין בעיה להתחתן איתם אף שבאים משורש פסול, ומאי שנא מזרע גוי. צריך לדעת שיש חילוק ברור, התורה התירה גר וגיורת משום שקבלו מצוות ונכנסו תחת כנפי השכינה, ויש בזה קידוש השם גדול שהכירו את האמת, (עי' באריכות מדרש רבה [פרשת נשא פרשה ח' אות ב']). ואפילו גר אדומי ומצרי שיש קצת להתרחק מהם, כתבה התורה לא תתעב מצרי, והיינו שלא תאסור לבא בקהל אחרי ב' דורות, והיינו שאילו היינו אוסרים לגר לבוא בקהל היינו מתעבים אותו, והתורה רצתה שיתווספו גרים אמיתיים לכלל ישראל. מה שאין כן כאן שלא עבר הגוי בעל הזרע שום גיור ונשאר בפסולו, ואין שום קידוש השם שיבריחו זרע גוים בדלת אחורנית בלי גיור לתוך כלל ישראל. גיורים מפוקפקים = ילדים מפוקפקים ובאמת גם בגיורת, אם הגיור היה רק בדיעבד יש בזה בעיות. כמו לענין יפת תואר שהתורה התירה, אבל זה רק בשביל "מוטב יעשה בהיתר ולא יעשה באיסור". כמו שאמרו חז"ל (קידושין דף כא עמוד ב): "ת"ר: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה - בשעת שביה, אֵשֶׁת - ואפילו אשת איש, יְפַת תֹּאַר - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות". ואח"כ הביאה הוא בהיתר, מ"מ יש סכנה שהילדים יוצאים לא טוב. כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין דף קז עמוד א) בענין דוד המלך שלקח יפת תואר ונולד ממנו אבשלום שמרד בו ורצה להורגו, "אמר: מאי טעמא קנסיבת יפת תואר? - אמר ליה: יפת תואר רחמנא שרייה. - אמר ליה: לא דרשת סמוכין, דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, כל הנושא יפת תואר - יש לו בן סורר ומורה". וא"כ למדים מזה, מכיון שהגיור היה רק בדיעבד, (והגם שהתורה התירה בדיעבד ואין כאן ביאת איסור, וגם הוולד הוא יהודי גמור) מ"מ יוצאים בנים לא טובים, בגלל שזה בא משורש של גויה. כ"ש כשאין כלל גיור, רק מכניסים זה בדרך האחורנית, יש סכנה שהבנים יוצאים לא טובים. וכאן יותר גרוע, שאפילו סברת היתר התורה "מוטב שיאכלו" אין כאן, שזה נאמר רק במלחמה. חלק ההלכה בדיני הבחנה, זרע גוי לתוך אשת איש הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה ח"א אבן העזר סי' ע"א) כתב להתיר לשים זרע של גוי לתוך אשת איש (יש מקורות שהוא חזר קצת מן ההיתר למעשה וכתב שלא להשתמש בזה [עי' אה"ע חלק ד' סי' ל"ב]). אחד מן הקושיות הגדולות על ההיתר, הוא שיש כאן איסור הבחנה, שאם בעל האשה ימות יחשבו שהזרע ממנו ויתירו את אשתו בלי חליצה. כמו דקיי"ל שיש חיוב לאלמנה להמתין ג' חדשים אחרי מות בעלה, ואסור לה להתחתן לפני"כ, כדי שלא יבואו לידי טעות של חסרון ידיעה מי האב (ע"פ הגמרא (יבמות מב ע"א) לטעם של רבא דקיי"ל כוותיה, ע"פ שיטת הבית שמואל (סי' י"ג ס"ק א') שהלכה כרבא). יש עוד הרבה טענות נגד הפסק שלו מצד שמערב זרע של גוי בתוך יהודים ומקלקל את היהדות בזה, ותכונת האב נכנס לבנו. וכן מייצר יהודים בלי אבא, שזה פגם גדול. ועוד מצד קלקול היחוס. ואם זה לתוך אשת איש יש בזה הפגם של גילוי עריות, אף שאין בזה ממש גילוי עריות. עי' בזה באריכות בתשובת חלקת יעקב (אה"ע סי' י"ד ובהמשך שם), שו"ת הר צבי (אה"ע סי' ג'), מנחת יצחק (ח"ד סי' ה'). אולם כעת נדבר על הבעיה של הבחנה. הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל טוען שכל חיוב הבחנה הוא בזמן שהאשה עצמה אינה יודעת שהיא מעוברת, אבל בזמן שהיא יודעת שהיא מעוברת מן הגוי היא לא חשודה לכסות ולהעלים זה (תשובתו הועתק בתשובת חלקת יעקב [אה"ע סי' יח]). אולם בגמרא מפורש שהיא כן חשודה לכסות ולהעלים זה, דאמרינן יבמות (מב ע"א) על השאלה למה צריך ג' חדשים, הרי לכאורה מספיק פחות, "ונבדקה בהלוכה! אמר רמי בר חמא: אשה מחפה עצמה, כדי שיירש בנה בנכסי בעלה". ורואים מזה שהאשה חשודה להעלים שהבן מהבעל השני אף שע"פ אמת היא יודעת שהבן מן הראשון, וכבר טען טענה זו המנחת יצחק (ח"ד סי' ה' אות ח'). וחוץ מזה, אפילו אילו האשה היתה קיימת לא היתה מעלימה, אבל יש חשש שהאשה תמות או שהבעל יגרשנה, והבעל יקח אשה אחרת ואז ימות הבעל, ואז האשה השניה תצא בלי חליצה, שחושבת שהבן הוא מבעלה מאשתו הראשונה, אבל למעשה היא זקוקה ליבום משום שהרי אין לבעלה שום בן, והבן שחי הוא בנו של גוי. וראיתי מי שטוען שכל החשש הזה הוא רק כשהאשה לבדה יודעת זה אבל בעלה לא יודע זה, אבל כשגם הבעל יודע אז לא חיישינן שהוא יכסה זה. אולם לפי המציאות גם הבעל יכסה זה כי הוא רוצה לחשבו שזה בנו וירש אותו, ועוד סיבות להעלים זה, כי חושב שזה יהא לתועלת הבן אם יטעה אותו ואת הציבור לומר שהוא בנו, ורוצה שהבן יהא לו הרגשה טובה שיש לו אבא. וכעת שמעתי שאלו שעושים תרומת זרע הם רושמים צבע השערות והעיניים על התורם כדי שיתנו את התרומה למי שבעלה דומה לו, כדי שהציבור יחשוב שזה בנו, וא"כ יש כאן כוונה להטעות את הציבור, וגם הרבה לא מודיעים כלל להבן שהוא לא בנו של בעל האשה. וגם אם ימות הבעל הוא כבר לא מודיע שזה