יום ב', יד’ בסיון תשע”ט
בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק בריתי יצחק
 
 
 
 
 
 
ביטול היתר מכירה ממשנה מפורשת ע"י הסטייפלר, (הגר"י קניבסקי זצ"ל בעל קהילות יעקב) ● וכן ענין אמירה לנכרי בשדות גוים ● קצת תוספת ביאור בדברי הקהילות יעקב ● בענין קנין פיקטיבי שהוזכר בקהילות יעקב ● בענין איסור ספיחים בקרקע שנמכרה ע"י היתר מכירה וכן קרקע של גוי ממש ● איסור ספיחים בשדה של גוי כשהיה כאן אמירה לנכרי (זה שייך גם למי שמתנגד להיתר מכירה) ● פסק הרמב"ם שגם בזמננו אין קנין לגוי להפקיע ● הסבר למה אסור לעשות היתר מכירה
16:41 (28/09/14) מכון בריתי יצחק ● הרב יצחק ברנד

משנה מסכת חלה (פרק ד משנה ז): ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא, רבי אליעזר מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית (כדין א"י), ורבן גמליאל פוטר (כדין חו"ל). רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא (כדין חו"ל), ורבי אליעזר אומר חלה אחת (כדין א"י). אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר. חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים. ומבואר גם מרבן גמליאל, שאילו היה בא"י היה חייב פירותיהם במעשרות ובשביעית, מפני שקדושת הארץ לא נפקע ע"י קנין הגוי, עכ"פ כשהיה הישראל אריס בתוכו. (וע' בחזון איש (ס' ג' ס"ק כ"ב) שלומד מכאן שיש קדושת שביעית בפירות בסוריא. שגם ר"ג מודה שאילו היה השדה של ישראל יש קדושת שביעית בפירות סוריא). ירושלמי (מסכת חלה פרק ד הלכה ד): גמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא חייב ר' ליעזר אלא בחכירי [בתי] אבות כגון (מהלל) [מהלין] דבית ר'. תני ר' חלפתא בן שאול קנס קנסו ר' ליעזר. מה נפק מביניהון אריס לשעה. מאן דאמר קנס חייב. מאן דאמר בחכירי בתי אבות פטור. ולמדים מדעה שניה של הירושלמי שגם באריס זמני, חייב במעשר ובשביעת אם זה בא"י. ר"ש (שם משנה ז): מחייב פירותיהן - מפרש בירושל' (הל' ד') דקנס קנסן ר' אליעזר ושמא לפי שהיו אריסין לנכרי אי נמי שלא ישתקעו בסוריא. וכ"כ בפירוש הריבמ"ץ. רא"ש (שם): מחייב פירותיהן - מפרש בירושלמי דקניס ר' אליעזר שלא ישתקעו בסוריא. פירוש המשנה לרמב"ם (שם): כבר ביארנו שסוריה היא הארץ שכבש דוד שלא מארץ ישראל. וכבר ביארנו בדמאי שאין חייב להפריש מעשרות מפירות סוריה אלא מי שיש לו פירות משדהו שקנה ופירשנו טעם כל זה. אמר שאם היה ישראל אריס בשדה משדות סוריה. ר' אליעזר מחייב אותו במעשרות הואיל ויש לו שותפות מסויימת בשדה הרי הוא חייב במעשרות. ורבן גמליאל פוטר מפני שאין לו בגוף הקרקע כלום. (בפירוש המשנה הקודמת היה כתוב שיש לישראל שותפות בקרקע אולם אח"כ מחק זה כמו שכתוב כאן שאין לישראל כלום בגוף הקרקע, ובכל זאת מבואר שבא"י חייב במעשר ושביעית, ע' בהערות