יום ה', טז’ באדר א' תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
בגאולת בעתה יקום מלך המשיח בדרך הטבע ● משיח הוא מלך ● דרגת משיח כשלא זכו ● תהליכי הגאולה בדורינו ● הסתר הגאולה ● מקורות שיש אפשרות שיקום מלך ישראל דרך בחירות ● ההשתדלות בפועל ● דעת הרמב"ן על המלכת מלך בלי נביא ● גם כשהמלך נתמנה מפי נביא, זה רק המלצה אבל עדיין לא נתמנה בפועל ● אפשרות שיהיו מתנגדים גדולים למשיח מצד אנשים שנראים כצדיקים גדולים ● קצת ראיות על שימוש בנשק, ביציאת מצרים, במלחמות מצווה ורשות, בתקופת הנביאים, חזקיה המלך, בתקופת בית שני ● ההלכה ● מלחמות המשיח ● סיבות שיכולים לגרום לטעות חמורה כזאת ● מסקנא, מטרת המאמר הזה
19:06 (16/12/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

בגאולת בעתה יקום מלך המשיח בדרך הטבע בחז"ל מבואר שיש שני סוגי גאולה, אחד "בעתה" ואחד "אחישנה". ובנוי על הפסוק ישעיהו (פרק ס כב): הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. סנהדרין (דף צח עמוד א): אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב בְּעִתָּהּ, וכתיב, אֲחִישֶׁנָּה? זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז יג) וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה, וכתיב (זכריה ט ט) עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר? זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור. החילוק בין "בעתה" ובין "אחישנה", והנפקא מינה ביניהם, שזה כענני שמיא וזה עני ורוכב על החמור. מסביר היטב האור החיים הקדוש, שבגאולת בעתה יקום מלך המשיח כדרך הקמים בעולם בדרך טבע, (הכוונה בהנהגה נסית המלובש בטבע, כמו כל הנהגת הטבע שהיא הנהגה נסית המלובש בטבע, עי' רמב"ן (סוף פרשת בא) שגם מה שקורה בדרך הטבע נקרא נס). ואילו בגאולה אחישנה יקום באופן נסים גלויים. ועיקר החילוק בין ניסים גלוים ובין נסים נסתרים, שבנסים גלויים, לא ניכר השתדלות האדם כל כך, מה שאין כן בדרך הטבע ניכר יותר השתדלות האדם בזה, ועל אף שגם בדרך הטבע הכל מושגח מן השמים. במדבר (פרק כד יז): אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. אור החיים (שם): וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב ב). מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכרי' ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור. והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם). וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ג) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך: הכוונה מה שנאמר וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. וכן מבואר ברמב"ם שמלך המשיח יכול לבוא דרך הטבע (היינו ניסים מלובשים בטבע). משיח הוא מלך ומקודם נבאר שמשיח הוא מלך, וממילא חל עליו דיני מלך וממילא יקום ג"כ כמו שמלך קם בדרכי המלוכה, ונבאר אי"ה אח"כ מה זה דרכי המלוכה. רמב"ם (הלכות מלכים פרק יא הלכה א): המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד, וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים, והיה אדום ירשה זה דוד, שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו', והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'. דקדק הרמב"ם מאוד שיהא דברים הדומים למלך דוד, ובכלל זה מלחמה בדרך הטבע. דרגת משיח כשלא זכו וכאן נביא ראיה שאין צורך בכל המעלות של דוד רק את הדברים שהזכיר הרמב"ם, ואין צורך לאותות ומופתים. רמב"ם (הלכות מלכים פרק יא הלכה ג): ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס. הלכה ד: ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. מן