בנו, ויתירו את אשתו בלי חליצה. אימוץ ילדים ומה שהביא הג"ר משה פיינשטיין ראיה ממה שמותר לקחת אימוץ לילד בן יומו ולא חיישינן שמא יאמר שהוא בנו, אינו דומה כלל לכאן, ששם יש כבר ילד הנולד, ולפי המצב שנותנים אותו לאימוץ היינו שאין לו מקום להיות, או משום שההורים מתו או שזרקו אותו מחוץ לבית מאיזה סיבה, ולא יכולים לשמור עליו, וא"כ יש כבר ילד כאן וא"א לגזור לאסור אימוץ ושיזרקו אותו לרחוב וממילא לא גזרו על אימוץ, אבל כאן מדובר שכעת אין ילד כלל בעולם רק רוצים להביא ילד, ובזה גזרו שלא לעשות ילד כזה כשיש חשש שיבוא לידי מכשול, וזה בכלל תקנת הבחנה. תשובת החלקת יעקב והריני מעתיק מה שהשיב החלקת יעקב, בהערות על תשובת האגרות משה, על טענה של האג"מ שאין לחשוש שיעלימו את הדבר שהבן הוא לא בנו, והאג"מ מביא סמוכים לזה שהרי מותר לאמץ ילד בן יומו ולא חיישינן שמא יעלימו הדבר ויאמרו שזה הבן שלהם, ועל טענה זו השיב החלקת יעקב. שו"ת חלקת יעקב (הערות לאבן העזר סימן יח הערה א): "הערת המחבר: ני"ד דמי למגדל יתום בתוך ביתו ולבן חורגו, כעוכלא לדנא, דבני"ד אין לו להולד הנולד מזריקת זרע, שום אב, וגם הבעל וגם אשה מסתירין הענין לגמרי בפני העולם מפני הבושה, והולד כשיהי' זכר יעלה לתורה בשם אביו ויחתום בשם אביו וגם בגט וכתובה מסתמא ג"כ יחתום ויהי' נקרא בשם אביו, זה בעלה של האשה שנזרק בתוכה הזרע, ובאופן זה ודאי יש לחשוש כל הני חששי דרבא שיש בענין הבחנה וכמו שכתבתי בתשובתי דלעיל - לא כן במגדל יתום או בן חורגו שיש לו גם אב טבעי, אף שהמגדל מיקרי ג"כ בשם אב, זה רק שם משותף, ולענין קריאה לתורה או גיטין וקידושין ודאי צריך הבן להיתקרא בשם אביו הטבעי, באופן שלא נשתקע ממנו שם אביו הטבעי, וכן ביאר גם החת"ס אע"ז ח"ב סי' קכ"ח, ואף שכ' דזה נראה לו לדוחק דלאו כ"ע רבנן דפקיעי שמיהו, רק משום דודאי ניכר לכל במעט עיון ההפרש בין אהבת אחים זל"ז, ובזה יוודע איפוא כי אינה אחוה ממש, וכ"ז רק לענין מגדל יתום שאינו בושה לההורים לומר האמת, שזה הוא, והוא רק המגדלו, ואב משותף, וכן בן חורגו, אבל בני"ד שמתביישים לומר האמת והעובדה הוא שאין לו שום אב חוץ מזה המגדלו, ודאי דיש לחוש להנהי חששי הנאמרים לענין הבחנה. ומה שהביא מהא דסוטה מ"ג דלחד מד"א שם חורגא הגדילה בין האחין אסורים לינשא דלא סמכי' אקלא, מ"מ מותר לגדל חורגא בתוך ביתו ולא חיישינן שיחזיקו אותו לבנו, אין זה כלום, דהרי התם ידוע להרבה אנשים שאינו בנו, דודאי גם לדידי' שם אביו של בן חורגו לא נשתקע, וממילא לא שייך לחשוש בזה חששי דרבא לענין הבחנה, רק דחששו דאולי יהיו איזה אנשים שלא ידעו מזה ויאמרו שהוא בנו ונושא אחותו, ובזה לא רצו לסמוך אקלא כיון דאיכא מראות עין לאיזה אנשים, אבל בני"ד דאין שום אב אחר, וגם בכוונה מסתירים ההורים את כל הענין ודאי דיש לחוש - ועי' חו"מ סוס"י מ"ב לענין שטר שנכתב לשון בן, על יתום שגידלו להכשיר בדיעבד, ואינו נקרא שטר מזויף מפני שם משותף של אב שיש לו על היתום שגידלו, אבל פשיטא שזה היתום לכתחילה, ובפרט לענין גיטין וקידושין, צריך להיתקרא בשם אביו הטבעי, מפני חשש יוחסין שלא ישתקע שם יחוסו הטבעי. ובגליוני הש"ס, להגאון מהר"י ענגל לסנהדרין י"ט ב' ציין שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קצ"ז באשה שנולדה בנרבונה ונתרבתה במרשילא ונכתב בגט פלונתא דאיתילדת במרשילא, וכתב הרשב"א, דזה הוי שינה שם עירה הוא, כיון שהזכיר ולא זהו מקום שנולדה שם, ושתוף שם ילד אינו עניין כאן לגיטין, ואין אנו משתמשין בשמות בגיטי נשים אלא בשם הנחתו הראשונה עכ"ל הרשב"א. וכוונתו, דמה ששם ילד הוא שם משותף גם למגדל, דלפעמים נקרא גם המגדל מוליד, אין זה ענין לגיטין, שאין משתמשין בשמות בגיטין אלא כפי הנחתם הראשונה לא כפי עניני השיתוף אשר בהם, עכ"ל גליוני הש"ס. מבואר באמת גם במגדל יתום דצריכין לדקדק ע"ז שלא ישתקע שם אביו הטבעי, ולענין גיטין יש חשש פסול אף דיעבד. וידוע לנו למדי שהרבנים שבא"י כעת יש להם קשיים גדולים ועקולי ופשורי בענין אמוץ ילדים השכיח כעת בא"י, בהבדל העקרוני בין דין תוה"ק לחוק החילוני, שלא ישתקע שם יחס משפחתי הטבעי מהילד. וכת"ה תלי תניא בדלא תניא, דבאמת גם במגדל יתום בתוך ביתו, צריכין לדקדק ע"ז שלא ישתכח שם משפחתו הטבעי. ועי' בנובי"ת אבה"ע סי' ל"ח במעשה שאירע במשודכת שנתעברה והיא טוענת שמהמשודך נתעברה והוא מכחיש, עי"ש שהאריך בענין מעוברת חבירו שהתירו, וסיים בסוף התשובה וז"ל אמנם צריך לכתוב בספר הזיכרון של הבי"ד המעשה הזה שאם ימות בלי זרע אחר וישאר רק זה הנולד זקוקה היא לחליצה עי"ש, אף שגם התם היא יודעת אם הולד הוא ממנו או לא, הרי דלא סמך על ידיעת האשה לבד אלא הצריך לפרסם שהולד אינו בנו של זה המגדלו - ונשנה דברים אלו בשאלה דומה בסימן ל"ט שהאריך גם כן לפרסם הדבר בספר הזכרון בבי"ד. וכן כתב מפורש ג"כ בחת"ס אבה"ע סי' ל"ו שהתיר שם בשה"ד גדול