וציונים רמב"ם פרנקל (פ"א תרומות הל' י"ז)). רמב"ם (הלכות תרומות פרק א הלכה יז): ישראל שהיה אריס לעכו"ם בסוריא פירותיו פטורין מן המעשרות לפי שאין לו בגוף הקרקע כלום, ויש לעכו"ם קנין בסוריא להפקיע מן המעשרות כמו שביארנו, וכן החוכר והמקבל והשוכר שדה מן העכו"ם בסוריא פטור מן התרומות ומן המעשרות. (הועתק בשולחן ערוך (יו"ד ס' של"א סע' ח')). ר' עובדיה מברטנורא (מסכת חלה שם): רבי אליעזר מחייב וכו' - קסבר עשו סוריא כא"י לענין מעשרות ושביעית. ורבן גמליאל פוטר - דסבר לא עשו סוריא כא"י, ואינו חייב במעשרות בסוריא אלא בזמן שהקרקע של ישראל ואין לעובד כוכבים חלק בו. תוספתא (מסכת תרומות פרק ב הלכה יא): ישראל שקנה שדה בסוריא אף על פי שחזר ומכרה לגוי חייבת במעשרות ובשביעי' שכבר נתחייבה אבל העריסין והחכורות ובתי אבות וגוי שמשכן שדהו לישראל אף על פי שעשה לישראל נימוסות עליה פטורה מן המעשרות ופטורה מן השמטה (הובא ביאור הגר"א (ס' של"א ס"ק כ"א) בהתחלה ובסוף) ומבואר דבא"י חייב). וכאן נעתיק דברי הקהילות יעקב (שביעית ס' א' ס"ק י"ג): קצת תוספת ביאור בדברי הקהילות יעקב מה שהביא ראיה חזקה מן המשנה (חלה פ"ד מ"ז), שרק בסוריא פטור ממעשר ושביעית ולא בא"י, הלכה זו הובא ברמב"ם בענין תרומות ומעשרות, אולם בודאי ה"ה לענין שביעית אף שלא הוזכר ברמב"ם שביעית, משום שהרמב"ם איירי בענין הלכות תרומות ומעשרות. ולכאורה יש להקשות, אם באמת יש ראיה מן המשנה הזו שאין קנין לגוי להפקיע מידי תרומות ומעשרות בא"י, למה הגמרא (גיטין מז ע"א) כשדנים אם יש קנין לגוי להפקיע מידי תרומות ומעשרות, ופליגי בזה רבה ורבי אלעזר, שרבה ס"ל שאין קנין ורבי אלעזר ס"ל שיש קנין, למה הגמרא לא הביא ראיה מן המשנה הזו שאין קנין להפקיע מידי תרומות ומעשרות. וניתן לתרץ דאף למ"ד שיש קנין, מ"מ אם ישראל שכרה ממנו או שנעשה אריס חייב בתרומות ומעשרות ושביעית, ולפי דעה זו הוא מדרבנן עי' בזה חזון איש (שביעית ס' ד' ס"ק ו'). ועכ"פ אפילו לדעה שיש קנין מ"מ אסור מדרבנן בא"י כשהישראל שכרה מן הגוי, וכ"ש לפי מה שפסקו כמעט כל הפוסקים שאין קנין לגוי להפקיע מידי תרומות ומעשרות ושביעית. וממילא יש כאן ראיה ברורה שכשעושים היתר מכירה ושוכרים אח"כ מן הגוי, אף את"ל שהמכירה חל וגם את"ל שיש קנין להפקיע מידי שביעית אבל כששכרה הישראל ממנו בודאי חייב בשביעית. והיינו אפילו לדעת הספק של ספר התרומה (הל' ארץ ישראל) שבזמננו אחר חורבן בית שני, אולי יש קנין לנכרי להפקיע מידי תרומות ומעשרות (הובא בביאור הגר"א (יו"ד ס' של"א סס"ק ו' וס"ק כ"ח), ובחזו"א (שביעית ס' כ' ס"ק ז' בד"ה דין שביעית בפירות נכרים)) מ"מ אם שכר ישראל ממנו חייב בתרומות ומעשרות ושביעית בא"י גם אחרי החורבן שהרי המשנה איירי אחרי החורבן דפליגא בה רבי אליעזר ורבן גמליאל, וכתוב שם אחזו