הרמב"ם הזה מבואר שאין צורך באליהו הנביא להקים משיח, שהרי בר כוכבא לא נתמנה מפי אליהו הנביא, וכן מבואר מיניה שעושה מלחמות על דרך הטבע כמו דוד ובר כוכבא. וכך כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יב) שביאת אליהו הוא רק דעה אחת ואינו מוכרח להיות כך: ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת. וכן במצב של גאולת בעתה יכול לבוא מלך המשיח שהוא בדרגא שפילה, ועי' בזה במאמר ושפל אנשים יקים עלה סי' ב' (עמוד 55 ואילך). ובזה מתורץ מה שברמב"ם הל' תשובה (פ"ט הל' ב') כותב דמות אחרת לגמרי ממה שכתב בהל' מלכים. שבהלכות תשובה הזכיר שהוא קרוב לנבואתו משה רבינו, ואילו בהל' מלכים הזכיר דמיון לבר כוכבא שבודאי לא היה נביא. ועל זה ניתן לתרץ, שבהלכות תשובה מדבר בגאולת אחישנה כשעם ישראל יזכה, ובהלכות מלכים מדבר בגאולת בעתה כשעם ישראל לא יזכה. תהליכי הגאולה בדורינו ידוע בשם הגר"א שבודאי יהא הגאולה של בעתה, (עי' בספר קול התור), וממילא הכל הולך על דרך הטבע. וכן רואים בדורינו, שתהליכי הגאולה הולכים בדרך הטבע, למי שמבין שאנו כעת בתהליכי הגאולה, ע"י שנתקיים חלק גדול של קיבוץ גלויות, כשש וחצי מיליון יהודים בא"י, שזה יותר מכפליים מזמן עולי מצרים לא"י. וקיבוץ גלויות הוא חלק של הגאולה, כמבואר ברש"י על מסכת מגילה (דף יז עמוד ב): ומה ראו לומר גאולה בשביעית? - אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, לפיכך קבעוה בשביעית. והאמר מר: בששית - קולות, בשביעית - מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. - מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא. רש"י: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית - שבוע שבן דוד בא בו חלוק משאר שנים, כדאמרינן בפרק חלק (צז, א): שנה ראשונה רעב ולא רעב כו', עד ובשביעית מלחמות, ובמוצאי שביעית בן דוד בא. אתחלתא דגאולה היא - ואף על גב דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי, כיון דשם גאולה עלה - קבעוה בשביעית. ומבואר מזה שקיבוץ גליות הוא חלק של גאולה מן הגלות אף שעדיין אין בית המקדש ואין מלכות בית דוד. הסתר הגאולה ומה שזה נעשה ע"י חילונים, אינו סותר את המהלך הזה, כמו שמוכח מן הפסוקים ביחזקאל (ט"ז מפסוק נ"ג ואילך), עי' במאמר "ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה", שבתהליכי גאולת בעתה, נעשה קיבוץ גלויות ע"י אנשים המכונים אנשי סדום. ואף שיש חולקים על סברה זו (וזה כולל גם תלמידי חכמים גדולים) ואומרים שכל מי שאומר שאנו בתהליכי הגאולה הוא אפיקורס, אין זה סתירה למה שכתבנו, שהרי כבר ידוע במקורות רבים, שתהליכי הגאולה מוכרחים ללכת בהסתר, עי' בפרשת יהודה ותמר שהוא פרשת אורו של משיח כמבואר במדרש רבה שם, וא"כ הרי לכאורה קיבוץ גלויות כעת הוא בגילוי גמור שכל העולם רואה את זה, ואיך יכול להיות בהסתר, אלא ע"י שכל מי שאומר שאנו בתהליכי הגאולה מוכרח שיהיה מי שיתנגד בתוקף, ואומר עליו שהוא אפיקורס. וטענת אפיקורסות צריך לבוא דווקא מגדולי ישראל ותלמידי חכמים גדולים, שאילו היה בא מפשוטי עם, לא היה מי שמאמין להם, אבל עכשיו שבא מכח גדולי ישראל, אז הרבה מפשוטי עם מאמינים להם שאין לנו כעת שום שייכות עם גאולה, וממילא הדבר נשאר בהסתר ואכמ"ל. מקורות שיש אפשרות שיקום מלך ישראל דרך בחירות האור החיים הקדוש כתב שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע. והכוונה שבט היינו מלך, כמו שנאמר (בראשית פרק מט י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה. ודרך טבע היינו כדרך שנוהג באותו דור שיקום, וכעת דרך הטבע זה דרך בחירות, כי לפי דרך הטבע של עכשיו