לישא מעוברת חבירו, וסיים שם ג"כ בסוף התשובה וז"ל ויהיו נזהרים שלא יתגדל הילד בחזקת בנו של זה הנושא דלא תיפוק חורבא בכמה אנפי' שונים". עכ"ל. דברי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, והקושיות עליו בשו"ת מנחת שלמה (תנינא, ב – ג, סימן קכד) מסתפק באופן כללי בלהכניס זרע של גוי בתוך אשת איש: "וא"כ אפשר דמשום האי טעמא גופא יש לאסור הזרעה מעכו"ם כיון שהכלל כולו יטעה לחשוב עליו שהוא זרע קודש, אך אפשר דגם זה חשיב כגזירה חדשה שלא נזכרה בש"ס ואינה כלולה בדין הבחנה". אולם הוא טוען שאין לנו לגזור מעצמינו מה שלא כתובה בש"ס, אבל הוא מודה שאילו היו יכולים לגזור היו צריכים לאסור, כמו שכתב באותו תשובה (שם) "עתה נבאר דין הזרעה מלאכותית מנכרי לתוך גופה של ישראלית, ואף שאך למותר הוא להרבות דברים על הכיעור והזוהמה שבדבר זה וכמו"ש החנוך במצוה תק"ס "ואין ספק כי טבע האב צפון בבן" וגם אמרו "כי תולדת הרע בבנים התחלתה תהי' מהמוליד", ואפשר שנכון להרחיק מן הכיעור ולא לדון כלל בדבר שיכול ח"ו לגרום להכניס זרע מרעים בכרם ה' בית ישראל, אך היות ובשביל רוב הנשים הבאות לשאול על כך והנכונות לפעולה זו ה"ז ממש שאלת חיים, כיון שאי אפשר לעשות ההזרעה מישראל, כי אף אם לא נאמר כדברינו שהולד ממזר מ"מ אסור לעשות כן בגלל החשש של אח נושא אחותו וכדומה, ולכן חושבני דכל זמן שחכמי הדור לא גזרו איסור ברור על כך שומה עלינו לברר מצד ההלכה אם מותר או אסור". וא"כ יוצא שכל הספק הוא אם יכולים לגזור, אבל מודה שראוי לגזור. וחוץ מזה, הרי על הקושיה הגדולה שיש כאן איסור הבחנה שמא יתירו את אמו לשוק בחושבם שהוא בן בעל אמו, כתב הגרשז"א הסברה של האגרות משה שכל חשש הזה בזמן שהיא לא יודעת אם היא מעוברת מבעלה או מבעל הקודם, אבל כשהיא יודעת שהיא לא מעוברת מבעלה, לא חשודה שתעלים הדבר, וזה כבר כתבנו שבגמרא מפורש שהיא חשודה על זה, וזה כלול בגזירת חז"ל של הבחנה ואין צורך לגזירה חדשה. אולם גם הסברה זו שאין לנו לגזור צ"ע, עי' לקמן בשם החזו"א. בענין גזירה חדשה שלא כתובה בש"ס עי' חזו"א (אה"ע ס"ס י"ג, וכן הובא בחזו"א או"ח סי' ס"ב אות כ"ו) שהביא ראיה מן הגמרא, שדבר שיש סברה, צריך כל חכם לאסור: "ומיהו מצינו דאצטריך לאשמעינן דליכא איסורא דרבנן וכדאמר חגיגה י"ט א' סד"א ליגזור דלמא כו' ומשמע דבדבר דבקל לבוא לידי מכשול יש לאסור וא"צ מושב ב"ד לאוסרו אלא על כל דיין החובה לאסור". כוונת החזו"א על הגמ' בחגיגה (שם): "וכי תימא: ביושב ומצפה מאי למימרא - סלקא דעתך אמינא: ליגזור דלמא אתי למיטבל בחרדלית של גשמים, אי נמי נגזור ראשין אטו כיפין, קא משמע לן דלא גזרינן". ובאמת יסוד זה ניתן ללמוד גם מן הגמרא עירובין (דף כד עמוד ב): "אמר ליה רבא: יאמרו לחי מועיל לשביל של כרמים דעלמא!". וכן נלמוד זה מן התוס' (עירובין דף מג עמוד א): "ועוד רצה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום, וחזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ארבע אמות". ולא הוזכר גזירה זו בש"ס. וראיתי כמה מן המחברים שרוצים להביא דברי הרא"ש (מסכת שבת פרק ב) שאין לנו כעת כח לגזור איסורים, אולם אין משם שום ראיה, כמו שיתבאר אי"ה. בדעת הרא"ש ואלו דברי הרא"ש (שם): "וכתב רש"י שמצא בתשובת הגאונים ברייתא פעמים שאדם שרוי בתענית ואין מתפלל תפלת תענית. ופעמים שאין שרוי בתענית ומתפלל. הא כיצד כאן בכניסתו כאן ביציאתו. כלומר ערב תענית אף על פי שעתיד לאכול אחר תפלה מתפלל תפלת תענית. ליל מחרתו אף על פי שעודנו בתעניתו כשמתפלל תפלת ערבית אינו מתפלל תפלת תענית. וסוף דברי הגאונים אבל אין אנו נוהגין לאומרה ערבית אפי' שחרית שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו. ומה שרגילים ששליח צבור אומר שחרית היינו לפי שאי אפשר שלא יתענו מקצת בני אדם מן הצבור. ועל מה שחששו הגאונים שמא ימצא שקרן בתפלתו דבריהם תמוהים דא"כ היאך לוה אדם תעניתו ופורע וא"כ יעשה שקרן בתפלתו. ועוד תמיהני היאך יכלו הגאונים לחדש גזירה אחר שסתם רב אשי הש"ס". אולם אין מן הרא"ש שום ראיה שאין לנו לעשות גזירות בזמננו, שהרא"ש מדבר באופן שאותו מציאות היה כבר בזמן חז"ל ולא גזרו, וממילא אין לנו כיום לגזור נגד הגמרא, אולם בדבר שנשתנה המציאות וכעת יש לנו מציאות אחרת, אז בדבר שקרוב לבוא לידי מכשול צריך כל דיין לאסור, כמו שכתב החזו"א. וחוץ מזה הרמ"א (הובא לעיל) פסק בדינו של הרא"ש כדעת הגאונים שאין אומרים עננו בתענית אלא במנחה, וא"כ פסק שאפילו דבר שמותר בזמן חז"ל יכולים הגאונים לאסור, וא"כ לא קיי"ל כדעת הרא"ש בזה. וז"ל השו"ע (או"ח הלכות תענית סימן תקסה סעיף ג): "יש אומרים שאין היחיד אומר עננו, כי אם במנחה, שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו. אבל שליח צבור, אומרו גם בתפלת שחרית כשהוא מתפלל בקול רם, שא"א שלא יתענו קצת מהקהל. ובארבע צומות, גם היחיד אומרו בכל