קולו דר"ג וקולו של ר"א אלמא דאחרי החורבן איירי (ע' חזו"א (שביעית ס' ג' ס"ק כ"א ד"ה אבל)) ומזה מדויק שאילו היה בא"י היה חייב במעשרות ובשביעית. והברייתא (גיטין מג ע"ב) שהחכירין מן הגוי פטור איירי בסוריא, אפילו למ"ד יש קנין, שאילו בא"י חייב עכ"פ מדרבנן אפילו למ"ד יש קנין וכמו שכתבו תוס' (ב"מ ק"א ע"א ד"ה סברוה), מכח הגמרא (מנחות ל"א ע"א) שרבי שמעון שזורי ס"ל שיש קנין לגוי להפקיע ומ"מ הקונה ממנו חייב מדרבנן לעשר וכ"כ ברמב"ן (חולין ו ע"ב) וריטב"א (גיטין מ"ז ע"א בסוף), ודברי רש"י (גיטין מג ע"ב) דאוקים בא"י למ"ד יש קנין צע"ג מן הגמרא מנחות הנ"ל. דבא"י אף אם יש קנין לגוי מ"מ אם קנה ישראל חייב בתרומות ומעשרות מדרבנן. (וכ"כ בתשובת הרמב"ם (קכ"ט) שהברייתא איירי בסוריא). ויש להוסיף כאן, שכל הראיה מן המשנה זו הוא רק לענין לתת בקרקע של גוי שהישראל שוכר ממנו דין סוריא ואין ראיה לתת דין א"י, שהרי לדעת רבי אליעזר מה שאסור בסוריא לא יותר מקרקע של ישראל בסוריא וא"כ ה"ה לר"ג בא"י, אין ללמוד יותר ממה שנאסר בסוריא, והיינו שאין ללמוד איסור ספיחים רק קדושת שביעית בפירות. בענין קנין פיקטיבי שהוזכר בקהילות יעקב מה שהביא הקהילות יעקב (בד"ה וכ"ז) מדברי תשובת הרא"ש (כלל ע"י אות ג') שמכירה שנעשה לפנים לא חל (לפנים היינו פיקטיבי שהוא רק נראה בחוץ וכמו הצגה, אבל באמת אינו רוצה למכור), דין זה הובא בשולחן ערוך (חושן משפט ס' צ"ט סע' ז' כג): הכותב כל נכסיו לאחר, ואחר כך לוה מאחרים, ובבוא המלוה לגבות חובו מצוה להוציא שטר מתנה שקדם לשטר החוב, והכל רואים שאף על פי שכתב כל נכסיו לאחרים הוא מחזיק בהם ונושא ונותן בהם ומעולם לא יצאו מרשותו, ולא נתכוון אלא להבריח מבעל חוב שלא ימצאו ממה לגבות, ויאכל ממון אחרים, המתנה בטלה וגובה בעל חוב ממנה, אף על פי שקדמה להלואה. וזה דומה לכאן שאינו רוצה למכור באמת רק להבריח מהקב"ה, אבל למעשה משתמש בשדהו כבתוך שלו, ואין שום שייכות להגוי שעשו עמו הטכס המכונה "היתר מכירה". ומה שהזכיר את החזון איש סנהדרין (ס' ל"ה ס"ק ט'), נמצא כעת בחזון איש שביעית (ס' כ"ז ס"ק ז'), בעיקר כוונתו על הטעם השלישי שאין כאן גמירות דעת, וזה שייך אף אם מוכרים לגר תושב שאין בו איסור לא תחנם. אולם כמובן כל זה הוצרך החזו"א לומר, שאין כאן מכירה, זה על הצד שאילו היה כאן מכירה, היה בו ממש בהיתר, ועל זה בא כאן החזו"א לומר שהמכירה לא חל, אבל האמת הוא שגם אילו היה מכירה ממש, ג"כ יש לו כאן דיני שביעית כמבואר מפורש במשנה. שיש קדושת שביעית בקרקע של גוי בא"י וכן הפירות יש להם קדושת שביעית, וגם לפי הב"י שס"ל שאין קדושת שביעית בפירות נכרי, אז עכ"פ אם הישראל שוכר הקרקע מן הגוי יש בו קדושת שביעית, זה מוכרח במשנה. בענין איסור ספיחים בקרקע שנמכרה ע"י היתר מכירה וכן קרקע של גוי ממש וכן חל