אין אפשרות אחרת, ורק אנו צריכים להביא ראיה שזה לא סותר המלכת המלך שהוזכר בחז"ל, ומצאנו ראיה מן הרמב"ם שדרך בחירות הוא אפשרות אחת. ברמב"ם (פירוש המשנה מסכת כריתות פרק א בענין שמן המשחה) כשמצייר כל סוגי אפשרויות שיקום מלך, מונה אפשרות אחת מהם דרך הסכמת רוב הציבור: ויש בדבר חלוק, והוא, שכאשר נמשח דוד עליו השלום בשמן המשחה זכה במלכות כפי שמעידים בכך המקראות וכן בניו אחריו מלכים ואף על פי שלא נמשחו בשמן המשחה, אמרו מנא לן שאין מושחין מלך בן מלך דאמר קרא למען יאריך על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, מלמד שהממלכה ירושה היא לבנים. אלא שאם אירע סכסוך וקטטה בזרע דוד אי זה איש למנות אם פלוני או פלוני, והיתה אחר כך הסכמת הכל על אחד מהם, או שהלכו הרוב אחריו, או שמנוהו הסנהדרין, או נביא, או כהן גדול, או שהושגה המלכות לאחד מהן באיזה אופן שיהיה, הרי זה נמשח בשמן המשחה כדי להפסיק הקטטה והמלחמה ולסלק המחלוקת, וידעו ההמון שזה הוא משיח ה' שייראוהו. והראיה לכך אמרו בקרב ישראל אמרו בזמן שהשלום בישראל. כלומר שאז אין מלך בן מלך צריך משיחה, אבל בזמן מלחמה מושחין אותו, ואמרו מפני מה משחו את שלמה מפני מחלקתו של אדניה, ואת יואש מפני מחלקתה של עתליה, ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו. וא"כ לפי המציאות היום, שהמנהיג שעושה מלחמות נבחר בדרך בחירות, וזה ג"כ אחד מתפקידי מלך המשיח, המבואר במקרא הנזכר לעיל, א"כ אנו צריכים לדעת שגם מלך המשיח, יהא בפשטות נבחר דרך בחירות, זה הפשטות הנהגה טבעית, אף שהקב"ה יכול להנהיג אחרת, אבל מבחינת השתדלות, שבזה מתחשבים בדרך הטבע וכמו שכתב באור החיים הקדוש, וזהו המהלך כעת. והרי זה עיקר ענין דרך הטבע שניכר יותר השתדלות האדם בזה, אף שהכל מונהג ומושגח מן השמים. כל שאר האפשרויות שהוזכרו ברמב"ם, לא קיימים כעת, והיינו שאין המערכת לזה, והכוונה שלא רק המועמד אינו לפנינו אלא גם המערכת שיכול למנות המלך אינו לפנינו, מה שאין כן בענין בחירות לראש ממשלה, שאף אם המועמד שראוי הוא להיות משיח כעת אינו לפנינו, אבל עכ"פ המערכת הוא לפנינו. (ואין זה משנה אם בחירות ישירות כמו שהיה בזמנים מסוימים או בלתי ישירות שהוא כעת הדרך). והיינו, שהאפשרויות האחרות, סנהדרין, נביא וכהן גדול, אינם לפנינו, שאין לנו לא סנהדרין ולא נביא ולא כהן גדול. וגם אין לנו את המערכת למנות את אלו, היינו, לא מי שיכול למנות סנהדרין ולא מי שיכול למנות כהן גדול ולא מי שיכול לבדוק את הנביא אם הוא נביא (לו יצויר שיבוא מישהו שיטען שהוא נביא), שהרי כדי לבדוק נביא צריך לבדוק אותו, כמבואר ברמב"ם (פ"ח מהלכות יסודי התורה), הדבר היחיד שיש לפנינו הוא מערכת של בחירות שיכול למנות ראש ממשלה לארבע שנים. ואף שמלך הוא לכל החיים ולא רק לארבע שנים, ואילו בחירות לראשות הממשלה הוא רק לארבע שנים, אבל הרי כתב הרמב"ם שם שגם מלך המשיח לא יקום בהתחלה רק בתור נסיון אם יצליח, וא"כ מי שבתוך הארבע שנים מצליח ללחום נגד כל האויבים והוא בדרך להחזיר עם ישראל בתשובה ולחזק בדקה וכן לבנות בית המקדש או על כל פנים להתחיל בזה בתהליכי הבניה, אז אפשר למנות אותו לעוד כמה שנים עד שיגמור את המלאכה. ההשתדלות בפועל כעת עדיין אין המועמד למשיח, אבל השתדלות לכיוון זה צריך לעשות, והיינו שצריך לבחור הכי טוב מה שנראה שמקיים את כללות התורה כולל שמירת כל חלקי תורה ולחימה נגד האויבים ושמירה על ארץ ישראל. (אין כאן שום המלצה לשום ענין של בחירות עכשיו, רק הסבר שהמערכת של בחירות יש בזה חשיבות שהוא בגדר הכנה למצב שיהא בחירות למי שמועמד למלך המשיח, שיתכן שיבוא דרך בחירות כשיגיע הזמן). דעת הרמב"ן על המלכת מלך בלי נביא מן הרמב"ן