תפלותיו, דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל שייך שפיר למימר עננו ביום צום התענית הזה, כיון שתיקנו חכמים להתענות בו. הגה: ונהגו בכל הצומות שלא לאומרו כי אם במנחה, מלבד שליח צבור שאומר שחרית כשמתפלל בקול רם". וא"כ במציאות זמנינו של הזרעת זרע לתוך אשה אחרת שזה לא היה מציאות בדור של חז"ל [רק במקרים של חסרון ידיעה כגון מתעברה באמבטי (חגיגה ט"ו ע"א)] אם הסברה מחייבת שכעת צריך לאסור, אין זה סיבה שלא לאסור ממה שבזמן חז"ל לא אסרו, שמה שלא אסרו מכיון שלא היה להם המציאות הזה. וזה גם לדעת הרא"ש שס"ל שאין לנו לגזור מה שלא גזרו בזמן חז"ל, שכל דברי הרא"ש איירי באופן שנשאר אותו מציאות של זמן חז"ל ולא כשמדובר על מציאות אחרת. הוספת קלקול בהכנסת ביצית גויה לרחם של יהודיה ועוד יש כאן קלקול נוסף שנעשה בדור הזה, שאלו רבנים שסמכו להביא זרע של גוי לתוך רחם של אשה, לבסוף יש שהתירו גם להביא ביצית של גויה לתוך רחם אשה שמתחבר עם זרע בעלה של בעלת הרחם. ובזה ביארנו שהוולד הוא גוי, שלא כהרבנים שאמרו שהאימא היא בעלת הרחם, אלא האימא היא בעלת הביצית, עי' באריכות באתר "בריתי יצחק" ערוץ נשים, מערכת פונדקאית במאמר "לא תהא כהנת כפונדקית" על מה שקרה במכון פועה. ומקודם חשבו שרוב רבנים סוברים שבעלת הרחם היא האימא, אולם לאט לאט נשתנה המצב, והרבה חזרו בהם וסוברים שבעלת הביצית היא האימא, עי' בזה דעת הגאון ר' יוסף שלום אלישיב זצ"ל והגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הבאתי באתר הנ"ל. ובעיקר אחר שהגאון הרב מאיר ברנדסדורפר זצ"ל הביא ראיה מוכרחת שבעלת הביצית היא האימא ולא בעלת הרחם מן הגמרא, אין עוד מה שהסתפק, עי' נדה (דף לא עמוד א): "תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם, הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות, ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה והשכל". והיינו שהגמרא מחשיב לאשה רק החומר גולם שהיא נותנת ולא מחשיב מה שהיא נושאת אותו תשעה חדשים ויולדת אותו, ואילו עיקר האימא היא בעלת הרחם, היה צריך הגמרא לומר ששותפות אימו משום שהיא נושאת אותו תשעה חדשים ויולדת אותו, אלא ודאי שזה לא הסיבה שהיא שותפה באדם, אלא משום שהיא נותנת חומר הגולם וזה הביצית, זהו שעושה אותה לאימא. ואילו מה שהיא נושאת אותו תשעה חדשים זה כמו שנותנת לו לאכול ומלבישה אותו, שזה לא עושה אותה לאימא, (אף שיש דינים מיוחדים גם לענין הלידה, אבל כל זה מדובר כשהיא גם בעלת הביצית, ולא כשזה נטע זר). ושאר הראיות שהובא ע"י כמה רבנים דחינו אותם מכל וכל עי' במערכת הנ"ל. ועכשיו ע"י היתר בעל אגרות משה בזמנו להשתמש בזרע של גוי (תשכ"ה), ואז לא היה כלל עדיין את המושג של הפריה חוץ רחמי, ולא עלה בדעת אדם לקחת ביצית של אשה לשים לתוך רחם של אחרת, וכעת שתרומות ביצית כבר חזק מאוד ומשתמשין גם בביצית של גויה לתוך רחם של יהודיה בצירוף זרע של בעל בעלת הרחם, אז יוצא שהוולד שיוולד הוא גוי. אבל יש עדיין רבנים שמחשיבים אותו כיהודי שחושבים שבעלת הרחם האימא, ויש שלא רוצים אפילו לעשות גיור לחומרא, וא"כ למעשה מביאים כאן רבים מאוד של גוים בתוך כלל ישראל ומחשיבים אותם כיהודים. ובאמת אף אם יעשו גיור לוולד, וזה צריך להיות בכללי גיור, היינו שההורים שומרי תורה ומצוות, ושיחנכו אותו לדרך התורה ומצוות כמבואר במאירי (כתובות יא ע"א), ומלין ומטבילין ע"ד ב"ד בפני ג' דיינים, אז עכ"פ הוולד הוא גר, אבל לא יהודי מלידה, ויש על זה הרבה השלכות. אחד, שאינו בנו של האבא הביולוגי, כי נולד מביצית של גויה שאינו פוטר אשת אביו מחליצה, וממילא אם ימות האב, אשתו צריכה חליצה, ואם האב כהן הבן אינו כהן ואינו עולה לדוכן, אבל למעשה הם חשודים להעלים עין מזה, ובפרט שהאמת היא שמצד הביולוגיה הוא בנו רק מצד ההלכה אינו בנו, והחשש הוא יותר גדול שיבוא לסמוך על הרבנים שטוענים שבעלת הרחם היא האימא, ויחשוב הרי הוא באמת בא מזרע שלי וכן יצא מרחם של אשתי, וא"כ הוא באמת בני אבל למעשה אינו בנו, כי יצא מביצית של גויה שזה הקובע האימהות וממילא גם היהדות. וכן אם הוולד היא נקיבה, אסורה לכהן כי היא גיורת, ויש עוד הרבה נפקא מינות. כל תוצאה זו היא תוצאה ישירה של היתר הזרעה מלאכותית לקחת זרע של גוי לתוך יהודיה. ואין צורך לחפש חשש רחוק, אלא זה עובדא קיימת גם אצל שומרי תורה, איני יודע אם המספר מאה או אלף, ויתרבו במשך הדורות ח"ו. ואלו הרבנים שהתנגדו בתוקף להזרעה מלאכותית של זרע גוי, ממילא מתנגדים בתוקף גם לביצית של גויה (וזה אף בלי להכנס לשאלה מי האימא, רק עצם העובדא לקחת ביצית של גויה הוא כבר פגם עצום) ובעה"י במכון בוני עולם שכן עושים הפריה חוץ רחמי, מתרחקים מזה מאוד ולא מתירים אלא מבעל לאשתו. דעת גדולי הפוסקים והריני מעתיק תשובה של הרב מרדכי אייכלר והרב לוין, על האיסור החמור להשתמש בזרע או ביצית של גוי או גויה, ולא עושים