איסור ספיחים, שהרי כל הטעם שבשדה של גוי אין בו איסור ספיחים משום שהגוי אינו מצווה על איסור שביעית. רמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב): ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורין באכילה, ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה, שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן, לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית. רמב"ם (שם הלכה כט): עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרין, שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה, והעכו"ם אינן מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם. אבל כשזה ברשות ישראל יש בו איסור ספיחים, שהרי הישראל מצווה שלא לעבוד בשדה של גוי, ועכ"פ כשהישראל שכרה ממנו. וזה מפורש במשנה חלה שהובא לעיל. וממילא כשזה תחת ישראל יש חשש שהישראל יזרע, ויאמר שצמח מעצמו ע' חזו"א (ס' י' ס"ק ו', ד"ה ישראל). אולם יש לדחות קצת שהרי הראיה מן המשנה בחלה הוא רק שבא"י דינו גם לרבן גמליאל בא"י כמו לדעת רבי אליעזר בסוריא והרי בסוריא לא גזרו על ספיחים, וא"כ אין ראיה שלרבן גמליאל בא"י גזרו על ספיחים בכהאי גוונא. אולם כל זה לדעת הספר התרומה שהוא שיטה יחידאי שבא"י אחר החורבן אולי יש קנין להפקיע מידי תרומות ומעשרות, אולם למעשה הרי ידוע שגם לדעת הב"י שס"ל שאין קדושת שביעית בפירות עכו"ם אבל הארץ יש בו קדושה ואסור לזרוע בו, כדעת רוב רובם של הראשונים, (ע' בזה במנחת יצחק (ח"ו ס' קכ"ח וח"ח ס' צ"ו ד"ה והנראה בזה בהקדם), וזה מוכח מן הרמב"ם (שהובא לקמן) והרי הב"י אינו חולק על הרמב"ם, וזה מוכח בכסף משנה (הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה כט): שפירוש דברי רבינו כך הם עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרים כלומר מפני שהשדה של עכו"ם וגם לא נעבד בה עבודה ע"י ישראל הלכך מותרים ומשום דאיכא לאקשויי אהא אף על פי שלא נעבדה ע"י ישראל היה לנו לאסרה דלא גריעי מספיחים שלא עובדו על ידי ישראל ואפילו הכי אסורים לכך תירץ אילו היו הספיחים אסורים מן הדין היה כדבריך אבל מאחר שהספיחים אינם אסורים אלא משום שמא יזרע ובעכו"ם לא שייך לגזור שמא יזרעו שהרי אינם מצווים על השביעית הילכך ליכא קושיא מספיחים). וממילא יש כאן איסור ספיחים כשהישראל שכרה ממנו, ובהיתר מכירה הרי הישראל שכרה ממנו, ע' חזו"א (ס' י' ס"ק ו', ד"ה ישראל). וממילא יוצא שכשהשדה ברשות ישראל אף את"ל שעצם השדה היה בבעלות הגוי, מ"מ יש בו איסור ספיחים שלא שייך כאן היתר הרמב"ם, וקדושת שביעית מפורש במשנה שיש בזה. איסור ספיחים בשדה של גוי כשהיה כאן אמירה לנכרי (זה שייך גם למי שמתנגד להיתר מכירה) וכן הרי אמירה לנכרי אסור בשביעית, גם בשדה של נכרי כמבואר במשנה (גיטין