מבואר שהמלכת מלך יכול להיות ע"י נביא וגם שלא ע"י נביא: דברים (פרק יז): שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. רמב"ן (טו): וטעם אשר יבחר ה' א-להיך בו - על דעת המפרשים, שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים. יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה. ובספרי (שופטים קנז), שום תשים עליך מלך, מת מנה אחר תחתיו. מלך, ולא מלכה. אשר יבחר ה' א-להיך, על פי נביא. אם כן מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי. אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם. וא"כ הפסוק לא תוכל לתת עליך איש נכרי מדובר כשאין נביא אז מצווים לתת מלך שאינו גוי. גם כשהמלך נתמנה מפי נביא, זה רק המלצה אבל עדיין לא נתמנה בפועל דוד המלך מצאנו בשמואל הנביא שמשח את דוד המלך, אבל עדיין לא היה זה בפועל, עד שהציבור או הממונה על הציבור קיבל אותו. שהרי קודם כל שמואל הנביא בעצמו פחד למשוח את דוד בפרהסיא פן יהרגנו שאול המלך כמו שנאמר בנביא שמואל (א, פרק טז ב): וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר ה' עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי. וכן אח"כ כשכבר שמע שאול שדוד נמשח, עדיין רצה להרוג אותו, ורדף אחריו, וכן אחרי פטירת שאול, עדיין דוד לא נעשה מלך על כל ישראל עד שבע שנים. שלמה המלך וכן מצאנו ששלמה המלך נתמנה מפי נתן הנביא, ובכל זאת הוצרכו לעשות הרבה השתדלות טבעית. מלכים (א, פרק א ח): וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ. רש"י (שם): ונתן הנביא - שנבא לדוד ששלמה ימלוך כמו שנאמר בדברי הימים (א' כ"ב ט') ושלמה יהיה שמו. דברי הימים (א, פרק כב פסוק ט): הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. ועם כל זה היה צריך לעשות השתדלות הרבה כדי לדכות את מרד אדוניהו, שרצה למלוך נגד נבואת הנביא, אף שידע ששלמה נתמנה מפי הנביא, עי' רש"י (מלכים א, פרק א פסוק י): ואת שלמה אחיו לא קרא - שיודע היה שהתנבא עליו הנביא למלוך. וא"כ רואים שצריך גם המלכת העם או המלך הקודם, ונבואת הנביא לא מספיק, וכ"ש בזמן שאין כלל עדיין נביא. אפשרות שיהיו מתנגדים גדולים למשיח מצד אנשים שנראים כצדיקים גדולים מי שמחונך שלא שייך כלל ענין של נשק אצל עם ישראל, וכל נושא נשק שייך רק לעשו, ומביא ראיה מן הפסוק הקול קול יעקב והידים ידי עשו, אז מסתבר כשיבוא משיח האמיתי וילחום על דרך הטבע עם נשק, יתנגד לו, ומצאנו שיטה מטורפת כזו בתוך כלל ישראל, שאין בכלל מושג של נשק אצל עם ישראל, כך ראיתי גיליון של שבת (פרשת וישלח באתר לדעת) בשם אפריון שלמה. והוא טוען שבכל משך הדורות היהודים לא לקחו נשק בידם. ולצערינו הרב הוא לא היחיד בזה, אלא יש הרבה מקומות שמחנכים התלמידים בצורה מעוותת כזו. קצת ראיות על שימוש בנשק הנה טעותם טעות גמור, הרי נאמר ביעקב אבינו בעצמו, שלקח נשק, בראשית (פרק מח כב): וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. רש"י (שם): בחרבי ובקשתי - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן. ואף שיש גם פירוש אחר ע"פ תרגום אונקלוס "בצלותי ובבעותי", אבל פירוש הראשון ג"כ אמת. ובאמת באונקלוס נוסח תימן וסביוניטה (שנת שי"ז) גם מתרגם בחרבי ובקשתי. ביציאת מצרים שמות (פרק יג יח): וַיַּסֵּב אֱ-לֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. רש"י (שם): וַחֲמֻשִׁים - אין חמושים אלא מזויינים. לפי שהסיבן במדבר גרם להם שעלו חמושים, שאלו הסיבן דרך יישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין, אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך, אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן לו כל הצורך. ומקרא זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן, שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין, מהיכן היו להם כלי זיין שהכום ישראל בחרב. וכן הוא אומר (יהושע א יד) ואתם תעברו חמושים. וכן תרגם אונקלוס מזרזין, כמו (בראשית יד יד) וירק את חניכיו וזריז. מלחמות מצווה ורשות שמות (פרק יז יג) במלחמת יהושע בעמלק: וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. במדבר (פרק כא כד) במלחמת סיחון: וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. דברים (פרק כ יג) במלחמת רשות: וּנְתָנָהּ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב. יהושע (פרק ו כא): וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב. תקופת הנביאים וכן כל ספר יהושע, שופטים, מלכים, שכולל דוד המלך וחזקיה המלך השתמשו בכלי זיין. על דוד המלך אין צורך להביא ראיה, שכל ספר שמואל מלא מזה. חזקיה המלך ועל חזקיה המלך גם כן היה כך, עי' מלכים (ב, פרק יח א): וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה: (ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה: (ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו: (ד) הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן: (ה) בַּה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: (ו) וַיִּדְבַּק בַּה' לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (ז) וְהָיָה ה' עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ: (ח) הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר. וחזקיה היה יותר חזק במלחמתו מדוד המלך. עי' ישעיהו (פרק יד כט): אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף. רש"י (שם): אל תשמחי פלשת כולך - שהרימות ראש בימי אחז שהי' רשע שגרם לו רשעו שנמסר בידכם כענין שנאמר (דברי הימים ב כח) ובפלשתים פשטו בערי השפלה וגו'. כי נשבר שבט מכך - כי נחלשה ונשפלה מלכות בית דוד שהיו למודים להכות בכם כמו שמצינו בדוד וכן עוזיהו מלך יהודה שהכה אתכם כענין שנאמר (דברי הימים ב' כו) ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת. כי משרש נחש - משורש אותו נחש יצא צפע שהוא קשה מנחש ומי היה זה חזקיה שנאמר בו (מלכים ב' יח) הוא הכה את הפלשתים ואת עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ויש שהקשו, הרי חזקיה לא היה יכול לעשות מלחמה אלא לישן במיטה. כדאיתא במדרש איכה רבה (פתיחתא דחכימי ל): זבדי בן לוי פתח לא האמינו מלכי ארץ וגו', ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו. דוד אמר (תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה כן. הה"ד (ש"א ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. מהו למחרתם, ר"י בן לוי אמר, לשני לילות ויום אחד, היה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים, כמה דתנינן תמן על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים. הה"ד (תהלים י"ח) כי אתה תאיר נרי וגו'. עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו אני עושה שנאמר (דברי הימים ב' י"ד) וירדפם אסא וגו', לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו. עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה, שנאמר (דברי הימים ב' כ') ובעת החלו ברנה ותהלה וגו'. עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה שנא' (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. התירוץ הוא שזה היה בשעה שחזקיהו היה חולה, שהרי מלחמת סנחריב ומפלתו היה באותו זמן שחזקיהו היה חולה. עי' מלכים (ב, פרק כ ה): שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה'. (ו) וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. אולם בשעה שהיה לו כח, היה עושה מלחמות כמבואר מפורש במקרא. בתקופת בית שני וכן בבית שני לקחו נשק בזמן עזרא ונחמיה, עי' נחמיה (פרק ד י): וַיְהִי מִן הַיּוֹם הַהוּא חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל בֵּית יְהוּדָה. וכן כל מלחמות החשמונאים היה בנשק. וכן בר כוכבא עשה מלחמה בנשק, ועי' רמב"ם לעיל שלא היה טעות בעצם הענין. ההלכה וכן הוא הלכה למעשה ברמב"ם ובשולחן ערוך כמה פעמים. רמב"ם (הלכות קידוש החודש פרק ג הלכה ד): היה העד שראה את החדש בליל השבת חולה מרכיבין אותו על החמור ואפילו במטה, ואם יש להן אורב בדרך לוקחין העדים בידן כלי זיין. שולחן ערוך (אורח חיים הלכות שבת סימן שכט סעיף ו): עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא (א"ז). שולחן ערוך (שם סעיף ט): כל היוצאים להציל חוזרים בכלי זיינם למקומם. שולחן ערוך (חושן משפט הלכות שותפים בקרקע, סימן קסג סעיף ב): וכל הדר בעיר י"ב חדש, או שקנה בה בית דירה, נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכים לתיקון החומה ודלתות ושכר הפרשים והשומרים את המדינה וכיוצא בדברים אלו ששומרים העיר. מלחמות המשיח וכן משיח יהרוג בחרב ושאר כלי נשק, כמבואר ברמב"ם (הל' מלכים) דומה לדוד המלך. וכן מפורש הדבר בתהילים (פרק ב) שמדבר גם על דוד וגם על מלך המשיח: (א) לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק: (ב) יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ: רש"י (שם): למה רגשו גוים - רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח, ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו כעין שנאמר (שמואל ב' ה) וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים את מחניהם ונפלו בידו, ועליהם אמר למה רגשו גוים ונתקבצו כולם. ועל זה ממשיך הפסוק (ט) תגובת המלך דוד ומלך המשיח: תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם. וברש"י (שם) תרועם - תרוצצם: בשבט ברזל - היא החרב. הבאתי כאן רק קצת מן הקצת שעם ישראל השתמש בנשק ואין אפשרות להביא את כל הראיות ליסוד הזה, מכיון שאין לזה סוף. סיבות שיכולים לגרום לטעות חמורה כזאת אחד מן הסיבות שבאים לכפור במצוות מלחמה וצבא ונשיאת נשק, כנראה בגלל שכעת בתוך הצבא יש הרבה קלקולים רוחניים, ממילא רוצים להתרחק מזה ע"י שכופרים לגמרי במצוות מלחמה הכתובה בתורה. אולם זה לא סיבה לכפור במצוות מלחמה, עי' במאמר "ללמד בני יהודה קשת - לא במסגרת צבאית". וזה דומה למצב של התעסקות בפרנסה, שיש מקומות שיש בזה סכנה רוחנית, ובעקבות זה באים אנשים לומר שמעולם לא שמענו שיש מצווה ליהודי להתעסק בפרנסה, על אף שבכל כתובה כותבים התחייבות לזה: ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא. ידוע שיטת האדמו"ר מסטמר הרב יואל טייטלבוים זצ"ל שהתנגד בתוקף לבחירות, וכך ממשיכים כעת החסידים שלו. ועי' מה שכתבנו על השיטה שלו במאמר "המשל והנמשל של שיר השירים". מסקנא מטרת המאמר הזה אין שום המלצה לשום דבר בנוגע לבחירות עכשיו, הוא בא רק להסביר, שבתוך האמונה של י"ג עיקרים שהוזכר ברמב"ם על ביאת המשיח, כולל גם שצריך לקחת בחשבון את האפשרות הזו, שמשיח יבוא בדרך הטבע, וזה יתכן גם דרך בחירות, על אף שאין אנו יודעים איך זה יהיה, אבל האפשרות הזאת צריך לקחת בחשבון כדי שלא יפסלו אותו אם יהיה על הדרך הזה. כעת עתה צריך כל אחד לבחור במה שנראה בעיניו יותר הגון בשביל היהדות, שכולל שמירת כללות התורה. נכתב בעהי"ת ע"י מורנו הגאון רבי יצחק ברנד שליט"א, ט"ו כסלו תשע"ה