הזרעה מלאכותית והפריה חוץ רחמי אלא מבעל לאשתו, והביאו זה מהגר"ש וואזנר שליט"א והגרי"ש אלישיב זצ"ל. התשובות נמצאים בפסקי דין "בית דין ירושלים" י"א תשובת הגאון הרב אברהם דב לוין שליט"א, והגאון הרב מרדכי אייכלר שליט"א. תשובת הרב דב לוין בעמוד תקפ"א, ומסקנתו שהדבר ספק ואסור לעשות בכל צורה שיהא בין פונדקאית ובין תרומת ביצית. והוא הביא בסופו הרבה ראיות שהבאנו, וגם הביא דברי השבט הלוי. פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין (יא פס"ד בעמוד תקפב): "וכשמפרה מבחנה כדי להשתילו אצל פונדקאית, עי' שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קעה שהביא דברי הגה"ק מהרי"ט מסאטמער שאסר הזרעה מלאכותית באיסור מוחלט ושיש בה גדר איסור כרת של עריות, דעיקר האיסור הוא הזרע גם בלא ביאה, ומקורו מנימוקי הרמב"ן עה"ת, והרא"ש בספר החינוך. ובעל שבט הלוי חלק עליו וכתב שאין הכרח שחייב עליה מיתה וכרת, מ"מ אסור באיסור עשה של ודבק באשתו ולא באשת חבירו האמור בסנהדרין נח א, וכתבו התוס' בקדושין יג ב, אור"י דאיכא עשה באשת איש כגון ודבק באשתו, ובמקרא זה מפורש ודבק באשתו והיו לבשר אחד, וקאי על הולד הנוצר משניהם, כמו שכתב רש"י בסנהדרין שם ד"ה מי, וז"ל: שזרע יוצא מהם שנעשה בשר האב והאם אחד בו. עכ"ל. ואי ס"ד דמותר מן התורה כמעשה הנבלה הזאת, הרי אפשר להיות דבוק באשתו ולהיות לבשר אחד עם אשת חבירו בולד הנוצר משניהם, והרי התורה קבעה כאן תנאי הראשון של אישות דאורייתא שיהיה בנישואיהן ודבוקתן זה בזה זרע יוצא מבין שניהם להיות האב והאם אחד בולד הנוצר ע"י מי שקבעה לו תורה הדין של ודבק באשתו ולא באשת חבירו. עכ"ל. "ובמכתב של בעל השבט הלוי מיום כג אייר תשס"ה השיב לשואל בענין אלו שלא זכו עדיין להבנות במצות פ"ו, האם אפשר לסמוך על המקילין להתיר לקחת ביצית של אשה נכריה ולהכניסה לרחם העקרה כדי שתקלוט זרע הבעל. והשיב: כבר גיליתי דעתי העניה שדבר זה מעשה תועבה לקלקל יחוס עמנו הק' ע"י תערובת זרע אחר, והולד הנולד מקבל תכונת זרע הזר, אב"א זרע נכרי לאשה ע"י שהבעל עקר, ואב"א ביצית נכריה כדי שיתקשר עם זרע הבעל. ודבר פשוט בעיני שדבר זה אסור גורם גם קלקולים בדיני הולד, ויצאו שכרם בהפסידם הגדול. ואם לצערינו חלק מהמורים רצו להקל עליה, אל יהי חלקנו עמהם. עכ"ל. וביום ט' אלול תשס"ה הראה חבר בית הדין הגר"נ אייזנשטיין שליט"א מכתב זה למרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ואמר להוסיף בשמו על המכתב הנ"ל: "שזה איסור גמור וכן לא יעשה". ועי' שו"ת חלקת יעקב חלק אה"ע סי' יד, ושו"ת שרידי אש ח"ג סי' ה, ושו"ת ציץ אליעזר ח"ג סי' כז, ו"נשמת אברהם" ח"ד אבהע"ז סי' ה ס"ק ג בשם כמה מפוסקי דורנו, שהדבר אסור מחשש לאנדרלמוסיא בעולם וערבוב יוחסין, וגם משום שמא ישא אח את אחותו. ועי' תשובות והנהגות [עמוד תקע] ח"ג סי' תז". עכ"ל ה"פסקי דין". תשובת הגאון ר' מרדכי אייכלר שליט"א באריכות (עמוד תקפ"ו) והמסקנא (שם עמוד תקצ"ה): "וידועה תשובת הגר"ש ווזנר שליט"א אשר אוסר זאת בכל גווני, וכן שמעתי מהגר"נ אייזנשטיין שליט"א מבאי ביתו של הגרי"ש אלישיב שליט"א כי כאשר הראו את המכתב של הגר"ש ווזנר להגרי"ש אלישיב שאוסר תרומת ביצית, אמר שכל מילה ומילה היא אמת. והרי לן פסקם של גדולי הדור שליט"א האוסרים תרומת ביצית ופונדקאות באופן מוחלט". בענין זרע של גוי בתוך פנויה להכניס זרע לתוך פנויה אם הזרע של יהודי, בודאי אסור משום שלא יבואו להתחתן עם אח ואחות שאותו איש הזריע במקום אחר. יבמות (דף לז עמוד ב): "ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי שבא על נשים הרבה ואין יודע על איזהו מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה, נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו, ונתמלא כל העולם כולו ממזרין, ועל זה נאמר: ומלאה הארץ זמה". שולחן ערוך (אבן העזר סימן ב סעיף יא): "לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה אחרת במדינה אחרת, שמא יזדווגו הבנים זה לזה ונמצא אח נושא אחותו". אולם בלהזריע זרע של גוי אין חשש כזה, אולם מצד סיבות אחרות יש לאסור. עי' תשובת הג"ר שמואל הלוי וואזנר המובא לעיל בתוך תשובת הרב לוין, ומבואר שגם לתוך פנויה אסור להכניס זרע של גוי שפוגם יחוס של כלל ישראל. וכן עי' בזה חלקת יעקב (אה"ע סי' י"ד) שנשמע שאוסר גם בפנויה: "א"כ הגע בעצמך, איך נייעץ לאשה ישראלית לקבל זרע מעכו"ם בכדי שתלד ממנו ולד, האם אין זה פגם היותר גדול לחלל עם קדוש ישראל בזרע מרעים, בני כנען וחם וכדומה". שו"ת הר צבי (אה"ע סי' ג') שמבואר מזה שגם בפנויה אסור. מנחת יצחק (ח"ד סי' ה') דאף בפנויה אסור. שו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן צז): "ובהמשך אריכות דברי בספרי שם פרטתי והסברתי את התועבה הגדולה והאיסורים החמורים שישנם והכרוכים בביצוע הזרעה - מלאכותית ברחמה של אשה