דף סב עמוד א): מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית. מחזיקין? והאמר רב דימי בר שישנא משמיה דרב: אין עודרין עם העכו"ם בשביעית, ואין כופלין שלום לעובד כוכבים! לא צריכא, למימרא להו אחזוקו בעלמא, כי הא דרב יהודה אמר להו אחזוקו, רב ששת אמר להו אשרתא. ומבואר מזה שרק כשזורע מותר לומר לו תתחזק אבל אסור לומר לו לזרוע וכ"ש כשהוא הפועל שלנו. רמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ח הלכה ח): מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית בדברים בלבד, כגון שראהו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח וכיוצא בדברים אלו, מפני שאינם מצווין על שביתת הארץ אבל לא יסעדנו ביד. וא"כ כשעושים הסכמים עם הגוי לזרוע בשביעית או לספק לו פירות, והרי לא שייך שהגוי יקח מחו"ל שאילו היה יכול לקחת מחו"ל לא היינו צריכים את הגוי הזה, ודומה למי שאומר לגוי לקנות דבר ויום השוק בשבת שזה כאילו אומר לו מפורש שיקנה בשבת ע' לקמן, וכן הרי הוא לא יכול להביא בלי השגחה וממילא יכול להביא רק משדהו, וא"כ יש כאן אמירה לזרוע בשביעית, וממילא יורד ההיתר של הרמב"ם, שכל ההיתר משום שלא נעשה באיסור, שהגוי אינו מצווה על השביעית אבל הרי הישראל מצווה שלא לומר לגוי לזרוע. שו"ע (או"ח סימן רמה סעיף ה): מותר לישראל ליתן סחורה לא"י למכור, אם קצץ לו שכר, (כא) ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת. משנה ברורה (שם ס"ק כא): ובלבד וכו' - ואם יום השוק הוא בשבת אפילו בסתמא אסור דהוי כאלו אמר לי מכור לי בשבת [אחרונים לקמן בסימן ש"ז ע"ש עוד בזה]. וכן אומרים בשם הגר' חיים קניבסקי והרב ניסים קרליץ שאם יש אמירה לגוי שיזרע בשביעית יש איסור ספיחים. ומכאן אזהרה גם למי שאינו תומך בהיתר מכירה אלא קונה מן הגוי שזרע בשדה שהוא באמת של הגוי, אז אם יש הסכמים עם הגוי שיזרע והיהודי יקנה ממנו, שיש כאן איסור ספיחים משום שעוברים על איסור אמירה לגוי. וכן יש היום תמיכה של מדינת ישראל לערבים בשנת השמיטה כדי שיזרעו ליהודים, וזה בפשטות אמירה לנכרי. והעצה היא לקנות מחו"ל או מן הערבה שדינו כחו"ל לענין שמיטה והארכנו בזה במאמר גבול דרומי, שעין יהב וחציבה ניתן בפשטות לחשוב כחו"ל לענין שביעית. פסק הרמב"ם שגם בזמננו אין קנין לגוי להפקיע ומה שהזכיר הקהילות יעקב בסוף המאמר ראיה מתשובת הרמב"ם שיש קדושת הארץ בקרקע הגוי בזמננו, הוא משו"ת הרמב"ם (סימן קכ"ט; תשובת פאר הדור ס' ט"ז): ואם נעיין היטב ונדקדק במה שמתחייב תמיד בכל זמן, יתברר, שההלכה אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות, כמו שנראה מבכורות (יא ע"ב) ועם זה הרי המעשרות בזמן הזה דרבנן מצד מה שהוזכר ביבמות ואפילו מה שצומח בשדה ישראל היום מעשרותיו מדרבנן. וזה העיקר שכחו מר' יוסף בן פלאת זצ"ל בקונטרסים הללו, ששלחתם לנו ולכן תראוהו מרבה לומר חייב מדאורייתא וחייב מדרבנן וכל זה אינו אלא פרט על פי עיקרי הדינים בכל זמן, (אך) לא בזמננו זה. וכבר ידעתם ג"כ, שיש קנין לגוי בסוריא להפקיע מן המעשרות, כמו שנתבאר במסכת חלה והוא אומרם ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא ר' אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל וכו' עד חזרו לנהוג כדברי ר"ג. ואין הבדל בין אריס מגוי או חוכר או מקבל פירותיו, (כולם) פטורין מכלום, כמו שנתבאר בגטין (מג ע"ב) באומרם אבל האריסין והחכירין ואריסי בתי אבות וגוי שמשכן שדהו לישראל, אף על פי שעשה לו נימוסי, פטורה מן המעשרות ומן השביעית. העתק ממה שכתבתי בשנת תשס"ח: הסבר למה אסור לעשות היתר מכירה ולמה לא חל נתבקשתי לפרסם לכל החקלאים, ולכל הציבור, שמכירת קרקעות להפקיע שביעית שנקרא 'היתר מכירה', היא דברים בטלים ומבוטלים ולא חלים כלל, והכל פיקטיבי ועורבא פרח, ואין בו חלות מכירה לא לכתחילה ולא בדיעבד, וכן יש איסור גמור לעשות דבר כזה, ובקשוני להסביר זה במילים פשוטות, לציבור הרחב. והריני מסביר זה, שיש כלל במכירה, שעיקרו גמירות דעת, זאת אומרת שהמוכר אחר המכירה מוכן לתת החפץ למי שקנה אותו, אבל אם כל אחד יודע שהמוכר אינו מוכן לתת החפץ למי שקנה אותו, אינו מכירה, ולא נוהג כאן הכלל שדברים שבלב אינן דברים, שהכלל הזה נוהג רק במקום שלא יודעים כוונתו, אבל במקום שכל אחד יודע כוונתו, ואומדנא דמוכח שאין בלבו להקנות או להתחייב, זה נחשב כאילו התנה מפורש, כמו שכתוב ברמ"א (חו"מ ס' ר"ז סע' ד'), וכן בש"ע (ס' צ"ט סע' ז'). ובמכירת הארץ שכל אדם יודע שאילו הגוי היה אומר ליהודי תן לי הקרקע שמכרת לי, לא היה נותן לו, אפילו לא לשנת השביעית, שהרי כל מה שעושה הוא כדי שישאר אצל היהודי ולא כדי שיקח הגוי, וממילא זה מכירה פיקטיבית ולא חל כלל. וחוץ מזה גם אסור לתת לגוי משום לא תחנם, וגם מי שסובר שאם זה לתועלת ישראל אין בו איסור לא תחנם, אבל אם באמת הגוי היה לוקח הקרקע היה עובר הישראל על איסור לא תחנם, וא"כ כל מה שמוכר לגוי משום שלא רוצה לתת לו, וממילא אין כאן גמירות דעת והכל דברים בטלים, וזה אחד מן הטעמים שמכירת הארץ יותר גרוע ממכירת חמץ, שהרי במכירת חמץ אין אדם עובר על לא תחנם, ואילו היה הגוי תובע החמץ וישלם לו מה שהתחייב, היה הישראל נותן לו, שאין איסור למכור חמץ לגוי, מה שאין כן במכירת א"י, אולם גם אם מוכרים לגר תושב שאין בו איסור לא תחנם, מ"מ מכח שאר הטעמים המכירה לא חל. וכן חמץ אדם מוכן לתת לגוי אם משלם לו, אבל שדה שלו אין אדם מוכן באמת לתת לגוי, אף בלי איסור לא תחנם, וכל מי שעושה היום היתר מכירה משום שיודע בודאי שהגוי לא יקח הקרקע. וכן אילו היו תובעים הגוי לשלם את הקרקע שקנה לא היה מוכן לשלם כי הוא יאמר שכל אדם