אפילו פנויה ועל אחת כמה וכמה בלהזריע כזאת ברחמה של אשת איש משכבת זרע של גבר זר הן של ישראל והן של נכרי". עוד חשש מצד הבחנה לדעת שמואל בגמרא (יבמות מב ע"א) בחיוב הבחנה, יש שני דעות, דעת שמואל משום הפסוק "להיות לך לא-לקים ולזרעך אחריך", ולדעת רבא משום כמה גזירות. דעת שמואל: "אמר רב נחמן אמר שמואל, משום דאמר קרא: להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני". רש"י: "ולזרעך אחריך - שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו והכי נמי קיימא לן בנדרים (דף כ ע"ב) וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ערבוביא". וא"כ יש ללמוד מזה, שאם רק ספק מי האב נקרא שאין זרעו מיוחס אחריו, על אף שיודעים מי האימא, א"כ כ"ש כשאין כלל אב. "רבא אמר: גזירה שמא ישא את אחותו מאביו, וייבם אשת אחיו מאמו, ויוציא את אמו לשוק, ויפטור את יבמתו לשוק". וא"כ לדעת שמואל בודאי אסור בזרע גוי לתוך יהודיה אפילו בפנויה, אולם השאלה כמי קיי"ל להלכה, ולכאורה הלכתא כבתרא, היינו כרבא ולא כשמואל. אולם בכסף משנה משמע שהרמב"ם פוסק כשמואל. רמב"ם (הלכות גירושין פרק יא הלכה יח): "כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד שתמתין תשעים יום חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה בו וחוץ מיום שנתארסה בו, כדי שיודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני". כסף משנה (שם): "כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה וכו' ה"ז לא תנשא וכו' להבחין בין זרעו של ראשון וכו'. בפרק החולץ (דף מ"ב) בגמ' יהיב טעמא משום דכתיב להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך, ופי' רש"י שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו" ולא הביא טעם של רבא, וא"כ נראה שס"ל שדעת הרמב"ם לפסוק כמו שמואל. ובאמת כך משמע ברמב"ם, שהרי לרבא זה גזירה, ולא הזכיר הרמב"ם גזירה, ורק אח"כ (שם הלכה כ) הזכיר גזירה: "וגזירת חכמים היא שאפילו אשה שאינה ראויה לולד ואפילו נתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין צריכה להמתין תשעים יום, אפילו קטנה או זקנה או עקרה או אילונית ואפילו בעלה במדינת הים או חולה או חבוש בבית האסורין ואפילו בתולה מן האירוסין צריכות להמתין תשעים יום". ומשמע שעיקר הדין לא מטעם גזירה, ורק במקום שאין חשש של טעות אז זה רק גזירה. מכל זה נשמע עכ"פ לדעת הרמב"ם שהלכה כשמואל, וא"כ לדעת שמואל יש כאן איסור להוליד ולד שאינו מיוחס לאביו. והטעם שהרמב"ם פסק כדעת שמואל ולא כרבא, נראה משום שהגמרא מתקשה בדעת רבא מן הברייתא ומיישבו בדוחק, וס"ל להרמב"ם שלא סמכינן אשנויי וסמכינן על הדעה שמתיישב בלי דוחק. יבמות (דף מב עמוד א): "מתיב רב חנניה: בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה, וכאן משום תקנת ולד; ואם איתא, כולהו משום תקנת ערוה! האי משום תקנת ולד, דלא לפגע בהו ערוה". ואילו הקושיה שהקשה רבא על שמואל מן הדין של גר וגיורת, מתיישב בלי שום דוחק, וממילא פסק הרמב"ם כדעת שמואל שאין כאן דוחק. או שפסק כשמואל משום שהם בכלל בני ט' מידות כמו שכתב בהל' איסורי ביאה (פי"ב הל' י"ג): "ומי שלא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים והרי הבן ספק, כל אלו הבנים הילודים מהם הם המורדים והפושעים שיסורי הגלות בוררין אותן". וכבר הובא בפתחי תשובה (אה"ע סי' י"ג) דעת הרדב"ז (ח"א סי' רס"ד) שהרמב"ם פסק כשמואל. בשו"ע הביא לשון הרמב"ם, ונשמע שהשו"ע פסק כדעת שמואל, או כדעת שניהם. ברי"ף וברא"ש הזכירו שני הדעות ולא כתבו כמי ההלכה, ובדרך כלל אם הרא"ש פוסק כותב וקיי"ל כדעה זו, וכאן לא כתב. ולכאורה ס"ל שקיי"ל כשני הדעות. וכ"כ המהש"ל (בים של שלמה, פ"ג סי' כ"ב) בשם חכם אחד שהלכה כשניהם, ואף המהרש"ל לא חלק עליו בענין זה. וא"כ כאן אסור גם מצד חיוב ולזרעך אחריך. וזה דלא כדעת הבית שמואל (סי' י"ג ס"ק א') שכתב שהלכה במוחלט כדעת רבא. וא"כ אסור להכניס זרע של גוי לתוך יהודיה גם פנויה מצד חיוב ולזרעך אחריך. וכבר כתבנו לעיל שבודאי הוא בכלל בני ט' מידות שיסורי הגלות בוררין אותן. קלקול מוסרי בין אדם לחבירו מצ"ב מאמר מהרב שלמה אבינר בקלקול ההרגש של הוולד ועושים אותו אומלל, ואסור לקלקל אדם אחר כדי לתקן את עצמו, וממילא הבעיה של הרגש של האימא שאין לה ילד, אינה מתיר להוליד בן שהוא אומלל: "שאלה: מה צריכה לעשות בחורה מבוגרת שלא התחתנה, והשעון הביולוגי מתקתק? האם לקבל תרומת זרע? "תשובה: השאלה מתחלקת לשני חלקים: הצד ההלכתי והצד המוסרי. מבחינה הלכתית "ודאי אסור לקבל זרע ישראל, הרי כבר נאמר במפורש בגמרא יבמות (לז ב) שאסור לאדם להוליד משתי נשים בשתי מקומות שונים, שאין ידוע ומפורסם אבי הילדים, כדי שלא יבוא אח לשאת אחותו. וכן נפסק בשולחן ערוך (אה"ע ב יא). וכדומה, אסור לייבם בתוך שלושה חודשים (יבמות מא א. ב"ש אה"ע יג סק"א) מחשש תקלות בעתיד. אלא כל זה לגבי תרומה מזרע ישראל אבל לא מזרע גוי (שו"ת אגרות משה אה"ע א י, עא. ב יא. ד לב אות ה. אמנם הגרמ"פ רק מתיר שם לנשואה). "וכל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו נקרא שתוקי (משנה קידושין סט א), ונמנה ברשימת פסולי החיתון (עיין שו"ת שרידי אש א עט). אמנם בשו"ת יביע אומר (י אה"ע י), הגר"ע יוסף כתב להתיר ילד כזה לבוא בקהל (אמנם כל זה בדיעבד ולא לכתחילה, אך הוא מעיקר הדין). לכן יתכן שהקשיים ההלכתיים ניתנים לפתרון. מבחינה מוסרית "אבל יש לפסול את האפשרות מכל וכל, מבחינה מוסרית, וזה בעצמו איסור הלכתי מן היותר חמורים. "ודאי רואים בתורה שרצון האישה ללדת הוא עניין קיומי, וחייה אינם חיים כשלא תלד, כמו שאמרה רחל אמנו: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל א). וכן בשו"ת אגרות משה (אה"ע א י), הגרמ"פ משתמש בנימוק זה: "ידוע גם מהאמהות הקדושות שרצו להוליד וכל נשי דעלמא כן". אבל הבעיה המוסרית לא פתירה: זה לא מוסרי כלפי הילד. ילד צריך אבא ואמא. כך ברא הקדוש ברוך-הוא את עולמו. אנחנו יודעים שיש אלמנות, ויש גם גרושות – אבל זו באמת טרגדיה. אך בודאי אין זה לכתחילה. יש גם חד-הוריות שילדו מחוץ לנישואים, אך גם זה מצב נתון. אבל ילד צריך אבא ואמא אוהבים זה את זו. "ומה לגבי מצוקתה של הרווקה המבוגרת? אנחנו מבינים שהבחורה רוצה להתחתן, וצמאה להעניק אהבה ליצור קטן וחמוד – אבל למה מראש לייצר ילד למשפחה חד-הורית? הוא יהיה מסכן, זה לפעמים גרוע מאב שמת, כי לאותו ילד יש לפחות דמות אב. הרי קוראים לילד "יתום" אפילו כשרק אחד מהוריו איננו. כך גם בגירושין – האבא נמצא בעולם. אך לילד מתרומת זרע – אין כלום. ילדים שנולדו מתרומת זרע מתעוררים לפעמים בלילה, ובוכים: אבא, אבא. "וכבר כתבו גדולי ישראל בעניין: כלל גדול בידינו שאין מטיבים לאחד תוך גרימת רע לשני". עכ"ל. קושיה מן הגמרא עבודה זרה בענין גזירת בי"ד של שם ויש שהקשו מן הגמרא (עבודה זרה דף לו עמוד ב) שגוי הבא על בת ישראל לא נאסר רק משם גזירה של ב"ד של שם, והטעם שמא תגרור אחרי הגוי: "אלא, דאורייתא עובד כוכבים הבא על בת ישראל, דמשכה בתריה", [הכוונה דאורייתא, ב"ד של שם, עי' חזו"א (אה"ע סי' ד' ס"ק י')] וזה לא שייך אם לוקחת רק זרע ממנו, וא"כ משמע לכאורה שבלי ביאה רק לקחת זרע ממנו לא נאסר. ונראה לומר שאין מזה קושיה, שהרי יש שם קושיה אחרת, דשם אמרינן, שישראל הבא על הגויה בדרך זנות נאסר בב"ד של חשמונאים, ולכאורה היה אפשר לדייק, שלפני גזירת החשמונאים לא היה שום איסור לבוא בזנות על גויה בצנעה, ואילו ברמב"ם מפורש לא כך, עי' רמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה ז) בענין חומר הבא על הגויה: "עון זה אף על פי שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אף על פי שהוא ממזר והבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי י"י". שו"ע (אבן העזר סימן טז): "הגה: ועון זה יש בו הפסד שאין בכל העריות, שבנו הבא מן השפחה ומן הכותית אינו בנו, משא"כ בשאר עריות (טור בשם הרמב"ם). ואף שבמקור כאן של הרמב"ם "כי יסיר" תלוי בשני מהלכים בסוגיה קידושין (ע"ח ע"ב) עי' שם רש"י ותוס', והרמב"ם ס"ל כתוס', ואילו לרש"י אין מקור לזה. אבל יש מקור אחר כמו שכתוב בביאור הגר"א (שם ס"ק ח) "ועון זה כו'. יבמות ק' ב' התם מאי קמזהר כו'", והכוונה שביבמות (שם) אמרינן "גבי אברהם דכתיב: להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך, התם מאי קא מזהר ליה רחמנא? הכי קאמר ליה: לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרה". וא"כ קשה, דכאן מוכח שהאיסור לישראל לבא על גויה ולהוליד ממנה בן כבר נאסר מזמן אברהם אבינו, ואיך הגמרא אומרת שרק מזמן החשמונאים נאסר. אלא נוכל לתרץ, שרק דרך זנות באופן שסתם זונה מתהפכת ולא מולידה כדאיתה ביבמות (ל"ה ע"א), וזה לא נאסר מזמן אברהם אבינו אלא מזמן החשמונאים, ובאו ב"ד של חשמונאים וגזרו גם זה מצד איסור ביאה, אבל כשהיא מולידה, אז בודאי אסור מצד שמוליד בן מעכו"ם, ומצד סברה זו אסור בודאי גם אם ייתן זרע לתוך גויה בלי ביאה. וא"כ גם באיסור גוי הבא על בת ישראל, מה שנאמר שגזרו בב"ד של שם על גוי שבא על בת ישראל דרך זנות מצד שמא תגרור אחרי הגוי, זה מדובר גם באופן שאינה מתעברת אלא מתהפכת, אבל כשמתעברת ממנו יש בו פגם גם בלי ביאה, ואף שאין כאן החומר כמו ישראל הבא על הגויה שהבן הוא גוי, שהרי כאן הוולד הוא יהודי, אבל מ"מ יש בו פגם מצד שילדה מגוי. הצטרפות לתהליך הרס המשפחה ע"י העברת חוקים אנטי דתיים ע"י הכנסת יש כיום בכנסת במדינת ישראל רשימה ארוכה של חוקים אנטי דתיים, ובתוכם חוקים להכשיר אישות של משכב זכר ולסביות. ע"י מתן אפשרות להוליד ילדים בשעה שאין משפחה של איש ואשה, אלא איש ואיש, או אשה ואשה. ומי שבא להתיר להביא זרע של גוי לתוך יהודיה זה אחד מתהליכי חורבן המשפחה