יודע שהמכירה היא פיקטיבית, שלא היה כאן דעת הישראל לתת קרקעו לגוי, ואינו מחייב אותו בשום דבר. וכן אין הגוי מקבל על עצמו שאם הוזל או הופסד ישלם, וזה דבר מעכב בקנין להפקיע איסור כמו שמי שמוכר בהמתו לגוי אינו מפקיע מאיסור שביתת בהמתו אלא אם הגוי מקבל אונס וזולא כמבואר בשו"ע (או"ח ס' רמ"ו סע' ד'). ויש להוסיף, שגם אלו שעושים המכירה, מפרסמים ברבים שהמכירה היא פיקטיבית, עי' כתבה בגליון שבת בשבתו (פ' נצבים וילך שנה זו) מההיסטוריון זאב ולק שכתבעל ההסטוריה של המכירה: והם הוציאו היתר מכירה בתנאים אלו, א, האדמה תימכר לגוי במכירה פיקטיבית. הנה הבין בפשטות שהמכירה היא רק פיקטיבית, וממילא אף אחד, לא החקלאי ולא הגוי, חושב שהמכירה מחייב אותו למעשה באיזה דבר. וחוץ מזה בשמירת שביעית נאמר (סנהדרין לט.) אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא. והנותן א"י לגוי להסיר שביעית, יש כאן חטא ופשע, שמכחיש ח"ו שא"י שייכת להקב"ה. ובשביל מי שחושב שאפשר לסמוך על רבנים שהתירו, הריני מפרסם תשובת רבנו יוסף גאון (מתקופת הגאונים) ולהודיע על חומר איסור להפקיע מצוה ולעשות מכירה פיקטיבית, גם במקום שהאיסור הוא רק מדרבנן. הנה בענין למכור ולחזור ולקנות להפקיע איסור, מצאנו בעה"י תשובת רבינו יוסף גאון מקורית, ונתוספו בו עוד הרבה איסורים חמורים לעשות מכירות מסוג כזה. התשובה הוזכרה בקיצור בבה"ל (ס"ס רמ"ו), רק שאלו שמביאים אותו לא ראו מקור התשובה רק הקיצור שהובא ב'הלכות פסוקות' מן הגאונים (ס' קכ"ז) ובסוף ספר 'כל בו', ושם העתיקו רק שאסור, אבל במקור התשובה רואים שהאיסור הרבה יותר חמור, ואיסור שבשורש דרבנן, נתהפך ע"י מכירה לדאורייתא, שיש חילול ה' וגניבת דעת עליון. מקור התשובה בגיאוניקה (ב' עמ' 196): ישראל שמבקש לעשות ערמה עם שותפו גוי שיש לו עמו שורים לחרישה וחנות של מקח וממכר, ומוכרין לו בערב שבת וחוזיר לוקחן ממנו לאחר שבת זה מנהג של פושעי ישרא' ואסור לעשות כן מפני שני דברים (כאן מתחילים ג' דרגות בדרך לא זו אף זו), (א) ואין צריך לומר אם לא לקח ישראל דמי שורים וחנות ומה שבתוכה מן הגוי אילא בדברים בעולם שמכר לו, שאין שוה כלום ואין בו מכירה כלל ואסור לעשות כן. (ב) ואפלו לקח ממנו דמים ומכר לו מכירה גמורה והעיד עליו עדים שמכרת לי שורים אילו וחנות זו, אף על פי כן, כיון שמתנה עמו על מנת שתחזירם לי לאחר שבת אסור, מפני שעשה ערמה להשתכר בשבת ולעשות מלאכה בשבת בכונה ואיסור גמור הוא: (ג) אילא (או) אפילו מכר לו מכירה גמורה ואין מתנה עמו על מנת שתחזירו לי וקנאו גוי קנין גמור, כיון שבמוצא שבת חוזר ובא ישראל לחנותו כמנהגו: הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים שאפלו הערמה ...