שהולך ומתפתח לצערנו בכל העולם ונעשה גם כאן בא"י, השם ישמרינו, יש עוד הרבה חוקים כאן שנעשו לאט לאט להרוס המשפחה, ולייצר לכתחילה ילדים חד הוריות. ואם תאמר מה הבעיה, הרי יש ילדים חד הוריות ע"י יתומים כמו שמת האב או האם או שניהם, וא"כ מאי שנא זה, יהא כאן עוד ילד חד הורית. אבל באמת אם קורה באונס ילד חד הורית, זה באמת צרה, והקב"ה ירחם עליהם וצריך לטפל בזה, אבל אין רשות להוביל זה לכתחילה, וכ"ש כאן שזה יותר גרוע שאין כאן כלל אב. וא"כ היתר זה לשים זרע של גוי לתוך פנויה וכ"ש לתוך אשת איש, יתפשט במהרה ע"י נתינת היתר רק פעם אחת, וע"י זה יתפשט חורבן מושג של משפחה וזה הרס של כל היהדות, ח"ו. וא"כ צריך לאסור בכל מכל כל הזרעה של גוי לתוך יהודיה אפילו בפנויה וכ"ש באשת איש, שזה הרבה יותר חמור, וכן לאסור להביא ביצית של גויה לתוך רחם של יהודיה שהוולד הוא גוי, וגם אחרי שיגיירו אותו, אינו בן של אביו היהודי. סכנת ערעור על ילדים שנולדים דרך מכונים שעושים דברים כאלה, גם על כשרים גמורים ידוע שבזמן האחרון מתרבים הזרעה מלאכותית בדרך היתר וכן הפריה חוץ רחמי בדרך היתר, היינו מבעל לאשתו. ואז אין בעיה של יחוס, כי נפסק להלכה שהבן מתייחס אחרי אביו ואמו והכל בסדר, כך פסקו הגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, והגרי"ש אלישיב והמנחת יצחק זצ"ל, ועוד הרבה גדולי ישראל, עי' במכתב המועתק לקמן בנספח, וכ"כ הגרש"ז אויערבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (תנינא (ב - ג) סימן קכד) ואין עוד מי שמפקפק בזה. אולם כל זה אם נעשה בהשגחה צמודה ע"י מכון שידוע שאינו מכניס זרע או ביצית של גוים בתוך הרחם, אלא מאיש לאשתו, אבל מכון שמכניס זרע או ביצית של גוים לתוך הרחם, אז יהיו בני אדם שיחששו להתחתן עם הולדות שנולדים מהשגחת המכון, אף אם באמת נעשה הכל בכשרות מבעל לאשתו, מכיון שלא יודעים מה הכניסו בתוך הרחם, וזה יהא ח"ו קלקול גדול גם לאלו שכשרים גמורים, וחבל שמערערים בזה יחוס כלל ישראל גם לאלו שבאמת אין בהם שום חשש. וכל זה כשיש רק ידיעה סתמית שנעשה ע"י מכון שמכניס גם גוים. אבל אם מעידים מפורש שהיה השגחה שבא מזרע הבעל לאשתו ע"י ביצית של אשתו, אפשר לסמוך עליהם. סיכום לענין פנויה אסור להכניס זרע של גוי לתוך יהודיה. אם זה לתוך פנויה, יש בזה פגם עצום לוולד מצד שהוא זרעו של גוי שלא עבר גיור. וכן הוא בכלל בני ט' מידות שיסורי הגלות מבררין אותו. וכן לדעת הרמב"ם ועוד הרבה ראשונים שפסקו כשמואל או גם כשמואל, הוא בכלל חסרון של ולזרעך אחריך, שאסור להוליד בן שאינו מיוחס אחרי אביו. וכן יש כאן איסור מוסרי שהילד הוא אומלל שאין לו כלל אב ויותר גורע מיתום, ואסור להוליד ילדים אומללים כדי להציל את האימא מחסרון ילדים. וכן מצטרפים למגמת המדינה להרוס את היסוד של "משפחה" שבנוי על אב ואם, שהוא עיקר שמירת הדת, ורוצים להרבות כל מה שאפשר ילדים חד הוריות. לענין אשת איש ואם זה בתוך אשת איש ניתווספו עוד איסורים, של חיוב הבחנה, שיעלימו את זה ויחשבו שהוא בנו של הבעל. ואם ימות, יתירו אשתו בלי חליצה, ומפורש בגמרא שאשה חשודה להעלים זה שהולד אינו מבעלה. וכן יש בו אבק גילוי עריות להכניס זרע של אחר לתוך אשת איש, אף שאין זה ממש גילו עריות (כ"כ כמה אחרונים). וכן הדבר מביא לעשות גם הכנסת ביצית של גויה לתוך רחם יהודיה, ושם הרבה יותר חמור, שהבן הוא גוי ויבוא להכשיר אותו בתור יהודי. וגם אם יגיירו אותו אינו בנו של האב, ויבוא להתיר אשתו בלי חליצה. ובתו פסולה לכהן, ואם האב כהן הבן אינו כהן, ועוד הרבה קלקולים. קלקול נוסף, שכל מכון שמתעסק בזרע וביציות של גוים, יכול ח"ו לערער הכשר של מכון גם אלו שהם כשר גמור מבעל לאשתו, כי לא ידעו מי באמת כשר ומי לא. זרע של ישראל לא דברנו כאן בהכנסת זרע של ישראל לאשה שאינו בעלה. כי אם זה לתוך פנויה (רווקה), יש איסור שמא יתן עוד זרע לאשה אחרת וישאו הבן את אחותה. ואם זה לתוך אשת איש, ניתוסף בעיה חמורה של ממזרות, שיש דעות באחרונים שהוולד ממזר. ועי' מה שכתבנו בזה במאמר "בענין הזרעה מלאכותית לתוך אשת איש אם הולד ממזר". נספח בענין הכשר הפריה מבעל לאשתו והריני מעתיק פסק של הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א, והגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, בהכשר הפריה חוץ רחמית, והזרעה מלאכותית כשנעשו בין איש לאשתו. (אולם בענין מילה בשבת דעת הגאון ר' ש"ז אויערבך זצ"ל בהפריה מלאכותית שאינו נימול בשבת, ועי' מה שכתבנו באתר שלנו "בריתי יצחק" ערוץ הלכות שבת במאמר "הפריה מלאכותית ופונדקאית שילדה זכר אם נימול בשבת", וכ"ש בהפריה חוץ רחמי, אולם זה לא סוגיה לעניננו). נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, ט"ז טבת תשע"ה

 
מכתב גדולי הפוסקיםבשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם || מכתב הג"ר משה שאול קליין אודות ארגון בוני עולם