ב... (בכ"י חסר כמה אותיות) אפילו בדבר הרשות אסור לעשות לכתחילה ערמה דאמרו ליה רבנן לרב (ששי) [אשי] חזי מר האיי מרבנן ורב (חייה) [הונא] בן חיון וכול' (שבת קל"ט:) ומעשה מעברא שבות בעלמא הוא ואף על פי כן צורבא מרבנן לא אתי למעבר, כן [נדצ"ל כאן] שיש חרישה שהיא איסור מלאכה ופתיחת חנות בשבת לא כל שכן שאסור מכל צד וצד, ויש בו חילול השם. הנה בנוגע למכירת א"י בשביעית, הוא בודאי כולל כל האיסורים שאמורים כאן, מנהג פושעי ישראל, הוכר הדבר שבערמה עשו להיתערם במצות ולגנוב דעת עליונה ודעת הבריות ויש כאן איסור שבת ... וחילול שבת וחילול השם בפני ישראל וגוים, והרי כולל גם איסור דרבנן, שהרי בחנות בודאי אין בו רק איסור דרבנן של אמירה לנכרי ושכר שבת, וא"כ כל זה שייך בודאי בשביעית בזמה"ז אף למי שסובר שהוא רק מדרבנן. וכאן זה עוד יותר חמור, ששם עכ"פ בשבת היה החנות תחת פיקודו של הגוי, אבל כאן, בשביעית עצמו, הישראל נוהג בעלות גמורה על הקרקע, ואין כלל זכר לגוי שקנה את השדה, ודומה באופן מוחלט למה שנאמר (בחו"מ ס' ס' צ"ט סע' ז') לענין מי שנותן מתנה לחבירו כדי להפקיע מבעל חוב שילוה ממנו אחר כך, והנותן ממשיך להשתמש בו, שהמתנה בטלה, כי כל אחד יודע שלא היתה כאן מתנה אמיתית, והבעל חוב גובה ממנו. ומי שמתיר היום, זה מי שאינו מוכן עוד לבדוק הדברים מחדש, אבל בודאי שכל אלו גדולי ישראל שהתירו, לא היו מוכנים לזה, אילו היו רואים בעיניהם תשובת גאון (ע' בכללי הפסק (שו"ע חו"מ ס' כ"ה סע' ב') בהג"ה וש"ך (ס"ק כ"א)) שעל הגאונים נאמר שכל דבריהם דברי קבלה, שאומר על מכירה כזו שיש בו איסור חמור להתערם במצות והוא מנהג פושעי ישראל ושיש בו חילול ה' וגנבת דעת עליון. וכ"ש כשמפרסמים זה בפומבי לעיני כל ישראל. נכתב בעי"ת ג' מרחשון תשס"ח. סיכום בשנת תשס"ח כתבנו על הצד שאילו המכירה היה חל היה איזה היתר ועל זה כתבנו שהמכירה לא חל בגלל חסרון גמירות דעת מצד הישראל ומצד הגוי שאינו מקבל אונסא וזולא, וגם איסור חמור מאוד להפקיע האיסור אף על הצד שהמכירה חל. אולם כעת הבאנו בשם הסטייפלר ראיות ברורות מן המשנה (חלה פ"ד מ"ז) שגם אילו היה המכירה חל, וגם אם זה באמת קרקע של הגוי, מ"מ כשהישראל שכרה ממנו יש בו דין שביעית ואיסור גמור לעבוד בשדה של גוי, והפירות יש בהם קדושת שביעית, כמבואר במשנה, ולמעשה יש גם איסור ספיחים לדעת מרן הב"י שזה דעת רוב רובם של הראשונים. וע"ע במאמר היתר מכירה אף לדעת המתירים לא שייך בזמננו. בתוך המאמר נתבאר גם לאלו שמתנגדים להיתר מכירה, אבל קונים מן הערבים, אם יש הסכמים עם הערבי שיקנו ממנו, יש כאן איסור של אמירה לנכרי וממילא יש איסור ספיחים, וצריך לקנות מחו"ל או מן הערבה בחלק שנחשב חו"ל לגבי שביעית, ע' במאמר גבול דרומי. וע"ע במאמר "שמירת שביעית מקורית" על הבעיות שיש בקניה של יבול נכרי בשמיטה.

 
קהילות יעקבחזון אישמאמר בענין ביטול היתר מכירה ממשנה מפורשת || להורדה והדפסה